ההחמצה של מערכת הביטחון: לחיל האוויר כבר הייתה בשירות במשך יותר מ-20 שנה מערכת שיכולה ליירט את כטב"מי התקיפה האיראנים, אבל היא יצאה משירות בשנת 2006. כעת כאשר נבחנת הצטיידות בתותחי וולקן בעלי קצב אש גבוה שמיועדים להתמודד עם מטרות בגובה נמוך, ראוי להזכיר שוולקן כבר היה בשירות במערך ההגנה האווירית של חיל האוויר, ואף הוצב בצפון הארץ. הוולקן, "חובט" בכינויו החיל האוויר, נרכש בארה"ב ונכנס לשירות ב-1975 כחלק מלקחי מלחמת יום הכיפורים, כשהם מוצבים על נגמ"שי M-113, הברדלס הצה"לי.
במלחמת לבנון הצליחה סוללת וולקן שליוותה את כוחות צה"ל המסתערים להפיל מיג 21. בהמשך הופעלו התותחים גם נגד מטרות קרקע, כאשר השיא היה בעת הכניסה לביירות, כאשר שימשו לריסוס קומות גבוהות בבתי דירות מהן צלפו מחבלים על הכוחות הישראלים.
בהמשך הוצבו וולקנים בקביעות בגבול הצפון ליירוט גלשנים ובלונים נושאי מחבלים. ב-1997 אף השביח חיל האוויר את המערכת, בסיוע התעשייה האווירית, ועל הנגמ"שים הוצב משגר לארבעה טילי כתף מסוג סטינגר קצרי טווח נגד איומים אוויריים. המערכת המחודשת קיבלה את השם "מחבט".
אבל ב-2005 הוחלט לסגור את מערך הוולקן, ולהסב את הגדודים שהפעילו אותו, גדוד 66 וגדוד 947. גדוד 66 הוסב לפיקוד העורף וב-2016 הוקם מחדש ומתפעל את מערכת קלע דוד בעוד גדוד 947 הוסב למערכת כיפת ברזל, שהייתה אז בפיתוח מואץ ברפאל. לחיל האוויר ולצה"ל לא היו אז עודפי כוח אדם ותקציבים להפעלת גדוד נוסף, ולכן הוסב גדוד קיים, תוך ויתור על יכולת היירוט שסיפק המחבט.
לוולקן טווח יעיל קצר יחסית נגד איומים כמו משפחת כטב"מי האבאביל האיראניים, עם יכולת יירוט ממרחק של כקילומטר. למערכת יש מצלמות מיוחדות וניתן גם לחבר אותה למכ"ם לטובת זיהוי האיומים, אבל בגלל הטווח הקצר היא יכולה לשמש רק להגנת מטרות נקודה, כמו בסיס צה"ל, סוללות כיפת ברזל ואתרים כמו שזה שהותקף בהצלחה בידי חיזבאללה ושימש את בלון המכ"ם טל שמיים. עם זאת רק בצפון הארץ יש עשרות רבות של אתרים כאלה, עוד לפני שדנים בהגנה על מטרות איכות גם בשאר שטח המדינה, שגם יכולות להיות מטרה להתקפות כטב"מים איראניים.
גם אם היה נותר בשירות הוולקן, הוא לא פותר את הבעיה הגדולה ביותר של יירוט מטרות בתוך מה שמכונה בצה"ל רוק"ק, רום קרוב לקרקע. לצה"ל יש עוד אמצעים ליירוט הכלים האיריאנים, ממטוסי קרב ומסוקים ועד מערכת כיפת ברזל. אולם האתגר הגדול הוא לבנות תמונה אווירית אמינה ומדויקת כל הזמן, שתבטיח שצה"ל לא ירה בטעות על מסוקים או על כטב"מ ישראלים, שגם נמצאים באותה שכבת גובה.
"זאת הסיבה שחיל האוויר, ביחד עם שותפים זרים כארה"ב, סעודיה וירדן הצליח ליירט בשיעורי הצלחה גבוהים את מתקפת הכטב"מים האיראנים ב-14 באפריל: שם הכלים שוגרו מאיראן, מה שהעניק זמן התרעה ארוך ויכולת לזהות מראש את המסלולים שלהם", הסביר היום בראיון בכאן ב' מומחה ההגנה האווירית יאיר הרמתי, לשעבר ראש מנהלת חומה במשרד הביטחון. "בשיגורים מלבנון, בקרבת הגבול עם ישראל, יש הרבה פחות זמן לאתר וליירט את הכלים האיראנים שמשגר חיזבאללה".
למרות שכטב"מים ורחפנים תוקפים נמצאים בשימוש נרחב במלחמת אוקראינה בשירות שני הצדדים מזה יותר משנתיים, לקח למערכת הביטחון זמן רב לזהות את נקודת הכשל. רק לאחרונה התבצעה בצה"ל חלוקת גזרות וחודד מי יהיה אחראי לזיהוי מטרות קרובות לפני הקרקע.
לתעשיות הביטחוניות יש כיום שורה של מערכות יירוט מתאימות, על בסיס תותחים ובעיקר מערכת הלייזר מגן אור שמפתחת רפאל. אולם האחרונה מיועדת להיכנס לשירות רק ב-2025 ועדיין אינה מבצעית. האמריקאים עדיין משתמשים בגרסה קרקעית של מערכת הפלאנקס, המשלבת תותח וולקן ומכ"ם, ובמערכת קויוט של ריית'און המותקנת על רכבים משוריינים או כמערכת נייחת ומשגרת כטב"ם זול ליירוט כטב"מים אחרים. שתי המערכות תועדו כשהן מוצבות בנמל הזמני שפרסו האמריקאים ברצועת כזה, כדי להגן עליו מהתקפות חמאס.