סיום הסאגה: בית המשפט העליון דחה היום (רביעי) עתירות שביקשו להורות לשר החינוך שלא להעניק את פרס ישראל בתחום ספרות תורנית ומשפט עברי לשנת תשפ"ד לרב יצחק יוסף, והורתה לוועדת השופטים להענקת הפרס לבחון מחדש את המלצתה בעניינו.
לפני 10 ימים בג"ץ הוציא צו על תנאי בעתירה שהוגשה נגד מתן הפרס לרב הראשי הספרדי יצחק יוסף. הסערה החלה במהלך חודש מרץ, הרב הראשי יצחק יוסף התייחס בשיעורו השבועי בירושלים לסערה סביב גיוס חרדים לצה"ל, ואמר: "מה היינו עושים בלי עולם הישיבות והכוללים? הם מחזיקים את העולם. כשהלכתי לחיל האוויר, חיל הים - לא פחדתי. אמרתי את הדברים בצורה ברורה - בלי לימוד התורה, אתם לא תצליחו. והם שותקים. אף אחד לא אמר לי בזכות הטייסים, הפצצות או המטוסים".
לדבריו של הרב יוסף, "אם יכריחו אותנו ללכת לצבא - נסע כולנו לחו"ל. נקנה כרטיסים, אין דבר כזה. על זה עומדת המדינה. החילונים צריכים להבין שבלי התורה - לא הייתה הצלחה לצבא. ראינו איך הצבא הצליח ב-7 באוקטובר".
העתירות הוגשו על רקע דברי הרב יוסף מיום 9.3.2024 שבהם ציין כי אם בני ישיבות יגויסו לצה"ל "ניסע כולנו לחוץ לארץ", וצבר התבטאויות קודמות של הרב שבעטיין המליץ נציב תלונות הציבור על השופטים והדיינים להעמידו לדין משמעתי ולהעבירו מתפקידו כדיין.
בית המשפט העליון, מפי השופט י' עמית, קבע כי הפסיקה שהצטברה בנושא פרס ישראל מוביל למסקנה כי אין עילה משפטית להתערב בהחלטת השר לאמץ את המלצתה המקצועית של ועדת השופטים. נקבע כי יש לראות בחומרה את התבטאויותיו המקוממות והפסולות של הרב יוסף דווקא בשל היותו עובד ציבור וסמכות רוחנית-הלכתית לציבור גדול, אך אמירות אלה הן בבחינת אמירות חיצוניות לפועלו המקצועי בתחום הספרות התורנית שבגינו הומלץ לקבלת הפרס. פרס ישראל ניתן בגין הישגים מקצועיים, ועל אף הקושי המתעורר בעניינו של הרב יוסף, אין המקרה נופל בגדר מקרי הקצה שבהם יש לשקול נסיבות חיצוניות לתחום פועלו המקצועי של המועמד. פרס ישראל עומד למבחנו ולביקורתו של הציבור, אך הוא אינו אמור לשקף קונצנזוס של הציבור. לנוכח היות המלצת ועדת השופטים כמעט חסינה מפני התערבות - אין להיעתר לסעד המבוקש בעתירות ודינן להידחות.
השופטת ר' רונן קבעה כי מדובר במקרה גבולי, וזאת הן משום שההתבטאויות הבעייתיות של הרב יוסף אינן חיצוניות לחלוטין לתחום העיסוק שלו (אף שאינן עומדות במרכז העיסוק בשלו הוא קיבל את הפרס); והן לאור כמותן של ההתבטאויות הללו, טיבן והחומרה היתרה הנודעת להן, בעיקר על רקע התקופה הנוכחית. אף על פי כן הסכימה השופטת רונן כי דין העתירה להידחות, וזאת מאחר שהפרס הוענק לרב יוסף בשל הקורפוס העשיר של הספרות התורנית הלכתית הנוגע לנושאים רבים; ולאור הפתח הצר מאוד שהפסיקה הותירה להתערבות בהחלטות הנוגעות להענקת פרס ישראל.
השופט ח' כבוב הצטרף לתוצאה בציינו כי "קשה למצוא ציבורים במדינה שלא 'זכו לקיתונות של בוז ועלבון תחת שבט לשונו של הרב". לעמדתו, לנוכח הפסיקה לאורך השנים לפיה להמלצת ועדת הפרס יש כמעט-חסינות, הגיעה העת "לומר בקול ברור: אין עוד מקום להגשת עתירות התוקפות את החלטת שר החינוך להעניק את פרס ישראל למועד כלשהו, יהיו התבטאויותיו הערכיות מכוערות ומבזות ככל שיהיו".