שבועות בודדים לפני 7 באוקטובר, כשהוא מתכונן לתרגיל מלחמה גדול, כינס קצין המודיעין של אוגדה 98 סא"ל א' את חייליו במרכז המודיעין ושמע מהם בעיקר שחסרה להם ההתנסות בלחימה. בסתר ליבו הוא חייך ואמר: "גם כשהייתי צעיר הייתי שש אלי קרב. נלחמתי במלחמת לבנון ה-2, במבצע עופרת יצוקה, הייתי קמ"ן יחידת אגוז והיחידה הרב-מימדית. ראיתי כמה דברים. אוגדה 98 נבנתה למצבי קיצון ואם יפעילו אותנו כנראה שמשהו רע מאוד קרה. התפקיד שלנו הוא להתכונן למלחמה". מה שקרה מאז אותו יום קשה שהמדינה לא ידעה מעולם הוא רק חלק מסיפורו הבלתי נתפס של א'.
בשעה 06:28 ב-7 באוקטובר הוא ישן בבית הוריו במושב אשרת בצפון. "הטלפון שלך מצפצף, הוא מפריע לי", העירה לו אשתו. א' התבונן במכשיר וגילה שיש התרעות חריגות על היקף גדול של רקטות. הוא קם, הכין קפה והתכונן לנסוע למפקדת יחידת אגוז כדי לראות מה קורה במערכות התקשוב המסווגות. הוא יושב ברכב ומקבל סרטונים של רכבי מחבלי חמאס חודרים לישראל. הוא מכבה את המנוע, חוזר לבית, מעיר את אישתו ואומר לה: "יש מלחמה". אז הוא יצא לדרך למפקדת אוגדה 98.
כשנשלחו אליו סרטונים סמוך לשעה 07:10 של מחבלים על גבי טנדרים בשדרות, הוא העריך שמדובר ב"פוטו-שופ", בסרטוני תעמולה ערוכים, אך לפי שיחות הטלפון שהוא קיבל בדרך הוא הבין שמדובר במידע אמין והקפיץ את כל חייליו במילואים וסדיר. הוא נכנס בשערי המחנה והמקום כבר היה הומה אדם. קצינים שהתקשרו מחו"ל שאלו האם לחזור והוא השיב בקלילות: "כן. תעלו על מטוס ותבואו".
אוגדה 98 קיבלה אחריות על העיר שדרות. בזמן שמפקד האוגדה תא"ל דן גולדפוס מקבל החלטות להמשך, אוסף סא"ל א' מודיעין עד כמה שניתן כדי לבנות תמונת מצב על מיקום המחבלים. "אין כאן אף אחד תביא את מי שאפשר", אמר מפקד אחת החטיבות בשדרות לתא"ל גולדפוס שהאיץ בחפ"ק להכשיר את הג'יפים במהירות לנסיעה לשטח ולבסוף החליט לעלות על הג'יפ כדי לא לאבד זמן כשהוא מלווה בעוד ג'יפ האמר פתוח והם נוסעים במהירות דרומה. ככל שמתקרבים דרומה ורואים את תמונות הזוועה, גופות, כלי רכב שרופים ומחוררים מכדורים, פוקד גולדפוס על כל הקצינים לפתוח חלונות ולהוציא קני רובים החוצה ולהיות ערוכים לכל תרחיש.
השעה 09:50. הג'יפ של גולדפוס נכנס בשערי כפר עזה. גולדפוס, הקמ"ן וקצין נוסף שנהג בג'יפ, פורקים החוצה בנשקים שלופים, ושומעים יריות, נפילות פצמ"רים, רואים עשן ובתים עולים באש. הם מתקדמים בריצה ללב היישוב ורואים שני לוחמים מנהלים חילופי אש עם מחבלים שנמצאים בתוך מבנה. במשך דקות מתנהל קרב יריות וגוברת ההבנה כי בתוך כפר עזה יש עשרות מחבלים. גולדפוס מסמן לקמ"ן ולקצין הנוסף לדלג אחריו בטווח של 150 מ' כדי לבצע איגוף למחבלים בין הבתים.
המראה היה קשה: מחבלים חמושים מתהלכים בין הבתים. היקף גדול מאוד של אמצעי לחימה מפוזר בשטח, שומעים ירי מקלעים מסוג pk. רואים גופות של חיילים, אזרחים, וילדים. מנהלים חילופי אש, והלוחמים הורגים בערך שישה מחבלים. בשלב מסוים הם פוגשים את מפקד מגלן בין הבתים, ונלחמים יחד והורגים עוד מחבלים. יש קושי לבנות תמונת מצב, להבין מה קורה במרחב, ולבסוף גולדפוס מנהל מספר שיחות בטלפון ומבין שבקיבוץ בארי, בניר יצחק ובמקומות נוספים אין כוחות. הוא פונה למפקד מגלן ואומר לו: "אתה מפקד כפר עזה. בהצלחה".
גולדפוס, סא"ל א' והקצין הנוסף מדלגים החוצה תוך כדי חילופי אש במטרה להגיע לג'יפ ולנסוע לבארי ואז סא"ל א' נפצע. "גולדפוס מדלג, אני אחריו וחוטף צרור. קליע פוגע לי בכתף ואני נופל", משחזר א' בשיחה עם וואלה. "אני רק חושב איך אני מספר לאשתי. אני זוחל למחסה וגולדפוס רץ אליי, תופס אותי בחולצה וצועק אם אני יכול לרוץ. אני עונה שכן והתחלנו לרוץ לעבר הרכבים".
הם מגיעים לשער הבסיס ופוגשים בנקודת איסוף פצועים של לוחמי יחידות עילית של צה"ל. פרמדיק של סיירת מטכ"ל מטפל בסא"ל א', דוחף בחור הכניסה של הקליע חתיכת בגד, ומדביק על זה חתיכת פלסטר כדי לעצור את הדימום. הם מעלים שלושה פצועים בהכרה אל הג'יפ, קושרים אותם, ונוסעים. בצומת סעד נפתחת לעברם אש והם נאלצים לעצור בצד הדרך. הכתף כואבת מאוד, אבל סא"ל א' מבין שאם הוא לא מוריד את הפצועים אל הכביש, המחבלים מסתערים עליהם והורגים את כולם. המחבלים מבחינים בהם ומשגרים לעברם טיל נ"ט, פותחים באש מקלעים ומשליכים רימונים. "היו שם כ-20 מחבלים. נפלנו לתוך מארב ואני רק מקווה שלא יחצו את הכביש. אני שוכב ללא בגדים בגלל הפציעה ויורה לעבר המחבלים", שחזר א'.
4 רובים ויותר מ-20 מחסניות
אחרי 20 דקות הגיע רכב ממוגן. מחבלים ירו עליו והוא בכל זאת עצר ושאל אם הם צריכים עזרה. מחבל מעבר לכביש התרומם, שיגר טיל נ"ט ופגע ברכב. כל מי שהיה בו נהרג. א' החליט לגרור את הפצועים שוב לשולי הכביש. מפקד צוות לוחמים מיחידת יהל"ם הבחין בו והגיע אליו מלווה בלוחמים נוספים, יוצא לאיגוף ומסתער על המחבלים בתוך האזור המיוער. לפתע נהג הג'יפ מזהה טנדר מחבלים נטוש בשולי הכביש כשהמנוע שלו פועל. סא"ל א' והחיילים מעבירים את הפצועים אליו והנהג נמלט במהירות מהמקום. שוב נפתחת לעברם אש. אחד הפצועים נפגע מאחד הקליעים.
"פתאום אתה מבין כמה המחבלים שולטים בצמתים. יצאנו מהטנדר, הורדנו שוב את הפצועים, ניהלנו חילופי אש, אני רואה את המחבלים, מתפלל שלא יעברו את הכביש, הם זורקים עלינו רימונים. השעה כבר 13:00. החלפתי עד אז 4 רובים והשתמשתי ביותר מעשרים מחסניות. בצומת, כלי רכב שרופים עם הרוגים בפנים. אני שוכב ויורה", סיפר קצין המודיעין. "אם עשרת המחבלים היו מסתערים עלינו לא היה לנו סיכוי. אחרי כמה דקות הגיע טנק משום מקום ומתחיל לירות עליהם. הטנק מנהל מרדף אחרי המחבלים לתוך האזור המיוער".
רכב ממוגן נוסף עצר כשראה את הפצועים. פרמדיק של יחידה מיוחדת סייע לא' לעלות את הפצועים ונהג הרכב החליט לרדת לשטח ולנסוע דרך השדות כדי לא להיתקל במארבים. אחרי חצי שעה הם מגיעים ליישוב מבועים בנגב המערבי. אמבולנסים העבירו את הפצועים למסוקים. בשלב מסוים מבין הצוות הרפואי במקום שהמסוקים לא ישובו והנחו את א' להתפנות עצמאית. בשעה 16:00 הוא הגיע לבית החולים סורוקה בבאר שבע ובשל היקף הפצועים הוא פונה משם להדסה עין כרם בירושלים.
לאחר סדרת צילומים בחדר הרנטגן, זוהה קליע המקלע בפלג גופו העליון, אך גם שברים, קרע בגיד, רצועה ושריר והועבר במהירות לחדר הניתוח. לאחר מכן הוא אושפז למשך עשרה ימים. אחרי שלושים יום כשהוחלט להוריד את הקיבועים שנותרו אחרי הניתוח, הוא חזר לפעילות באוגדה 98.
כבר בפתח הריאיון הוא סיפר על יותר ממאה מבצעי פינוי אווירי של פצועי אוגדה 98 שהתבססו על פעילות של מרכז המודיעין בפיקודו שנתנו את הביטחון לכל המפקדים להנחית מסוקים בעומק שטחי רצועת עזה חרף האיומים. מרכז המודיעין היה רכיב משמעותי בעובדה שחיל האוויר וצוותי הרפואה של האוגדה הצליחו לקצר את משך זמן הפינוי משדה הקרב חרף הסיכון העצום מרגע הפציעה עד ההגעה לבית החולים משדה בקנה מידה היסטורי.
"נתנו לטייס מעטפת מודיעינית מספיק חזקה בין האוגדה לחיל האוויר ויצרנו ביטחון גבוה כדי שיפעל בחופשיות", אמר סא"ל א' ושיבח את מרכז המודיעין האוגדתי. המשימה הראשונה של אוגדה 98 שיצאה אל הפועל התמקדה בעיר חאן יונס. תחת תא"ל דן גולדפוס התרכזו 7 צוותי קרב חטיבתיים, יחידות עילית של צה"ל, וגורמי מודיעין מהשב"כ ואמ"ן. אחד הצעדים החשובים עוד טרם התמרון הקרקעי היה מאמץ ביוזמה של אנשי שב"כ לחבר את מערכות המידע של הארגון החשאי לאוגדה. "התוצאות הגיעו מהר", סיפר א'. "בתחילת התמרון, חמאס היה מרים רחפן לסיור ותצפית ואחרי כמה שעות היו משגרי עלינו פצמ"רים. פיתחנו שיטה לא רק לטפל ברחפן אלא במי שמפעיל את הרחפנים. כמו ציד. תבדוק כמה מרגמות ירו על אוגדה 98 אחרי חודש ראשון של תמרון".
יחד יושבים במרכז המודיעין של אוגדה 98 תאי עיבוד, תאי מחקר, מפענחים, חוקרים, אנשי בינה רשתית, מומחים ממודיעין אותות, מומחים למיצוי שלל אויב שכולל מסמכים, מחשבים ועוד.
"אנחנו עושים במרכז המודיעין הצלבות מידע עם תצלומי אוויר, סייבר, מידע שנאסף מהשטח ומהחקירות ויוצרים תמונת מצב. אתה יכול לשאול שאלה ולקבל תשובה תוך שעתיים", אמר סא"ל א' והוסיף: "אנחנו מעורבים בכל מיני תהליכים. דמות בחמאס שנעצרה הועברה לחקירה בישראל, מכחישה כל קשר למנהרות. שבועות הוא מכחיש. עד שאחיו נעצר ומפליל אותו ואז מרחיבים את החקירה. לפעמים גורמים ממרכז המודיעין ישבו בחקירה של מחבלים כדי לעמוד על ההקשר של החקירה למה שקורה בתמרון. לפעמים פעולה קטנה מסייעת לחשוף תמונה מלאה כמו מיקום מטעני החבלה בחאן יונס. זה אתגר אבל כשאתה מצליב נתונים אתה מגלה המון".
איתור הבריחה של סינוואר ותיעוד של שירי ביבס
סא"ל א' הסביר בראיון לוואלה כי האוגדה עברה תהליך עד שהבינה את האופן שבו נבנו המנהרות בחאן יונס ואת השיטה הנכונה לטיפול בהן גם אם זה איטי - נדרשת יסודיות. "בהתחלה חשבנו שהוא יצר הפרדה בין מנהרות בכירים לפעילים והתברר לנו שלא תמיד זה ככה", הוא סיפר. קמ"ן אוגדה 98 נזכר ברגע שבו הבין הם היו קרובים כל כך למיקום של יחיא סינוואר במנהרות והעדות לכך היה הסרטון שאיתר צה"ל המתעד את סינוואר מתהלך עם אשתו וילדיו. "מכל פרט אתה למד. זה היה קצה חוט מודיעיני. הוא לא מכיר את התת-קרקע וצריך אנשים שיובילו אותו. היינו מאוד קרובים אליו".
ברקע ההישגים המבצעים מדגיש קמ"ן אוגדה 98 את ההישג בעולם התת-קרקע. "עשינו פה משהו שלא נעשה בשום מקום. זו פעם ראשונה שאנחנו מתמרנים במנהרות. אין דבר כזה בעולם. לא היה לנו ממי ללמוד. אם אתה רוצה להגיע להישג, אתה צריך לתמרן למעלה ולמטה במקביל וזה מצליח בזכות האנשים, סדירים ומילואים. יש להם מחויבות אדירה, כאלה עם קשר ישיר לחטופים, אח שכול, מילואימניקים שעזבו עסק ובאו, מצב משפחתי מורכב, 24/7. חשוב להדגיש שתמרנו מעל ומתחת לקרקע. אם לא השמדת על ותת קרקע לא עשית כלום והוא יחזור".
לצד ההצלחות וההישגים יש רגעי שבירה וכאב. למשל מידע ועדויות על חטופים. אחד המקרים הבולטים היה איתור קובץ וידאו שבו נראית שירי ביבס עם ילדיה מלווה במחבלים פלסטינים בשטח הפלסטיני כשהיא מכוסה בשמיכה שלא יזהו אותה. יש גם רגעי תסכול שלפעמים הכוחות מרגישים שהנה הם מגלים אתר סודי או בעל ערך רב לחמאס אך באותה נקודת זמן, אין מספיק כוחות כי יש לחימה עצימה בכמה גזרות או לגלות שפיר מסוים היה במרחב שבו תמרנת וחמאס התאמץ להסתיר אותו באמצעות ריהוט. מצד שני מסביר סא"ל א' שכל סוגיית החטופים ומטרות המלחמה הם אלו שמדרבנים את כלל החיילים לעשייה.
קמ"ן אוגדה 98 מנהל מלחמת מוחות עם יחיא סינואר ומוחמד דף במטרה לנסות לזהות טעויות שהם או לגרום להם לעשות טעות. "דף וסינוואר הם הפכים. סינוואר חייב להגיד את המילה האחרונה. מגלומן. חולה שליטה. זה חלק מהחולשות והחוזקות שלו. אני בהחלט מנסה להעריך כיצד הוא חושב ואיך יתנהג ומה דרכי הפעולה. אני נעזר בגורמי מודיעין אחרים וצולל לדמויות".
מנגד מספר סא"ל א' כי יש מאמץ שלם של הטלת ספק, חשיבה ביקורתית ומסביר כי הדיונים בראשות מפקד האוגדה מאתגרים מאוד וגורמים לצאת מאזור הנוחות ולחשוב ביצירתיות. "גופדלוס הוא המאתגר הגדול ביותר שלי. הוא אוהב להגיד שהוא היה עושה אחרת", אומר א'. "ב-7 באוקטובר חטפנו סטירה. היו לי המון שאלות על המערכת, אבל אני מביט על האנשים ועל ההתאוששות המהירה. זה בער בי לחזור מהפציעה. בימים שבהם הייתי מאושפז, הרגשתי שכאילו נטשתי את האנשים שלי".
ברקע נמשך הלחץ הבינלאומי לבלום את התמרון ברפיח בזמן שכוחות אוגדה 162 מתמרנים שם. "רפיח היא רכיב משמעותי ביכולת של חמאס לחזור לכשירות. זה כסף וזה צינור אוויר משמעותי שלו. לפגוע בצינור הזה יהיה אירוע משמעותי ללא ספק", קובע קצין המודיעין של אוגדה 98. א' מספר שגם הוא חווה הפתעות תוך כדי תמרון במיוחד כשגילה שחמאס לא נלחם בתת קרקע אלא בעיקר שוהה שם, נע ושורד. "יש לי רגע של נחת כשהוצאתי את האויב מאזור הנוחות שלו. כשהוא במנוסה, כשלקחנו לו נכס משמעותי או תוואי. בסוף לקחנו את האזור שהוא מכיר ונוח לו בצפון ובדרום".
ומה באשר תמרון אפשרי נגד חיזבאללה בדרום לבנון? עבור סא"ל א' אין כאן שאלה. "זה לא אם נידרש לזה. זה כשנידרש. צריך להחזיר תושבים לבתים ולתת להם תחושת ביטחון. חיזבאללה הוא אויב אחר ושונה וצריך גם ללמוד. הצפון זה אתגר שונה ואנחנו מוכנים ומחכים".