ב-7 באוקטובר סמוך לשעה 06:30 הטלפון של מפקד מערך הגנה אווירית לשעבר, תת אלוף במילואים צביקה חיימוביץ צלצל ומעבר לקו שמע את בנו, סגן מפקד גדוד מערכת החץ בחיל האוויר, אומר לו: "אבא, אנחנו במלחמה. תגיע מהר לקחת את תומר (הנכדה א"ב)". כחצי שעה אחרי שחמאס החל את המתקפה הרצחנית על העורף הישראלי ושוגרו כבר מאות רקטות על העורף הישראלי, הוא יצא לדרך מכוכב יאיר לעבר בסיס חיל האוויר בפלמחים.
בדרך הוא שומע היטב את הדי הפיצוצים, רואה את פטריות העשן בשמיים ושומע דיווחים על ההתרחשות בגבול רצועת עזה. לקראת השעה 07:45 הוא מתקרב אל הבסיס וכלתו, ראש מדור הגנה אקטיבית בחיל האוויר, מוסרת לו את נכדתו, וממהרת למשימות דחופות. "מאותה שבת, הנכדה הייתה אצלנו במשך 54 ימים וראתה את ההורים שלה שעה בשבוע במקרה הטוב. במשך כחודשיים מהחיים שלה היא מבלה אצל סבא וסבתא. בלי הבנה מה קורה מסביב", סיפר חיימוביץ, שהיה מפקד מערך ההגנה האווירית עד שנת 2018. "אני חושב שארבע השעות הראשונות של המלחמה מספרות את הסיפור של פתיחת הלחימה. בין 06:30 ל-10:30 בבוקר, שוגרו מעל 3,500 רקטות על ידי חמאס לעבר תל אביב, השרון, ירושלים והדרום. אלה היו 4 שעות שהכניסו את כולם להבנה שזה משהו אחר. לא צוק איתן, לא שומר חומות, לא עמוד ענן. ברקע טנדרים בשדרות ושאלות כמו איך ואיפה חדרו. בצהריים אני מקבל הודעה על שלושה חללים במערך הגנה אווירית: הקצינה, הנהג ואיש טכני. לי היה ברור שמה שמתחיל ככה לא נגמר אחרי יום או יומיים".
בראייה לאחור, תא"ל במיל' חיימוביץ מצביע על שלושה תאריכים מרכזיים בחלוף שמונה חודשי לחימה: 7 באוקטובר, 31 באוקטובר אז לראשונה בהיסטוריה יירטה מערכת חץ טיל ששוגר על ידי החות'ים מתימן מטווח של 1,600 ק"מ והלילה שבין 13 ל-14 באפריל, אז התרחשה המתקפה האיראנית שכללה מטח של מאות טילים וכלי טיס לא מאוישים. "כמי שעסק בתרגילי ג'וניפר קוברה וג'וניפר פלקון (תרגילים משותפים לצבאות ישראל וארה"ב - א"ב) בבניין כוח של הגנה אווירית, זו הייתה הפתעה כי זו לא מלחמה. זה תרחיש תגובה של האיראנים ובתרחיש כזה, להוציא 120 טילים בליסטים מסוגים שונים בתמהיל שונה, אחרי כטב"מים וטילי שיוט ובסוף באים טילים בליסטיים? זה משמעותי מאוד", אמר חיימוביץ בהתייחס למתקפה האיראנית הישירה על ישראל. "כשמדינה יורה 120 טילים בליסטיים זה אומר שהיכולות שלה הן בסדרי גודל של מגה אירוע. זה אומר 120 משגרים, 120 עמדות, 120 צוותים, יכולת להוציא מטח בו זמנית של כמות כזו. זה אירוע מטורף. בשום תרחיש בעבר אני לא זוכר ששמנו תרחיש פתיחה למלחמה של 120 טילים בליסטיים ובסוף למעלה מ-300 חימושים באוויר בדרך לישראל".
בראייתו, מה שמאפיין את שמונת החודשים האחרונים היא הרב זירתיות: איומים מעזה, תימן, עיראק ואיראן. "במשך שנים התכוננו לתרחישים הללו וכשאתה רואה שהדבר הזה עובד אתה מתמלא בגאווה", אמר והתייחס להגנה האזורית, שיתוף הפעולה בלילה ההוא עם צבא ארה"ב ומדינות ערביות סוניות מתונות במזרח התיכון שסייעו בבניית התמונה ויירוט האיומים. "אני זוכר שכשהייתי מפקד מערך, קיבלתי טלפון בשעה 21:00 מעוזרו של הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט, שאמר לי שלמחרת מבקר בישראל מפקד סנטקום (מפקד פיקוד מרכז בצבא ארה"ב). מפקד סנטקום ביקש לפגוש אותי באופן אישי בפלמחים והרמטכ"ל יצטרף וביקש שבמסגרת הסקירה, אכין סקירה על הגנה אזורית. שאלתי מה זו הגנה אזורית ועוזר הרמטכ"ל אמר לי: 'הרמטכ"ל אמר שאתה תדע מה להציג לו'. ככה הכול התחיל. הרעיון היה לחבר את האמריקנים למערכות של צה"ל. שנה לאחר מכן התחיל סבב מפגשים בארץ ובחו"ל עם ראש אגף מבצעים דאז ניצן אלון וסגן הרמטכ"ל אביב כוכבי. 7-6 שנים אחרי, זה קורה. התכוננו ליום פקודה והנה זה מגיע וקרה. שייכות למשהו גדול. אין מילים לתאר את ההרגשה הזו".
חיימוביץ רואה בלילה של 14 באפריל כיום שהכניס את ישראל לעידן חדש של מזרח תיכון חדש. "לא בטוח שזה מה ששמעון פרס התכוון אליו", אמר חיימוביץ. "המחסום הראשון שכל צד עבר, גם האיראנים וגם ישראל בתגובה לפי פרסומים זרים. הפעם הראשונה היא קשה. אתה מהסס, אתה מרתיע, מזהיר, אתה עושה הכול. הפעם השנייה היא יותר מהירה ויותר קלה, לכל אחד מהצדדים שלנו. לכן הכול השתנה מאותו הלילה. תפיסת הביטחון שלנו בהגנת הגבולות. הקרוב והרחוק. הקרוב בהקשר של 7 באוקטובר והרחוק, בהקשר של האיומים מטווחים רחוקים. העניין הרב-זירתי יחייב אותנו לתפיסה והתארגנות אחרת לחלוטין. אנחנו עוד לא מבינים את זה. אני משוכנע. הכול ייראה אחרת. נשאל את עצמנו איך נערכים בשגרה לתת הגנה מכל הזירות. יש זירות חדשות שעד היום לא היו פעילות בשגרה כמו החות'ים, עיראק ואיראן. זה יחייב לעבור לפעילות ביטחון שוטף כמו על לבנון ועזה. זה יחייב הקצאת כוחות, שינוי בהיערכות, ממשקים אחרים בין המערכות בישראל ובמרחב האזורי, וזו בדיוק הסיבה למה חשוב לחזק את הברית האזורית. יש אנשים שעוד לו ירדו להם האסימונים בנושא. האירוע הזה ילווה אותנו מעכשיו לעתיד הנראה לעין. זה כאן כדי להישאר. האיום סופר משמעותי בהיקפים שלו".
תיעוד מיירוטי הכטב"מים וטילי השיוט ששוגרו מאיראן
מה הפתיע עד עכשיו?
"אין משהו שהפתיע, אבל אם יש משהו שיחייב בירור תחקיר ומענה - המלחמה הזו פגשה אותנו עם מענה לא מספיק טוב לא יעיל ולא אפקטיבי מול איום הכטב"מים של חיזבאללה. הארגון השיעי זיהה את הנקודה הזו. אנחנו במענה לא טוב ואנחנו עוד לא במלחמה של נחילי הכטב"מים. אנחנו צריכים מערכות ויכולות שיודעות להתמודד עם האיום. אני חושב שהעולם הזה של רחפנים וכטב"מים יילך ויתעצם. יש פה נקודה שתחייב אותנו הסתכלות אחרת על הגנת גבולות. מענים אחרים. מה שיש היום לא מספק. אי אפשר לחמוק מזה. צריך לשפר את היכולות בהסתכלות רב זירתית ולעשות חיבור של סנסורים ומערכות יורות וחיבור עם חיל הים ומערכות מוטסות".
במקביל, חיזבאללה ממשיך לשגר רקטות, טילים וכלי טיס לא מאוישים ולפני שבוע הגיע אף רחוק יותר ופגע במתקן צבאי סמוך לצומת גולני שבו נמצא בלון "טל שמיים". "כל מי שמשווה בין חיזבאללה לחמאס וג'יהאד איסלאמי - טועה", קובע התא"ל במיל'. "חיזבאללה הוא סמי מדינה, סמי צבא. למרות כל מה שעברנו, אנחנו עדיין לא במלחמה עם חיזבאללה. עם חיזבאללה זה אירוע אחר לחלוטין, גם בהקשר העורף, גם ברציפות התפקודית וגם באתגרים. חיזבאללה הבין איפה התורפות שלנו ואיך למקסם הצלחות. עולם התלול מסלול היה ויהיה. השימוש בטילי נ"ט גם קורנט שמגיע לטווח של 6 ק"מ מהר מאוד פגש בנו. מאז יש קורנט משופר לטווח של 10 ק"מ והוא פוגע בבתים, בסיסים ומוצבים וזה מצביע על רמת כשירות ומיומנות של הצד השני".
חיימוביץ מצביע גם על תופעת הכטב"מים. "זה התחיל מרחפנים ועכשיו יש כטב"מים מתאבדים וזה עוד לא ברף הגבוה ביותר. הגנה פסיבית זה הפתרון - לחתוך את קו הראייה בין המשגר והטיל לבין האובייקט. זו הדרך היחידה. אי אפשר לעשות מערכת מעיל רוח מעל לכל בית במטולה, אביבים, מרגליות וקריית שמונה. כשמזהים נקודות שיגור צריך לתקוף אותה. יש מאות כאלה, אבל צריך לייצר מענה אחר לכטב"מים בגילוי ויירוט. יש מערכות כאלה בעולם רק שלצערי לא תעדפנו את זה כמדינה. התמקדנו בתלול מסלול, טילי שיוט וטילים בליסטיים. יש מענים על המדף וצריך להביא את זה ולחבר אותו לארכיטקטורה הקיימת של המערכות".
בראייתו של תא"ל חיימוביץ, ששירת 33 שנה במערך הגנה אווירית, התרחשה תפנית דרמטית בעימות שבין איראן לישראל במהלך המלחמה ואסור להתעלם ממנה בכל הרמות. "במבט קדימה יש הרבה סימני שאלה סביב תרחישי ייחוס. איום גרעיני מכניס אותנו לאיום אחר לחלוטין. בהקשר של הגבולות ושל תפיסת הביטחון שלנו. צריך כבר עכשיו להביט 15-10 שנים קדימה. יהיו לנו התמודדויות עם איראן גרעינית או עם אויב גרעיני אחר. זה אירוע כמדינה שמחייב אותנו להתארגן אחרת".
לדברי חיימוביץ, אי אפשר לחכות עוד. "מערכת הביטחון צריכה להתייחס לתרחיש שאיראן הופכת לגרעינית מחר בבוקר. לכן מפתחים מערכות כמו חץ 4 וחץ 5. את המערכת פיתחנו מול האיום האיראני כבר בינואר 2000. כשיש איום גרעיני, צריך לעשות הכול כדי לייצר עוד הזדמנויות על מנת ליירט את הדבר הזה אם פספסת את ההזדמנות הראשונה או השנייה. כמו שב-14 באפריל בליל המתקפה האיראנית העבירו אותנו מחסום של תפיסת הביטחון והגנת גבולות, צריך כעת להביט קדימה ולצפות שינויים אזוריים".
חיימוביץ גם חושב שחמאס לא הולך לשום מקום כמו גם האיסלאם הקיצוני. "צריך לשאול את עצמנו אם איום של ירי תלול מסלול מהגדה המערבית זה איום דמיוני. הרי היו כבר ניצוצות של זה בג'נין. אי אפשר לבנות את רומא ביום אחד, אבל אם לא שמים את זה על הלוח, מישהו חוטא לתפקידו. יש סדרי עדיפויות ויש עניין של משאבים, אבל האם מישהו שם את זה על הלוח? מישהו מבין לאן הדבר הזה יכול להגיע או ששוב נעמוד ב-7 באוקטובר ואז נגיד מה עושים. זה חונה ברמה האסטרטגית של הקבינט והמטכ"ל. הם צריכים להגיד מה לקחנו מאירועי 7 באוקטובר. אם לא נלמד מהר, נכון ויעיל, נפסיד את הקרב הבא".
חיימוביץ התייחס לסוגיות כוח האדם במערך הגנה אווירית ונזכר בימים שבהם עסק לעומק בקבילות חיילים על תנאי שירות כשנקלטו סוללות כיפת ברזל ובוויכח האם במערך יש לוחמים ולוחמות. "מדובר במאבק על איכות כוח האדם. אני רוצה להבטיח שני דברים: כשאתה אומר לוחם, אתה מקבל את האיכות הטובה ביותר. אני רוצה להביא איכות למערך, ולחכך אותם בליבת הצבא. בבה"ד 1 האג"מי שיכירו את דילמות הפיקוד. עד כה זה השתלם אבל חייב לשמר את זה כי אחרת נפגע ביכולות כוח האדם ובתוצאות. ההון האנושי והמלחמה הזו רק מחדדים את הסוגיה. הצבא נמצא במצוקה אדירה. מנגד, המאבק על ההגנ"א רק מתחדד. פגיעה באיכות כוח האדם תשפיע מיד על איכות קבלת ההחלטות, שדרת הפיקוד, על התוצאה זה כדור שלג שאסור לנו להיות בו".