במהלך עשרת ימי תשועה שמצוינים מיום השואה ועד ליום הזיכרון ומסמלים את תקומתנו מעפר לקוממיות, ובעיצומה של מלחמת קיום, עם ישראל יפקוד בהמוניו את מאות בתי העלמין ברחבי הארץ. בימי מלחמה כשדמם הטרי של רבים מבנינו ומבנותינו זועק מן האדמה, חובה עלינו למלא את צוואת יקירנו שחרפו את נפשם וציוו לנו במותם את אחדותנו ובראש ובראשונה את שימור כבודן של אלפי המשפחות שנחרב עולמן ומגיעות להתייחד עם יקיריהן. על אותם רבבות הקברים בהם טמונים בנינו ובנותינו לא קיים סימן שחושף את עמדותיו של אף אחד מיקירינו הטמונים זה לצד וחרפו נפשם לאחר שנלחמו כתף אל כתף למען עם ישראל כולו.
המציאות בה עם ישראל ,שעל אף המכות הקשות, קם שוב ושוב מאפר ומעפר ומצליח לקיים מדינה לתפארת, נתפסת בעינינו פעמים רבות כמובנת מאליה. אלא שלעיתים, כעם קשה עורף אנו נוטים לבכר את הרע על פני הטוב, ותחושת חסר תמידית שמשקפת תרבות מערבית של "כאן ועכשיו" גורמת לנו לתור שוב ושוב אחר מה שאין. תחושת החיסרון מחד מניעה אותנו כמדינה לצמוח, להשתפר ולהוסיף עוד טוב לחברה. יחד עם זאת, היא גם גורמת לנו תסכול תמידי, מעוררת בנו ביקורת ורדיפה אינסופית, ותחושת כללית של 'לא מספיק' ו'מעט מדי' שמציפה אותנו.
גם כיום כמו במלחמת תש"ח, אנו מתמודדים עם מלחמת העצמאות השנייה אל מספר רב של חזיתות, כשעל רקע האובדן העצום שאנו חווים, תחושת ההיעדר התחדדה ואף התעצמה בקרב רבים. עם ישראל, שהוכיח באינספור הזדמנויות על ציר הזמן שהוא יודע להפגין את עוצמתו בימי משבר ואיומים מבחוץ, מתמודד שוב עם ניצני משבר הולכים וגדלים מבית שמהווה את האיום הגדול ביותר על ביטחוננו.
פרשות השבוע המלוות את התפר שבין ניסן לאייר ועשרת ימי תשועה, נסבות על עבודת הקורבנות, כמתואר בספר ויקרא, ואחד הקורבנות החשובים הוא קורבן תודה. חז"ל מלמדים כי לעתיד לבוא כל הקורבנות עתידים להיבטל חוץ מקורבן תודה, כדי להדגיש את הערך הגדול שבפיתוח תכונת הכרת הטוב. בעידן שבו קל לקבל את הטוב כמובן מאליו, יש לכל אחד אתגר עצום בלדעת להעריך את מה שיש, ובפרט למי שאיבד את היקר מכול. המציאות כואבת, וזקיפות הקומה אינה באה בטבעיות. רק בזכות אפשרות הבחירה על מה להסתכל ולהודות בכל יום יש ביכולתנו למלא את אותו חסר תמידי.
עשרת ימי תשועה הם פרק זמן של תודה עמוקה על נס הקמתה של מדינת ישראל, ולמרות הניסיונות הבלתי אפשריים והאתגרים הגדולים בפניהם אנו ניצבים, עלינו לזכור כי עדיין חיים בקרבנו רבבות אודים מוצלים מאש, סבים וסבתות שלפני שלושה דורות התפללו לנס הגשמת חלום שיבת עם ישראל לארצו.
אני נושאת תפילה וסומכת ליבי כי נשכיל לשמור על הדבר היקר והמקודש לנו מכל - נכבד את רבבות הפצועים והפצועות במחלקות האשפוז, דתיים, לצד חילוניים, אנשי הכרך לצד הקיבוצניקים והמושבניקים שלחמו כתף לכתף שמפצירים בנו לחזור לימי האחדות ועוצמת הרוח שאפיינו אותנו בראשית המלחמה. עבור אלפי המשפחות האבלות ומשפחות החטופים, ועבור רבבות יקירנו הטמונים זה לצד זה בבתי העלמין ושבמותם ציוו לנו את אחדותנו.
הכותבת היא מרצה לחוסן אישי ולאומי, יו"ר עמותת סאנשיין וממייסדי יום האחדות