העיניים נשואות לעבר תקופת הימים הלאומיים, ובייחוד אל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בשנה הקשה הזו שבה הצטרפו עוד אלפי ישראלים למשפחת השכול. אך אני מבקש להרחיק את המבט לאירוע אחר שגם הוא אמור היה להתקיים השנה במתכונת שונה, אם בכלל - חגיגות ל"ג בעומר וספציפית ההילולה במירון. בשבוע שעבר, התקיים סיור מקדים נוסף בהר מירון בהשתתפות מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי. מדובר באותו שבתאי שוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון הטילה עליו, בין שאר האחראיים, אחריות אישית לטרגדיה הנוראה שאירעה לפני שלוש שנים, ושרק בגלל מצב המלחמה לא הומלץ לסיים מידית את תפקידו. הסיור נועד לקבוע אם ניתן לקיים את ההילולה, למרות שמאז 7 באוקטובר נשמעו 22 אזעקות באזור מירון ורק לפני שבוע היה מטח נוסף לעבר האזור בחסות חיזבאללה.
עוד לפני הסיור, משרד ירושלים ומסורת בראשות השר מאיר פרוש כבר נערך לפתרונות חלופיים לקיום ההילולה, שכן הנחיות פיקוד העורף היו צפויות להגיע בתחילת חודש מאי. למרות זאת, ההילולה במירון כנראה לא נחשבת כמו פעילויות חינוכיות בכל הארץ שבוטלו, כזכור, לקראת המתקפה האיראנית - ובמקום להכריז על המקום כשטח צבאי סגור ובכך לכפות את ביטול האירוע, צה"ל המליץ לממשלה לסגור את ההר למבקרים ולקבל את ההחלטה לגבי האירוע בעצמה.
נראה שלא הספיקה טרגדיה אחת משמעותית כדי להפנים שאת ההחלטות לא מסוגלים לקבל הגורמים הפוליטיים, חלקם עוד מכהנים בתפקידם. כל זה מצטרף לאמירה מנותקת נוספת של שר השיכון והבינוי, יצחק גולדקנופף, שבריאיון לרדיו "קול חי" התייחס לקיום ההילולה ותמה מדוע לא סוגרים את צפת ואת מטולה, וכן רוצים לסגור את הר מירון. העובדה שהשר גולדקנופף לא יודע שמטולה המופגזת והמותקפת מפונה מתושביה, והיה צריך להוציא הודעת התנצלות רפה לאחריה, היא אולי עוד החלק הפחות גרוע באמירה שלו; לדבריו "כל העולם מחכה למירון" ומבחינתו ההמלצה של צה"ל היא רק בגדר המלצה, שכן "יהיו דעות, יהיו הבנות".
אחרי 45 הרוגים באסון, ואחרי מטחים כבדים על הצפון, יושב בכיר בהנהגה החרדית ומתנהל בחוסר אחריות משווע לגבי אירוע המוני בעת מלחמה באזור מופגז. פוליטיקאי כמו גולדקנופף הוא הכלל ולא החריג, והעובדה שהוא יושב בנוחות רבה בכסאו לאחר אמירות מנותקות לחלוטין, לא מותירה מקום לספק - הגיע הזמן לנתק את העסקנים מניהול אתרים לאומיים. עד שזה יקרה, לא ייתכן שבגלל שיקולים פוליטיים, יותר דמם של המבקרים הבאים במירון, שעלולים להיפגע מהפגזה ממוקדת. ראוי שבפיקוד העורף יקבלו את ההחלטות ולא יסתפקו בהמלצות, אחרת דינן יהיה כדין המלצות ועדת החקירה.
הכותב הוא מנהל מרכז יהדות ומדינה במכון שלום הרטמן