מי אמור להוביל את המאמץ להתמודד עם האנטישמיות שהרימה את ראשה לאחרונה, כמו מחלה כרונית שפורצת מידי פעם? למרבה הצער, ממשלת ישראל הנוכחית לא מסוגלת, ומתבקשת עשייה של יהודי התפוצות ושל גורמים משפיעים אחרים.
תחילה, יצוין שלא כל ביקורת על ישראל היא אנטישמית, ושאנטישמיות תמיד התאימה את עצמה לשיח הנפוץ. כאשר הוא דתי, הרגנו את ישו. מגפה קטלה המונים? אנחנו (שכנראה מתנו פחות כי נטלנו ידיים וטבלנו במקוואות) הפצנו אותה. אם ענייני כספים היו ברומו של עולם, היינו קומוניסטים שהרסו כלכלות מצליחות אך ממש באותו הזמן היינו גם קפיטליסטים נצלנים. כעת זכויות אדם הן במרכז, וטבעי שישראל (ויהודים, שיש המייחסים להם את מעשיה) הם המפרים הראשיים. כך נוצרו קואליציות צבועות ומופרכות של דוגלים בחירויות הפרט ולצידם סוקלי נואפים, ושל בעלי עניין אישי שצועדים יד ביד עם צעקנים חסרי ידע. כולם ביחד נגד התגלמות הרוע - אנחנו.
מדינת ישראל, אשר הוקמה בין היתר כדי לספק מקלט ותמיכה לעם נרדף, היא לכאורה הגורם המתאים להוביל מהלך בינלאומי נגד אנטישמיות. היה ראוי שתפעל בצוותא עם יהודי העולם ותקיים תקשורת יעילה עם פוליטיקאים, תקשורת, אקדמיה, ועוד.
המועמד הטבעי להוביל מהלך כזה הוא שר התפוצות והמאבק באנטישמיות - עמיחי שיקלי. השר שהפנה אצבע משולשת לעבר מוחים בניו יורק נגד ההפיכה המשטרית, התבטא בחריפות נגד ארגון יהודי חשוב שתומך בהקמת מדינה פלשתינאית לצד ישראל (ובכך משקף את דעת רוב יהודי ארה"ב, וישראלים רבים), אמר שלא היה מצביע בעד ביידן אלא למען יריבו טראמפ ועוד. דומה שלא הוא האיש שילכד נגד האיום המשותף.
אולי הביטוי הבוטה ביותר לאנטישמיות מצוי בקמפוסים. שר החינוך? יואב קיש פעל (בניגוד לחוק) להתלות את עצמאות הספרייה הלאומית, חתר למנוע מפורום המשפחות השכולות הישראלי -פלסטיני אפשרות להופיע בבתי ספר (בעוד אלפי ארגונים בעלי אג'נדות מאוד מסוימות מאושרים), וניסה להשעות הענקת פרסי ישראל (לכאורה כי אחד הזוכים ביקורתי כלפי הממשלה). מי שבז בגלוי לחופש המחשבה והביטוי לא יקיים שיח פורה עם סטודנטים ומרצים באקדמיה.
לתמיכת היהודים חשיבות אסטרטגית, שמא השר לעניינים אסטרטגיים? סמוך לסיום כהונתו כשגריר בוושינגטון, רון דרמר אמר שמוטב לנו להסתמך על תמיכת נוצרים אוונגליסטים, שכן הם רבים יותר ותומכים בישראל יותר מאשר היהודים, שהם ביקורתיים. אתעלם מהסתמכות על מי שהתנצרותנו ההמונית היא חלק מחזונו המשיחי לאחרית הימים. אומר רק שמי שמתייחס ליהודים כאילו תפקידם הוא להיות חותמת גומי לכל מעשה או מחדל של ממשלת ישראל, מבלי יכולת לבקר אותה, מי שאינו רואה אותם כשותפים במערכת יחסים הדדית, נדון מראש לכישלון ביחסים איתם.
יהודים יקרים בתפוצות, אתם ואנחנו מצויים, ביחד ולחוד - בתקופה מאתגרת. ישראל מובלת בידי ממשלה שאיבדה את תמיכת רוב העם כאן ובמקביל הופכת למוקצית בעולם. במקום להתעשת, היא גורסת שכל ביקורת נגד מהלכיה איננה עניינית - מי שאינו מברך עליהם בארץ מוגדר כ"סמולן" שחותר תחת הניצחון המוחלט, ובחו"ל הוא אנטישמי שאוהב את אויבינו.
אחינו ואחיותינו, במצבנו השברירי, אין ביכולתנו לסייע לכם. יש לקוות שתשכילו לרתום את יכולותיכם וקשריכם כדי להתארגן, במקומותיכם בפרט ובעולם בכלל. נסו לגייס משפיעים שאינם יהודים, למשל מנהיגי דתות אחרות. פעלו מול ראשי מדינות בהווה ובעבר, המקורבים לקהילה היהודית ו/או תומכים בישראל, גם אם לא בממשלתה. אני מדמיינת את אנגלה מרקל, עד לאחרונה קנצלרית גרמניה, מובילה מהלך גדול בעולם, אבל אתם הרי יודעים למי לפנות בכל מקום ואתר.
ההיסטוריה מלמדת שאי אפשר לחסל לחלוטין את האנטישמיות, אבל אפשר להגביל את ביטוייה. אייחל שתצליחו ככל הניתן, ושבעתיד הלא רחוק נוכל לשוב ולהיות לכם שותפה מועילה ומשענת אמינה. אבל עד אז, אנא הפגינו תושייה ותבונה, כדי להקל עליכם, ועלינו.
הכותבת היא שגרירה בדימוס