ההיערכות של מדינת ישראל מול רצועת עזה בעתיד חייבת לכלול חמישה מרכיבים:
1. ניתוק מוחלט מהרצועה
באוגוסט 2005 הכריזה מדינת ישראל על התנתקות מרצועת עזה, אבל בפועל זו הייתה התנתקות חד צדדית. ממשלת ישראל גירשה את היהודים מגוש קטיף, הרסה את היישובים אבל המשיכה לספק לעזתים חשמל, מים, דלקים וסחורות שהגיעו לנמל אשדוד ונכנסו לעזה דרך מעבר כרם שלום.
למרות התנגדותי להתנתקות עוד אז, לאחר שכבר עשינו את הצעד הקשה הזה, זה לא יכול להיות חד צדדי. הגיע הזמן שמדינת ישראל תכריז כי היא לא מספקת ולא עובר דרכה לרצועת לרצועת עזה שום דבר, וכלל המעברים המחברים בין ישראל לרצועה ייסגרו. נמל אל-עריש במצרים יכול להיות תחליף לנמל אשדוד, ואילו החשמל, המים והדלקים יכולים להיכנס לרצועה ממצרים דרך מעבר רפיח.
בכל מקרה ישראל צריכה לדאוג לאינטרסים הביטחוניים שלה, ועליה להודיע מראש, שבעוד 60 יום אנו סוגרים את כל הברזים לעזה.
2. חופש פעולה מבצעי לכוחות הביטחון ברצועה
בדיוק כפי שמדינת ישראל פועלת ביו"ש, במידה והיא מזהה התארגנות של מחבלים בג'נין או בטול כרם, היא פועלת מיד באמצעות פשיטות וכלי טיס לסכל אותם. כך ישראל תפעל גם ברצועת עזה אך בשיא העוצמה ובצורה יזומה על מנת לסכל לא רק את המחבלים, אלא כל ניסיון להקים מחדש מערכי ייצור רקטות, או חפירת מנהרות וכו'.
כמו כן, כל אחד שהיה מעורב במישרין או בעקיפין במתקפה של השבעה באוקטובר - דמו בראשו, כל מחבל דינו מוות, וישראל תפעל לסכל אותו בהזדמנות הראשונה. זה לא משנה אם מדובר בסינוואר או במוחמד דף או בדגי רקק. כל מי שהיה מעורב בזוועות של השבעה באוקטובר דינו מוות, ולא תהיה פשרה. זו תהיה פעולה פרמננטית עד שנחסל את אחרון המחבלים.
3. בניית פרימטר
ישראל תקפיד על קוצו של יוד בנוגע לפרימטר לאורך הגבול עם עזה, שעומקו יהיה קילומטר לכל הפחות בתוך שטח הרצועה. כל מי שרק יחשוב לחצות אותו בס"מ, ידע שדמו בראשו.
4. הכרה באונר"א כארגון טרור
ישראל תכריז על אונר"א כארגון טרור ולא תאפשר נוכחות של שום חבר בארגון הנ"ל בשטח ישראל. כמו כן, אף סחורה המיועדות לאונר"א לא תעבור בשטחנו. כבר בשבוע הבא חברת הכנסת יוליה מלינובסקי תעלה הצעת חוק בשם סיעת "ישראל ביתנו" במליאת הכנסת, הצעת חוק שקובעת כי אונר"א הוא ארגון טרור.
5. השליטה ברצועת עזה
בשנת 2005 כאשר אבו מאזן ודחלאן היו בשיאם, הרשות הפלסטינית קיבלה את האחריות על רצועת עזה, וכבר בשנת 2007 היא איבדה אותה לטובת חמאס. מי שלא נזרק מהגגות באותה העת ברח למדינת ישראל ומשם ברח ליו"ש. בסרט של השליטה של הרש"פ בעזה כבר היינו. לא חוזרים על טעויות העבר.
מדינת ישראל לא צריכה לקחת שום אחריות על עזה ביום שאחרי. אנחנו צריכים לדאוג אך ורק לאינטרסים הביטחוניים שלנו. לכן מבחינת ניהול הרצועה, הקהילה הבינלאומית צריכה לפעול, בין אם זה מצרים, בשיתוף הליגה הערבית וארגון המדינות המוסלמיות המתונות - כל אחת מהן יכולה לקחת אחריות על ניהול העניינים ברצועת עזה, אנו נבחן את זה ונשקול זאת לחיוב.
ממשלת ישראל צריכה לפעול בנחישות להחזרת החטופים שלנו מעזה תוך הפעלת לחץ צבאי ומדיני מאסיבי יותר על חמאס. את המשא המתן להחזרת החטופים יש לנהל באמצעות גורמי המקצוע מאחורי הקלעים, ולא בתקשורת באמצעות הדלפות, הודעות ותדרוכים של שרים "וגורמים מדיניים".
רק לאחר ביצוע הצעדים הקריטיים האלו, נוכל להחזיר את הביטחון והשקט לתושבי הדרום.