בעת נאומו הדרמטי של שר הביטחון יואב גלנט, שבו קרא לראש הממשלה לא לפעול משיקולים פוליטיים (תרגום: אל תשלח חיילים לקרב כדי לאחוז בשלטון, אל תפגע בישראל למען שימור הקואליציה) נזכרתי שבעת כהונתה הקצרצרה כשרת ההסברה, גלית דיסטל-אטבריאן כינתה את בנימין נתניהו "אבי האומה". למעט במשטרים מסוג מאוד מסוים, שבהם הנתינים מייחלים לחסדי השליט ואינם מבינים שהוא אמור לעבוד אצלם ועבורם, הביטוי משמש למי שייסד אומה או מדינה. מי הוא אם כך אבי האומה שלנו? תלוי מתי מתחילים.
המקדימים יצביעו על אברהם אבינו, האיש שהעז להתמקח עם ריבונו של עולם כאשר זה רצה להשמיד את סדום ועמורה. בשאלתו "האף תספה צדיק עם רשע?" אברהם לא שתק מול "לשטח את סדום" ודרש לוודא שאין בלתי מעורבים.
הגיעו אורחים, ואבינו לא הזמין אותם למקבילה המדברית של מלון וולדורף אסטוריה, כאילו היו חיילים בודדים בליל הסדר, אלא הורה לרעייתו שרה להכין מהמשובח שיש בביתו. כאשר חיפש עבורה מקום קבורה, סרב להצעתו של עפרון החתי לקבל מגרש במתנה והתעקש לשלם עבורו מחיר מלא, שכן הבין שתמיד יש מחיר למתנות שניתנות לכאורה בחינם.
ואולי, חוץ מאמונה באל אחד, הלקח המרכזי שתולדות אברהם הנחילו לאנושות הוא הערך של חיי אדם. "אל תשלח ידך אל הנער", הורה לו המלאך ממש לפני שהניף את המאכלת לשחוט את יצחק. לפעמים אין ברירה אלא לשלם בחיי אדם, אבל לא כאשר המטרה היא לרצות גורם אחר, אפילו לא כשמדובר בריבונו של עולם, לא כל שכן שותפים פוליטיים.
יהיה מי שיאמר שמשה רבנו הוא שהפך אותנו לאומה. הוא היה כבד פה וכבד לשון - לא דיבור רהוט הביא אותו לצמרת והשאיר אותו שם לאורך שנים. כדי לספק מים לעם צמא, משה היכה בסלע במקום לדבר אתו, כפי שהצטווה. בשל כך הוא נדון לא להיכנס לארץ המובטחת. כשלא עלה בידו לבטל את הגזרה, הוא השלים עם מחיר המעשה שלו. שהרי א-ב של סמכות הוא קבלת אחריות לכל התוצאות, לא רק להצלחות.
רבנו דאג למנות מחליף, יהושע, והחזיק אותו קרוב כדי שילמד ממנו ובמקביל ירכוש את אמון העם. כך ראוי לפעול כדי למנוע משבר בעת חילופי שלטון - כאשר אריאל שרון עבר אירוע מוחי, אהוד אולמרט היה ממלא מקומו ולא הייתה שאלה לגבי מחליף. ואצלנו? החפיפה עם מחליפו נפתלי בנט נמשכה חצי שעה, ובכל פעם שעולה צורך (למשל "התייבשות" שהתבררה כאירוע לבבי) האומה וחברי הממשלה מחכים לגלות מי ימונה הפעם, ולו לכמה שעות.
אולי דוד בן גוריון הוא אבי האומה? הוא לא פעל לפי סקרים אלא קיבל החלטות לגופו של עניין, ובהן קשות ולא פופולריות. כך, הוא הבין שבמדינה מתוקנת, לא ייתכנו מוקדי כוח חמושים עצמאיים ולכן אחד מצעדיו הראשונים היה חיסול המחתרות שקדמו להקמת המדינה והכפפתן לשלטון המרכזי.
ובישראל, בשנתה ה-77? ביוזמת השר לביטחון לאומי, מחלקים נשק בקלילות לפי קריטריונים עלומים. רוחו של בן גביר - שנתניהו סרב להצטלם אתו לפני הבחירות אך מיד אחריהן הפקיד בידיו את אמצעי הכוח של השלטון כלפי התושבים - שורה על המשטרה.
אבי האומה? למה לא מלך? כך מסתיים ספר שופטים: "ביום ההוא אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". בעוד ישראל מקרטעת ממשבר חמור למשבר יותר חמור, משפל לתהום, היא מייחלת למנהיג אחראי ונבון שיפעל בתבונה ובאחריות למענה, ולא למענו.
הכותבת היא שגרירה בדימוס