התעקשות של פיקוד העורף זיכתה בחודשים האחרונים אלפי תלמידים ערבים בשיעור מוכנות חירום בכיתתם בבית הספר. מערך השיעור הותאם לטרמינולוגיה לא שנויה במחלוקת, וכך "מחבלים" הפכו ל"חמושים", אבל החיילים דוברי הערבית שבמדים, עם דגל ישראל, התקבלו בזרועות פתוחות והמיזם התקבל בברכה. שום דבר לא מובן מאליו במציאות המורכבת בישראל.
עכשיו רוצים להעתיק את הפיילוט ליישובים ערביים באזורים אחרים בארץ, ולערים המעורבות. בלוד כבר מרימים פיילוט דומה. זאת אחרי שמאז "שומר חומות" החליט מישהו בצה"ל לא לשלוח יותר מורות חיילות לבתי הספר בישובים הערבים. עד אז הייתה מורה חיילת מסבירה בעברית לצד מורה מקומית שהייתה מתרגמת לערבית. אחרי המהומות גם זה פסק. נותרו רק תירוצים.
"הפרויקט הזה התחיל באקראי". משחזר ליאור מועלם, ראש דסק חברה ערבית במחוז דן של פיקוד העורף, שבהשכלתו הוא מהנדס תעשייה וניהול עם תואר שני במדעי החברה מאוניברסיטת אריאל ושעומד בראש המיזם, "לכיתה של הבן שלי באריאל הגיע מורה עם חוברת חמודה ועם הפעלות. שאלתי למה אין לנו את זה לחברה הערבית. אמרו לי דווקא יש, אבל אין מי שידריך. המלש"חיות, "מורות לשעת חירום", לא נכנסות ואנחנו במלחמה.
"הסתבר שהחוברות בערבית ישבו באחסון באיזה האנגר שאף אחד לא נגע בו". כשמועלם תמה למה חיילים דוברי ערבית לא ייקחו על עצמם את המשימה הכל כך נחוצה, אמרו לו שצריך לעבור קורס. הוא ראה את זה כהזדמנות, וארגן הדרכה לאנשי היקל"ר בפיקוד העורף, תוך מיקוד באותם חיילים וקצינים מיחידת הקישור העובדים עם הרשויות המקומיות הערביות. רובם ככולם דרוזים, אבל יש גם נוצרים ומוסלמים. הפיילוט התמקד בישובים זמר, טירה, טייבה, קלנסואה, כפר ברא, כפר קאסם, וג'לג'וליה.
"יצאנו לדרך לפני כחצי שנה ואנחנו כבר מסיימים עם הרשות השישית מתוך שבע", מדווח מועלם, "התגובות די מדהימות ועוד מעט נהיה מוכנים להתחיל בסיבוב שנתי שני, לריענון". הפרויקט מקיף את כל הכיתות, מגני הילדים, וא' ועד י"ב, בכל בתי הספר. גם חינוך מיוחד. "מדובר בשעה של הדרכה בכל שנת לימודים. הקטנים מקבלים חוברת. הגדולים מקבלים קישור לאתר אינטרנט ייעודי לנושא. הכל מונגש להם בערבית, כמובן. הם לומדים איך לאתר מרחב מוגן גם כשאין ממ"ד, מה עושה מרחב מוגן למרחב בטוח יותר, איך לסייע לאוכלוסיה המבוגרת שלא כל כך יודעת מה לעשות, מה לעשות אם הטיל בא לפגוש אותך כשאתה או את ברכבת או באוטובוס או במגרש הכדורגל וכו'".
בהתחשב באיומים המיידיים, ההדרכה השנה מתמקדת בהתגוננות מפני ירי טילים ורקטות. לפיקוד העורף יש מערכי שיעור גם לחדירת מחבלים, אלה תורגמו ל"חמושים", קודם כל כיוון שהסיכוי לפגוש חמוש כזה או אחר בשכונה גדול יותר מלפגוש דווקא מחבל, אומר גורם בפיקוד העורף, וגם כיוון שבחרו להיות "פוליטיקלי קורקט" ולא להפיל את הכול בשל התעקשות על טרמינולוגיה שלא סוד הוא שהיא שנויה במחלוקת בחברה הערבית. היה שיח פנימי על זה, פסיכולוגים מהחברה הערבית הטילו וטו על מינוחים מסוימים. "אנחנו כל הזמן מזכירים לעצמנו שהמטרה היא להציל חיים אז באתרי האינטרנט שינינו את הטרמינולוגיה. אז כתוב חדירת חמושים, למרות שמדובר בחדירת מחבלים", הסביר גורם המכיר את התוכנית.
"בנוסף להשגת מטרת הפרויקט המוצהרת, קורים דברים מדהימים כתוצר משני, אך מבחינתי לא פחות חשוב, והוא המפגש הבלתי אמצעי של התלמידים עם החיילים שלנו", מוסיף ליאור מועלם, "מה שהם חשופים לו בתקשורת זה באל ג'זירה וכו', חייל על מדים עם נשק מול אזרחים וטענות על רצח עם. פתאום עומד מולם חייל צבא הגנה לישראל, מדבר בשפתם, ושהם מבינים שלא בא להרוג אף אחד אלא להציל חיים. אני מודה שהיו חששות בהתחלה. התחלנו עם פיילוטים לפיילוט. בהתחלה לראות איך ילדים יקבלו את זה, אחר כך עברנו לתיכונים. עלו שאלות על הדגל, על הנשק, על המיגון בישובים הערבים ועל איפה כיפת ברזל. אנחנו נכנסים עם התלמידים לשיח פתוח ולא מתחמקים מלהשיב לאף שאלה. הרי יש תשובות לכל השאלות ואני מעדיף את השיח. אבל כל החששות שהיו בתחילה אצל ראשי הרשויות, מנהלי בתי הספר והמורים, לגבי איך יגיבו התלמידים - התפוגגו".
"עבדנו באופן מסודר עם כולם. גם עם ועדי ההורים. ואכן כאמור התוצאות מדברות בעד עצמן. אחרי שעברנו כבר שבעים וחמישה בתי ספר, אני משוכנע שהפחד היה בעיקר אצל ההורים, לא אצל הילדים. יש חמש דקות הססניות בתחילת כל הדרכה. בסוף המפגש מסתיים בצילום משותף, בחיוכים ובחיבוקים, שזה מדהים בעיניי. יש תמיד גם כאלו שאומרים שרוצים להיות חייל. אני רוצה להאמין שאם נמשיך שנים קדימה נצליח לנרמל את העניין הזה שכל אזרחי מדינת ישראל זוכים לחייל צה"ל שבא להגן על אזרחי מדינה ישראל, כולם".
"הם עשו את זה באופן חווייתי, נעים וקרוב לליבם של התלמידים ובשפתם, נתנו להם מתנות קטנות כמו עפרונות, וראינו שעבדו היטב על הפדגוגיה", אומרת הונידה סמארה, מנהלת בית הספר היסודי אלמג'ד בטירה, "התוצאה היא שהתלמידים מאד שמחו. החיילים נכנסו בלי נשק, ואני זו שביקשתי שיגיעו במדים, כדי שהתלמידים ייראו בסביבה הנורמלית שלהם מי מאחורי הקלעים בפיקוד העורף ושהחיילים באים למשהו חיובי, לעזור לנו עם איך להתנהג בזמן מלחמה. התעקשתי גם שהם ייכנסו לחדר המורים וידריכו גם את המורים. אני בטוחה שברגע שזה ייכנס לשגרה הבית-ספרית והם יגיעו שוב ושוב, אז ייעלמו החששות והתלמידים אף ירצו לעזור. מה שקרה מזכיר מה שהיה עם המשטרה בטירה, בשיעורי משמרות הזה"ב, לזהירות בדרכים. בפעם הראשונה היה חשש, אבל זה שנים שכבר רגילים לשוטר עידן שמגיע מהתחנה ומחכים לו. גם פרסמתי את זה בפייסבוק ובאינסטגרם של בית הספר. נכון שבגדול לא היו תגובות לכאן או לכאן, אבל זה בגלל שאצלנו חוששים עכשיו. אצל ערבים זה שונה מאשר אצל יהודים ובטח במצב הזה. זה לא סוד".
"אם היו חששות אז זה היה רק אצל היהודים", קובע תמים יאסין חרזאללה, שכיהן כראש המועצה המקומית זמר בעת שתלמידיה עברו את ההדרכה המדוברת, "אני כראש רשות עודדתי את הפרויקט ותמכתי בו ופיקוד העורף מצדם עשו את העבודה על הצד הטוב ביותר. זה שהם נכנסו לכיתות במדים זה לא צריך להיות מוזר לאף אחד וזה באמת לא היה חריג לא לילדים ולא לתושבים. אנחנו אזרחי מדינת ישראל, אנחנו יודעים מה התפקיד של פיקוד העורף וכמה שהם עוזרים. זה משהו טוב דווקא וזה התחיל עוד בתקופת הקורונה. לא זכורות לי תלונות לא ממורים ולא מהורים ולא הייתה שום התנגדות משום גוף. אני עבדתי מול מחוז דן של פיקוד העורף ואני יכול להגיד שהחל ממפקד המחוז ועד אחרון החיילים הם הותירו פה רושם של אנשים מעולים, מקצוענים, שבאו לפרויקט הזה לעזור ולתמוך מכל הלב. אלה אנשים הכי טובים שאני מכיר. הקצין שלהם מועלם גם כששחררו אותו בין מילואים למילואים, לא היה שבוע שהוא לא בא לבקר אצלנו במועצה. אין אירוע אצלנו שהוא החמיץ. אין לי ספק שההצלחה של הפרויקט גם הורידה חששות ביחסים ההדדיים, אבל כאמור אולי יותר מהצד היהודי של המטבע".
"אלה שעברו את ההדרכה כבר שואלים לגבי השנה הבאה", אומר הקצין ליאור מועלם, "הילדים שעוד לא פגשו אותנו ושמעו על הפרויקט מאח או אחות, כבר מחכים לזה. החלום שלי שבעוד חמש-שש שנים מהיום התלמידים שאנחנו פוגשים היום יהפכו להיות פעילים בקהילה שלהם, כדי לעזור לעצמם לעזור לעצמם בחירום. כשיפול טיל הוא לא מבדיל בין יהודים לערבים וההדרכה הזו שהילדים מקבלים עכשיו בבתי הספר עשויה להציל חיים, פשוטו כמשמעו".