היעדר חזון ותכנית מדינית אחראית הם שגרמו למפולת המדינית שישראל חווה בימים אלה. ראש הממשלה כחיה הקופאת באמצע הדרך לאור סנוורי הרכב המתקדם הוצמת על ידי שני "המאורות הגדולים בן גביר וסמוטריץ". את המחיר משלמים כולנו בבידוד מדיני, הוקעה בזירה הבין לאומית והעמדה למשפט בשני בתי הדין הבינלאומי בהאג: בית המשפט הבינלאומי לצדק שאמור לפסוק למרבה האבסורד אם ישראל ביצעה "רצח" עם בעזה ובית הדין הבינלאומי הפלילי שהוציא צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט.
מרבית מדינות העולם מנצלות את החולשה המדינית של ישראל להכותה על ידי הכרה רשמית ב"פלסטין" כמדינה. את בתי הדין הבין לאומיים עוד אפשר להאשים בחד צדדיות ואפליה נגד ישראל אך הסיבה העיקרית לבידוד ההולך ומתגבר היא המשבר ביחסים עם ידידתנו החשובה והטובה ביותר - ארצות הברית. האמריקנים שתומכים בנו ללא סייג בחזית הבטחונית מצפים לתאם עמנו מדיניות ואסטרטגיה משותפת לניצול משבר 7 באוקטובר כדי להכריע את החמאס, ליצור מערכת בריתות חדשות במזרח התיכון, לבודד את איראן ולהרחיק ההשפעות המסוכנות של סין ורוסיה.
בוושינגטון עדיין נדהמים מקוצר הראייה המדיני אסטרטגי של ממשלת ישראל הפוגעת באינטרסיה שלה הן בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. כשבקהילה הבינלאומית מזהים את הפער המדיני בין ירושלים לוושינגטון הרי שנפרץ המחסום האחרון שמגן עלינו בעולם. אין לטעות, ארצות הברית מסיבותיה שלה תמשיך לתמוך בישראל צבאית ומדינית בגלל סיבותיה והאינטרסים האסטרטגיים שלה, יש להניח שהיא גם תמנע הכרה במדינה פלסטינית כי האינטרס האמריקני הוא להישאר בלעדית בטיפול בסכסוך ולא לאפשר דריסת רגל מדינית לאו"מ דבר שיביא לאובדן שליטה.
אם עד עכשיו האמריקנים הפעילו את כל כובד משקלם מול מדינות שלישיות נגד הכרה במדינה פלסטינית, כיום קצרה ידם נוכח הסרבנות הישראלית לכל תכנית מדינית. למען הסר ספק הכרה במדינה פלסטינית כיום תהיה בכייה לדורות הן משום שיהיה זה פרס לחמאס שיתגאה שהוא הביא לכך באמצעות טרור והן משום שלפלסטינית לא תהיה כל סיבה להתגמש בעתיד לאחר שקיבלו כל מה שרצו ללא כל תמורה.
ממשלת ישראל עוד יכולה לשנות את המציאות אם תתעשת ותגבש תכנית אמינה ואפקטיבית עם ארצות הברית הן לגבי היום שאחרי בעזה והן לגבי נורמליזציה עם סעודיה ומדינות ערביות ומוסלמיות נוספות. לשם כך יש לשנות את הרכב הממשלה על ידי קיום בחירות בזק שיחזירו את אמון העם בממשלתו ואולי אף יביאו לקואליציה ציונית רחבה ופרגמטית כפי שהיה בימים עברו, מדיניות שהביאה להקמת מדינת ישראל ב-1948 ולתמיכת העולם המערבי דמוקרטי בה.
הכותב הוא דיפלומט ופוליטיקאי ישראלי, שכיהן כסגן שר החוץ בממשלת ישראל, כחבר הכנסת מטעם ישראל ביתנו בכנסת ה-18 וכשגריר ישראל בארצות הברית.