זהות כפולה

להוליווד לא כל כך אכפת שהמלחמה הקרה נגמרה כבר. אותה מלחמה הולידה ז'אנר שחביב על הצופים (וכפועל יוצא חביב גם על בעלי האולפנים) - ז'אנר המרגל השרמנטי, כזה שאמור לעורר רגשי הזדהות אצל הגברים ולעורר את הנשים בכלל. הוא נראה טוב, יש לו את כל התנועות הנכונות, דון ז'ואן עם אקדח שאף פעם לא מזיע ותמיד זוכה בבחורה. בואו נקרא לו בונד, ג'יימס בונד.

אולי המלחמה הקרה כבר לא כאן, אבל בונד נשאר לנצח. וכמו כל גיבור קולנועי קלאסי, הוא מתאים את עצמו לאווירה הכללית בעולם. אם תרצו – פני הבונד כפני החברה. בתקופת קונרי ורוג'ר מור בונד היה מעשן בשרשרת ושותה בלי הכרה, כי זה מה שרצינו לראות. בתחילת שנות התשעים גילינו שלעשן ולשתות זה לא בריא, ובטח לא קול, והוליווד מיהרה לשנות את פני המרגל ולהכיר לנו את ג'ק ריאן (הריסון פורד ב"סכנה ברורה ומיידית" ואחר כך גם בן אפלק), נובו מרגל שבעצם לא ממש רוצה לרגל. איש משפחה לדוגמה, שאוכל בריא ומתעמל כל יום. ג'יימס בונד לדור החדש. גם ג'יימס בונד המקורי הפסיק בינתיים לפמפם ולהוריד שוטים. רק הבחורות נשארו.

ואחרי שבהוליווד הבינו שלהיות ילד טוב זה לא כל כך סקסי ולא כל כך רווחי, הנה מגיע לו גיבור חדש. מאט דיימון הוא ג'ייסון בורן (ולא לחינם ראשי התיבות זהים לאלו של בונד). ג'ייבו הוא מרגל מזן אחר, מכונת הרג בשווי 30 מיליון דולר, רק מה, הוא סובל ממחלת השכחה, וכל מה שג'ייבו רוצה הוא לגלות מיהו ולאן הוא הולך. זה הופך את כל עניין הריגול למעניין יותר. הוא עדיין לא שותה או מעשן אבל יש בו קורטוב של ילד רע; הוא כבר לא חלק משום ארגון, הוא נלחם על חייו בכוחות עצמו ולא יודע אפילו למה.

דיימון מצוין למרות הבייבי-פייס שלו. הוא לקח מספיק שיעורים באמנות לחימה ועובר מסך יוצא מן הכלל. אין לו את הגאדג'טים שיש לבונד, אין לו דמויות משנה כמו אם, קיו או מאניפני. הבורן גירל לא נראית כמו הבונד גירלז, אבל ג'ייבו מחזיק סרט אטרקטיבי יותר משלושת הבונדים האחרונים. פרנקה פוטנטה, שזהו לה התפקיד הכי מוצלח מאז "run לולה run", היא יופי של סייד קיק. לא מעט טוויסטים בעלילה, לא מעט אפקטים, אחלה כוריאוגרפיה ומותק של סרט.

הדי.וי.די נראה מצויין, הצבעים חדים והקונטרס טוב, זו היא אחת ההעברות הטובות שראיתי למדיה דיגיטלית. בסקציית הסאונד תוכלו לבחור בין דולבי 5.1 ל- DTS, ממש תענוג. כיאה לסרט שובר קופות, יוניברסל נתנה ל"זהות כפולה" את טיפול הגרסה לאספנים. חוץ מערוץ קריינות מעניין עם הבמאי דאג לימן (אביו של לימן היה בורג חשוב בפרשת הריגול האיראני בארה"ב ואוליבר נורת'), תוכלו גם למצוא כאן את הסיפור שמאחורי הספר של רוברט לודלום ואת הדרך שהוא עשה אל המסך, או סוף אלטרנטיבי (פחות טוב מהסוף הנבחר ללא ספק אבל יש בו נשיקה לוהטת). תוכלו לקנח בקליפ של מובי ושני טריילרים.

אם תשקיעו עוד כמה דקות ותשימו את הדיסק במחשב, אופציית הדי.וי.די רום תתן לכם מספר משחקי ריגול בפלאש, באמצעותם תוכלו לפצח את הקוד הסודי של חשבון הבנק השוויצרי של ג'ייבו. מה עושים עם הקוד? זו כבר שאלה אחרת.

אני בעד לתת לג'ייבו חמישה סרטי המשך, ובכל אחד לתת לו תסביך חדש או מחלת נפש שונה, בשביל לעשות את זה מעניין. מחלת השכחה יכולה להיות רק ההתחלה. הוליווד אוהבת גיבורים בעל כורחם וכולם אוהבים לראות אנדרדוג. אני אומר - ז'אנר סרטי המרגל השרמנטי עוד לא מת. מלחמה קרה או מלחמה חמה, זה לא ממש משנה, העיקר שבסוף הבחורה תהיה שלו. קחו את "זהות כפולה" ולא תתאכזבו.