ילד ישראלי שסובל מאז 7 באוקטובר מאנטישמיות בבית ספר בקנדה, זכה שלשום (שישי) להבעת תמיכה לא שגרתית מהקהילה היהודית בעיר. מאות הגיעו וליוו אותו בדרך אל בית הספר בטורונטו בו הוא לומד. האירוע זכה לחשיפה רחבה בתקשורת בקנדה והפרשן הפוליטי של העיתון טורונטו סאן, בריאן לילי, אף פרסם טור ובפרפרזה על כותרת ספרה של הילארי קלינטון, כתב "צריך כפר כדי לגדל ילד אבל לא צריך שנזדקק לכפר כדי ללוות ילד לבית הספר".
ההצקות כלפי איתן כהן, הילד בן ה-13, בנם של זוג רופאים ישראלים, נמשכות זה חדשים, בעצימות משתנה, אבל הן לא נפסקות, ואין מדובר רק בהטחת סיסמאות פרו פלסטיניות בתמיכה בעזה. הן כללו איומים מפורשים כמו "נעשה לך מה שהחמאס עשה לישראל" וכן יידוי אבנים. אימו, ד"ר עדי חן הלברטל כהן, סיפרה כי באחד המקרים דרשה ממנו חבורת ילדים להשתחוות להם "בגלל שהם מוסלמים והוא יהודי". ביום חמישי נזרקו עליו אבנים מאחור כשהיה בדרכו הביתה. כשד"ר עדי כהן סיפרה על כך להורים נוספים בקהילה, החלה התארגנות וביום שישי התייצבו כבר ההמונים ללוות את איתן בדרכו לבית הספר, כאמור.
בין המלווים היו חבר הפרלמנט המקומי והתובע הכללי של אונטריו, מייקל קרזנר וחבר מועצת העיר ג'יימס פסטרנק. כמה מהנוכחים נשאו נאומים קצרים על החשיבות של עמידה באנטישמיות במערכת בתי הספר ובקהילה.
הילד, תיאר סביבה לימודית בה סביבו כרזות המכנות את ישראל מדינת אפרטהייד ומאשימות אותה בטיהור אתני של פלסטינים. "בבית הספר מאפשרים את התעמולה הזו", הלינה האם.
ההצקות האלה הן רק חלק מגל אנטישמיות השוטף גם את טורונטו, במסגרתו מושמעות סיסמאות כנגד ישראל ויהודים ברחובות העיר, עסקים יהודים הוצתו וחובלו וחלונות נופצו פעם אחר פעם בבתי כנסת ומוסדות יהודים. "העובדה שנבחרי ציבור, שתמיד כל כך ממהרים להוקיע את האיסלמופוביה, שותקים ולא מרימים קול בנושא הזה מוסיפה חטא על פשע" כתב לילי בטורו.
האמא, ד"ר עדי כהן, גינקולוגית מומחית ליילוד, לה ארבעה ילדים, אמרה לעיתון שהיא מתוסכלת מתגובת בית הספר, "שתמיד מאזין ברצינות ובקשב רב לחששות שלה אך התוצאה הסופית מאכזבת בכל המקרים - בדרך כלל דוח שאומר ששני הצדדים אשמים". לדבריה, היא חוששת שבית הספר "פשוט לא רוצה להתמודד עם הנושאים, אולי לא מבין אותם".
ד"ר עדי חן הלברטל כהן היא בתו של מנהל בית החולים רמב"ם בחיפה, פרופ' מיכאל "מיקי" הלברטל. הנער איתן הוא נכדו. טורונטו אינה זרה למשפחה, פרופ' מיקי הלברטל התמחה בבית החולים לילדים של טורונטו בשנים 1996-1998. הוא אינו זוכר שום דבר המזכיר את האנטישמיות אותה חווה נכדו.
"קנדה בכלל, וטורונטו בפרט זכורות למשפחתי ולי כמקום ליברלי, שמכיל את כל קבוצות האוכלוסין, מאפשר לכולם להתפתח ולשגשג", אמר לוואלה פרופ' מיקי הלברטל והדגיש, "מעולם לא נתקלתי בקנדה כרופא, כישראלי, כיהודי באנטישמיות או שנאה. מעציב אותי מאוד לראות מה קרה שם תוך שלושה עשורים. הבת שלי וחתני הם רופאים, הם נסעו גם ללמוד אבל גם לחלוק עם הקנדים ידע שנצבר בישראל. הם מטפלים, גם שם, בכל אדם באשר הוא אדם".
"אני מודאג גם כמי שחשובה לו התרבות המערבית הליברלית וגם כאב וכסב, ומקווה מאוד שממשלת קנדה ומערכת החינוך הקנדי תתעשת ותגיב בחומרה על אירועים מסוג זה. אני גאה להגיד שבמרכז הרפואי רמב"ם שהוא עם גיוון תעסוקתי נרחב מטפל בכל הבא בשעריו ואין משמעות לשיוך מגזרי לא בקרב המטפלים או המטופלים".
השרה הקנדית יערה זקס, ממוצא ישראלי, אף היא התייחסה למקרה. היא הודתה אתמול כי "חלה עלייה מדאיגה באנטישמיות ברחבי העולם וכאן בבית מאז התקפות הטרור הנוראיות של חמאס ב-7 באוקטובר. בתי הספר והאוניברסיטאות המקומיות שלנו אינם חסינים מפני זה" והצהירה כי "לתלמידים יהודים מגיע להיות בטוחים ולהרגיש בטוחים בקהילות שלהם ובמקומות שבהם הם לומדים" והוסיפה בפרספקטיבה אישית כי "כאם לסטודנטים וחברה בקהילה היהודית גם אני הייתי עדה וחוויתי את העלייה הנוראית הזו בשנאה".
היא דיווחה, "כעסתי ונבהלתי לשמוע על אנטישמיות כזו כאן בבית. שוחחתי עם פקידי בית הספר כדי לחלוק את חששותיי החמורים. אמשיך לעסוק בהם ובכל הרמות המעורבות. לא ניתן להילחם באנטישמיות ובשנאה לבד". ההתייחסות הזו כבר זכתה לביקורת בנוסח "מעט מדי, מאוחר מדי".
"הקהילה מצאה פתרון משלה בצעידה עם איתן לבית הספר ביום שישי, אבל מה יקרה בשבוע הבא או בשבוע שאחרי נותר לראות. אני לא תולה תקווה שהמוסדות שלנו יטפלו בזה כראוי", סיכם לילי בטור הנקרא שלו.
ההורים, ד"ר עדי וד"ר משה כהן סיפרו לוואלה כי "במהלך 6-7 חודשים האחרונים איתן ובהתחלה גם בננו הלל - עד שעבר לבי"ס יהודי של חב"ד בעקבות אירועי ביריונות נוספים שלא קיבלו מענה, ותחושת התנכלות מצד הנהלת בית הספר מאז שהתלוננו - עברו מספר אירועים אנטישמיים משמעותיים שכללו השפלות, אלימות מילולית ופיזית. השיא היה ביום חמישי האחרון כשאותם ילדים זרקו אבנים במטרה לפגוע באיתן.
"במהלך התקופה פנינו מספר רב של פעמים להנהלת בית הספר, שבאופן קבוע עשתה את כל שביכולתה למסמס את האירועים בכך שלא עבדו לפי פרוטוקולים קיימים לאלימות ופשעי שינאה, להטיל את האשמה על שני הצדדים באופן שווה או לייצר מיצג שזה מילה נגד מילה. זאת, על אף שבדיעבד נמצא שהצד התוקף שיקר ובחלק מהמקרים גם היו עדים. האירועים הועברו למפקחים במשרד החינוך המקומי ולמנהל הביטוחית של בתי הספר באזור, כמו כן הוגשו 3 תלונות נפרדות למשטרה.
"עד כה, לא נעשה דבר, למעט להזהיר את הילדים המעורבים ולבקש מהם להפסיק. מנהלת בית הספר שהפצירה באיתן לבוא אליה מיד בכל אירוע, הייתה שולחת אותו למשרד בכל תלונה, מאחר ואף פעם אין לה זמן להקשיב לו או צועקת עליו שכל הזמן מתלונן, עד שלבסוף פסק לפנות אליה כשהיה מדובר באירועים מינורים כמו סימני גנאי ופרצופים שהילדים עושים לו באופן קבוע. לאור חוסר הטיפול מצד בית הספר, עליית המדרגה ברמת האלימות לשימוש באבנים לא מפתיעה כלל. גם כעת התגובה של בית הספר הינה דחיינית בביצוע החקירה, מטילה אשמה על שני הצדדים ומטילה ספק באירועים שהתרחשו למרות שגם במקרה הנ"ל יש עדים שלא טופלו ע"י בית הספר.
"לדברי מזכירות ביס בשנה שעברה, לפחות 70% מהתלמידים בבי"ס הינם יהודים שכן אנחנו גרים בשכונה מאוד יהודית. משיחות עם הורים רבים, גילויי אנטישמיות כמו מועל יד "הייל היטלר", קריאות "צריך לסיים את העבודה של היטלר", צלבי קרס ועוד, היו נפוצים עוד לפני 7 באוקטובר.
"הקהילה המקומית מפוחדת, הילדים היהודים בבי"ס מפחדים להזדהות כיהודים, מפחדים לדווח על אירועים ולפעול למיגורם מחשש להתנכלות מצד ההנהלה או הילדים האלימים. לאיתן ניתנה האפשרות לעבור לבי"ס יהודי אך הוא רואה את עצמו כשליח להוות דוגמה לזקיפות קומה יהודית ומלחמה באנטישמיות, ואנחנו כהורים עומדים מאחוריו ותומכים בו.
"אנחנו הגענו לקנדה לצורך תוכנית פלאושיפ של שנתיים, אני כרופאת נשים בהריון בסיכון ומשה כמרדים. לאור העבודה המאוד דורשנית של שנינו, ובעיקר בעיקבות האירועים בבי"ס , קיבלנו החלטה משפחתית שמשה יקצר את תוכנית הפלאושיפ שלו על מנת להיות נוכח יותר בבית ולספק לילדים את התמיכה שהם זקוקים לה.
"בשנת 1996-1998 אני גרתי בקנדה בזמן שאבא שלי עשה את הפלאושיפ שלו. גרנו בשכונה לא יהודית כלל והלכנו לבתי ספר ציבוריים שבהם אולי היה קומץ של יהודים אם בכלל. היו לנו חברים מכלל גוון האוכלוסיה העולמית ולא חשנו קמצוץ של אנטישמיות כזאת או אחרת.
על אף היותנו דתיים החלטנו לשלוח את ילדנו לבי"ס ציבורי על מנת לאפשר להם הכיר וללמוד על קבלה והכלה של האחר רב תרבותיות וגיוון. צר לנו מאוד על מה שקורה בקנדה. זו לא הייתה כוונתנו, עם זאת אנו בטוחים שהאירועים שאיתן ושאר האחים שלו חוו, יהיו חלק מעיצוב האישיות שלהם ויחזקו אותם לטווח הארוך. לדעת שהם לא הורידו ראש ונלחמו בהם. להכיר את השנאה מקרוב זה מוחשי ולא משהו ששומעים או קוראים עליו. להרגיש את התמיכה והעוצמה של קהילה ובנוסף לסרטון מרגש שעשו לכבודם ארגון אחים לחיים", הם גדלים ומפתחים חוסן. אנחנו נמשיך להלחם נגד האנטישמיות ונעמוד ביחד איתנים עם הקהילה היהודית המקומית.