בשנות ב-20 לחייהן, כשהכול היה לפניהן, נוספו 4 לוחמות מג"ב סמ"ש שי גרמאי (19), פקד קים דוקרקר (22) סמ"ש רווית חנה אסייג (19) סמ"ש רוז לובין (20) למניין הנופלים בקרב ההגנה על הארץ במלחמת חרבות ברזל. בשיחה עם וואלה חוזרים חברים ובני משפחה ליום נפילתן ומתרפקים על הזיכרונות והרגעים שלא ישכחו וינצרו לעד.
"האופטימית ביותר בחיים"
"שלחתי לה כמה סימני שאלה בוואטסאפ, זה מין הסכם בינינו, שתמיד היא עונה", משתפת בכאב תמר ג'יימס, תושבת עוטף עזה שאימצה יחד עם בן זוגה עידן את סמ"ש רוז לובין, לוחמת מג"ב שנפלה בפיגוע דקירה ליד תחנת שלם בירושלים בנובמבר 2023. בשיחה מאטלנטה השבוע, במסגרת ביקור אצל הוריה של רוז, מספרת תמר על בשורת האיוב שנחתה ועל דמותה המיוחדת של רוז.
"זה היה בבוקר, דיברנו איתה ערב לפני, זו הייתה תקופה לחוצה בכל הארץ. סיכמנו איתה שעידן בעלי עולה לירושלים ומקפיץ אותה לים המלח", היא נזכרת. "לשם פינו אותנו בתחילת המלחמה וידענו שבשעה 08:00 היא עולה למשמרת. 20 דקות לאחר מכן, כשהייתי בדרך עם הילדים לחדר האוכל, פתחתי את הטלפון ואני רואה שיש פיגוע בירושלים ושיש חיילת פצועה אנוש. ניסיתי להמשיך עם הילדים והתארגנויות של הבוקר ואז בדקתי שוב ואמרתי שאין סיכוי שזה רוז. אחר כך קיבלנו טלפון מחברה שהתקשרה והודיעה שרוז אינה בן החיים".
ג'יימס סיפרה כי האופטימיות של רוז מאפשרת למשפחה לעכל את נפילתה. "היא הייתה אחת האופטימיות שהכרתי בחיים, בכל נקודה שבה היה לה קשה, שלנו היה קשה, תמיד היא הצליחה לראות בעיניים המיוחדות שהיו לה", מודה האם המאמצת. "שיהיה טוב ואת זה אנחנו לוקחים איתנו ובכל הקושי אנחנו מחפשים את הטוב. וזה מאוד עוזר בהתמודדות היומיומית וזה לא פשוט, כי אנחנו עדיין לא בבית ולא חזרנו לשגרה ועדיין נודדים ממקום למקום".
ג'יימס מספרת גם על המפגש עם הוריה של רוז באטלנטה. "כשהגענו אליהם היה רגע שהמוות שלה היה מאוד מוחשי וקיבל צורה. ראינו איפה היא גדלה, מאיפה היא באה. מי זו המשפחה שלה, נוף ילדותה, ההחלטה שלה לעזוב הכול לעלות לארץ ולהתנדב, זו הייתה אמירה מצידה שאני לא יושבת בצד וזה לא מובן מאליו".
"שי תמיד הייתה בהיכון"
סמ"ש שי גרמאי נפלה בפעילות מבצעית בקן הטרור של ג'נין בתחילת שנת 2024. "ביום שישי דיברתי איתה והיא הייתה בעמדה שלה בבסיס. רציתי להגיד לה שבת שלום לפני הקידוש", נזכר אביה שלמה. "היא אמרה שיש לה שמירה גם מחר, היא לא סיפרה שהיא יוצאת לג'נין. אני ואשתי יצאנו להליכה באותה שבת, אמרתי לה שהיא תביא לנו נכדים, היא תותחית, ולא ידענו שאחרי כמה שעות נקבל בשורה אחרת".
שי הייתה בת יחידה במשפחה עם שלושה אחים נוספים. "לא ישנו טוב באותה שבת בבוקר. בשעה 5 לפנות בוקר דופקים לנו בדלת ומתקשרים משיחה לא מזוהה וידענו שמשהו קרה. קמתי ואני רואה בדלת חיילים על מדים. אמרו לי שהם מהפלוגה של שי ואשתי צעקה מה קרה והם סיפרו שהיא נהרגה. זה הסיוט שירדוף אותי כל החיים. עולמנו התהפך ברגע".
"חינכנו את שי חינוך טוב והיא אהבה את מה שהיא עושה. שירתה את המדינה, תמיד הייתה בהיכון", המשיך אביה שלמה לספר. "היא לא ביקשה חופש כי לא רצתה 'לדפוק' את החברים שלה. תמיד אמרתי לה שתדע מתי לבקש. היא הייתה ילדה מיוחדת, לוחמת, תמיד רצתה להצליח בכוחות עצמה. אני מרגיש ששי הייתה ילדה של כולם. תמיד אהבה לצחוק וכולם אהבו אותה. אני אזכור אותה תמיד ואת הרגעים הכי קטנים וכל יום שעובר - הגעגוע רק מתגבר. בשבעה ייסרתי את עצמי למה זה קרה ולמה לא הספקתי איתה יותר. הכי חשוב שנתאחד. זה הכי חשוב".
הראשונה להיכנס
סמ"ש רווית חנה אסייג נפלה בקרב ב-7 באוקטובר בעת לחימה מול מחבלים במושב יכיני בעוטף עזה בעת שהסתערה על מבנה שבו הסתתרו מחבלים. "היא הייתה הראשונה לזנק, חתרה למגע ולא עשתה חשבון. היא הצילה אותי, אין אין להפוך את זה", מספר לוואלה סמ"ר עדן כהן, לוחם בזרוע רותם במג"ב.
הכוח יצא לאבטח את הלחימה בעוטף כדי שהמחבלים לא ינסו לברוח, אך בשלב מסוים הוא הצטרף ללחימה של ממש כשהתקבלה החלטה לסרוק את המבנים. "אני ורווית נכנסו למבנה שבו היה מחבל שכבר נפגע מירי של הכוחות שלנו והוא חיכה שמישהו ייכנס וביצע את הירי שפגע בה", שחזר סמ"ר כהן. "אלו היו רגעים שבהם נלחמים כתף אל כתף. המוות קרוב. נכנסתי לבד למבנה ושמעתי רעש ויצאתי לדווח. רווית מיד קפצה ואמרה: 'אני איכנס איתך'. היא הראשונה למעשה והיחידה שקפצה על 'ההזדמנות'. התקדמנו כמה צעדים בתוך הבית ואותו מחבל כאמור ירה בה".
"קים כל הזמן דאגה לנו"
בזמן שפרצה מתקפת הטרור של חמאס, פקד קים דוקרקר הייתה במסיבת הנובה. מפקח נטע דוד, קצינה במג"ב וחברתה של קים, חזרה בשיחה עם וואלה לשעות האחרונות בחייה לאחר שנמלטו מהמחבלים. "הגענו למסיבה ובשעה 06:20 התיישבנו לשתות משהו. 10 דקות לאחר מכן החלו הרקטות. הבנו שצריך ללכת משם ולתפוס מקום בטוח. רצנו לכבר ועצרנו במיגונית הראשונה שראינו בצומת בארי ותוך 10 דקות היא התמלאה באנשים", נזכרת מפקח דוד. קים כל הזמן דאגה לי ולרז מזרחי. ראיתי כמה היא חשבה עלינו באותם רגעים. במיגונית, עודדנו אחת את השנייה ואמרנו שאנחנו מג"בניקיות ועברנו דברים גרועים יותר, לא ידענו שזה הכי גרוע, אבל ניסינו לעודד את עצמנו". קים וחברתה רז מצאו את מותן ב-7 באוקטובר.
מפקח דוד מתגעגעת בעיקר לחיוך ולשמחת החיים של קים. "היינו יושבות על כוס יין ומדברות. מרגישים בחוסר שלה", מודה דוד. "היא הייתה מחייכת תמיד ובכל מקום שנכנסה אליו הוא היה מתמלא באור. הפקודים שלה והתפקיד שלה היו הכי חשובים לקים. היא תמיד הייתה מייעצת לי על דברים והייתה מפקדת ולוחמת בעורקים שלה. היא הייתה מעורררת השראה".