עם שובה של הכנסת מפגרת האביב ביום שני הקרוב, טיימר וירטואלי יתחיל לספור לאחור בראשו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. עשרה שבועות ויומיים, עד היציאה לפגרה הבאה, שבמהלכן מרחפת מעל שלטונו עננה של אי ודאות מתובלת בפוטנציאל של סכנה להפלת הממשלה. נתניהו דאג לקצר מבעוד מועד את כנס הקיץ ככל האפשר, כדי למזער את מרחב ההסלמה הקואליציוני ולקצר את עונת הסחיטה באיומים של שותפיו, וכל עוד בני גנץ יושב לצדו בקבינט המלחמה - אין אף איום אופוזיציוני אמין על ממשלת ה-64. אבל חודשיים וחצי הן זמן מספיק בשביל שביום אחד, או בכמה ימים, הכול יתמוטט ויקרוס - ובשביל נתניהו, כמו נתניהו, זה מייצר מספיק סיבות לדאוג.
באיום המרכזי שניצב מולו בכנס הקיץ הקרוב - משבר הגיוס - הוא מטפל לפי לוחות זמנים של בג"צ, שם התחייב אתמול שעד סוף הכנס, ב-31 ביולי, הממשלה תאשר סופית בכנסת חוק פטור מגיוס חדש. ובכן, אצל נתניהו אף דד ליין הוא לא קדוש, ותמיד נתון לשינויים, תמרונים ותרגילים מסריחים של הרגע האחרון, כמו חוק הגיוס החדש-ישן של גנץ, בנט ולפיד שהוא העלה השבוע מן האוב, והתחייב להתחיל להעבירו בכנסת עד אמצע יוני.
מה שכן קדוש הוא עקרון ה-64 לפני הכול: המטרה העיקרית של נתניהו היא רק למנוע את הפסקת הקצבאות לחרדים ולצלוח את עשרת השבועות הקרובים מבלי שהממשלה מתפרקת לו מבפנים.
עד עכשיו, זה עבד לו. שבעה וחצי חודשים אחרי האסון הביטחוני הגדול בתולדות המדינה ולתוך מלחמה מדשדשת במחדלים אזרחיים רב זירתיים לא הזיזו עפעף בממשלת הימין על מלא, ולא שינו את קוד ההפעלה שלה, שמביא את נתניהו, שוב ושוב, להיכנע לדרישות שותפיו, מהתקציב המנופח ועד אי קבלת ההחלטות על היום שאחרי בעזה.
הזעם והכעס של משפחות החטופים, של נטבחי עוטף עזה והמשפחות השכולות מה-7 באוקטובר, של עשרות אלפי המפונים מהצפון והדרום, של אמהות החיילים והמילואמניקים שמקבלים עכשיו עוד צווי 8 - לא חדרו את שריון הקואליציה או ייצרו בה בקיעים. להיפך, נתניהו הוא זה שפיצל בינתיים את ההתנגדות מולו. קודם את האופוזיציה, עם צירופו של בני גנץ לממשלת החירום בתחילת המלחמה; אחר כך עשה הפרד ומשול בין משפחות החטופים כדי להוריד את מפלס הרעש והמחאה. ממשלת ה-64, לעומת זאת, נותרה איתנה, באופן כמעט בלתי נתפש כשנזכרים בזוועות הקטטסטרופה שאירעה במשמרת שלה. נתניהו בונה על הזמן שיעמעם את הזיכרון הזה, עד הבחירות הבאות.
הנוכחות של גנץ העניקה לממשלת ה-64 מעטפת קונצנזוס לאומי ובינלאומי לניהול המלחמה. היא הוציאה את בן גביר וסמוטריץ' מישיבות הטקטיקה בבור בקריה אבל לא שינתה את השפעת הקיצוניים והמשיחיים על האסטרטגיה הכוללת, או היעדר האסטרטגיה, של ראש ממשלה שהישרדותו תלויה בשביעות רצונם.
מאז עסקת החטופים בסוף חודש נובמבר, נתניהו ממדר את גנץ ואיזנקוט מקבלת ההחלטות ומסרב לקיים דיונים על החלופות השלטוניות בעזה או על עדכון יעדי המלחמה, ובעצם מחשב את קצו של קבינט המלחמה לאחור. בסביבתו בטוחים כל העת, גם עכשיו, שתוך שבועות הוא מפרק את החבילה. וגנץ, בין תחושת האחריות לגורל החטופים וחיי החיילים ברגעים המכריעים לחיבוק המחמם של המנדטים בסקרים, נתן לנתניהו הרבה יותר זמן ממה שהוא ציפה.
אבל קומבינות הגיוס של נתניהו והדשדוש המצטבר בקבלת ההחלטות הקשות והגורליות לעתיד המלחמה, כפי שעלה השבוע בכתב האישום החריף של שר הביטחון יואב גלנט, לא מותירות לגנץ עוד הרבה מרחב דחייה. גם המגמה הנמשכת של הירידה בסקרים מאותתת לו לחפש בהקדם את נקודת היציאה.
מי שבשיא הפופולריות שלו דיגדג את אזור ה-40 מנדטים מתרחק היום מ-30, בעוד נתניהו והקואליציה שלו, בהתייצבות איטית אך קבועה מתקרבים למספרים שלפני ה-7 באוקטובר. בסקר מנו גבע שפורסם בחדשות 12 אתמול, ממשלת ה-64 היתה מקבלת 50 מנדטים אם הבחירות היו היום - שיפור ניכר לעומת השפל של 43-44 בסקרים הראשונים שבוצעו אחרי האסון. זה מספיק, לפי הסקר הזה, בשביל שנתניהו יוכל לחסום את האפשרות להחלפתו: הגוש המתנגד לו, עם 65 מנדטים, יהיה חייב להסתמך על רע"מ כדי להקים ממשלה, וקשה לראות את פלגיו הימניים חוזרים על ניסיון העבר שהותיר בהם טעם מר.
אבל האיום הגדול והאמיתי על נתניהו בבחירות לא משתקף במפת המפלגות בכנסת הנוכחית אלא במפת המפלגות ההיפותטית, שמשחקת בסקרים במפלגת ימין חדשה, שבהרכבים מתחלפים, בכיכובם של יוסי כהן, אביגדור ליברמן, גדעון סער, נפתלי בנט, מקבלת מ-18 עד 35 מנדטים ותמיד מהווה לשון מאזניים שבלעדיה אי אפשר להקים אף ממשלה. מאחורי הקלעים, כולם כבר מדברים עם כולם, בשיחות וגישושים על הקמת קונסטלציה פוליטית חדשה, שתהווה אלטרנטיבה ימנית שפויה לליכוד היביבסטי ותקלוט מאוכזבי ממשלת הימין על מלא לחיקה, במקום שינדדו לבלוק ה-64 בחזרה.
ליברמן, שגם לבדו נמצא במומנטום בסקרים ותנופה, וסער, גם מדברים על זה פומבית. אבל האויב הכי גדול של המיזם הזה הוא האגו, ויש הרבה ממנו בהרכב המסתמן בצמרת. רק אם יתגברו עליו - האיום על נתניהו יהפוך מהיפותטי לממשי.