לשמחתנו, כבר לא מפתיע לראות דמות להט"בית על מסך הטלוויזיה. מצעד הגאווה, גם אם נדרשנו להיאבק על קיומו, הפך כבר לחלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו, ואף מהווה אבן שואבת ללהט"בים ולתיירים בכלל מרחבי העולם. אפילו בכנסת חברים בגלוי הומואים ולסביות, ונדמה שמעטה הסודיות מעל הזהות המינית הולך והופך נדיר יותר.
אז איך, ומדוע, הנורמליזציה החשובה הזו לא מצליחה לחלחל אל הנערים והנערות בישראל, שחווים להט"בופוביה באופן יומיומי ונמצאים בסכנה של ממש מצד קרובים ורחוקים? יום ההבנ"ה (היום הבינלאומי נגד להט"בופוביה), שצוין בישראל בשבוע שעבר, הוא אחת ההזדמנויות החשובות שלנו כאנשי חינוך להעלות למודעות, ולחנך למען מרחב בטוח לילדים ולילדות, בכמה אופנים.
ראשית, בואו נסכם דבר בסיסי: לנערים ונערות מגיע להיות מאושרים, ועלינו מוטלת האחריות והחובה לדאוג לתחושת המוגנות של כולם, ללא הבדל מגדר ונטיה. ככל שבית ספר יהיה מקום בטוח, כולם ירגישו חופשיים יותר להיות עצמם. כל נער ונערה רוצים להוריד את המסכות ולהרגיש בנוח להיות מיוחדים בדיוק כפי שהם, אבל אם אנחנו לא נקפיד להעניק להם סביבה בטוחה ומוגנת, אנחנו עלולים לגרום לפגיעה בהם וגרוע מזה - לפגוע בתחושת הביטחון שלהם לכל החיים.
אנחנו חיים בתקופה שמערערת בטחונות בסיסיים בכל מה שהכרנו וידענו על החיים בארץ, ומעלה שאלות על זהות ושייכות. דווקא בתקופה המאתגרת הזו, עלינו לחנך יותר ויותר לערכים ולאהבת האדם, לאפשר גיבוש זהות שלמה ולפתח חוסן. כל מחנך ומחנכת צריכים לדבר באומץ עם הכיתה שלהם על סוגיות מורכבות, ולתת לתלמידים ולתלמידות לגבש את התשובה לשאלה 'מי אני', על כל מרכיבי האישיות. שימו לב לתשובות של התלמידים והתלמידות, נסו להבין מה הם מנסים לומר מתחת למילים, איפה הנקודות הכואבות שלהם ובידקו עם עצמכם ועם יתר הצוות איך תוכלו לספק להם סביבה בטוחה יותר ובסיס טוב יותר למסע החיים שעוד ממתין להם.
אנשי ונשות החינוך, האחריות להתנגד בבירור לכל גילוי של להט"בופוביה - מוטלת על כתפינו. מה שנצליח לשנות בתוך מערכת החינוך, יחלחל הלאה לכל שאר שכבות האוכלוסיה. עלינו להיות דוגמה אישית ואוזן קשבת. הצמידו לתיקכם את סיכת הגאווה (לצד סיכת החטופים, כמובן), בדקו עם תלמידים ותלמידות איך הם מעדיפים שיפנו אליהם, וספרו על חברים להטבים שיש לכם. יש לנו אפשרות להגביר נראות בתכנים ובקירות לדוגמה בבחירת דמויות היסטוריות להט"ביות ואפילו בשאלות במתמטיקה.
מנהלים, הכשירו את הצוות, היעזרו בבתי ספר שמובילים את התחום ובארגוני הגאווה. לימדו והכירו ככל שתוכלו, כי אסור לתת ללהטופוביה לנצח. גם לא בין קירות בית הספר.
הכותב הוא מנהל התיכון החברתי ת"א-יפו, המעודד פלורליזם מגדרי