בטקס מרגש שנערך בחודש שעבר בגבעת הקפיטול בפני יותר מ-600 איש, חולקו מדליות של הקונגרס האמריקני לשלושה אנשים שנולדו בשנות ה-20 של המאה הקודמת. הם זכו להוקרה, מאוחרת, על תרומתם המשמעותית לניצחון במלחמת העולם השנייה שנותרה חשאית עשרות שנים לאחריה.
אחד מהם, ברני בלושטיין, לא הורשה לומר במשך רוב חייו דבר על מה שעשה במהלך מלחמת העולם השנייה במערב אירופה.
הוא היה תלמיד כיתה י"ב בבית הספר לאומנויות בקליבלנד ב-1943 כשעזב כדי להתגייס לצבא ארצות הברית. לאחר מכן הוא התאמן ביחידה סודית שנחתה בנורמנדי, צרפת, זמן קצר לאחר הפלישה ביוני 1944.
"מה שעשינו הוא שמשכנו את תשומת הלב של הגרמנים כדי שהיחידות האמיתיות יוכלו לעשות כל מה שהן צריכות לעשות במקומות אחרים", אמר בלושטיין בן המאה.
כטוראי ראשון בגדוד 603 של מהנדסי הסוואה, הוא יצר תגי יחידה מזויפים שחבריו החיילים לבשו על מדיהם כדי להתחזות לכוחות שונים באוגדת חי"ר. הוא גם צייר על פגושים של משאיות סמלים של יחידות צבא שהיו למעשה פרוסות במקומות אחרים.
במשימתו האחרונה, אמר בלושטיין, התחבולות שהמציאו כ-360 חיילי הגדוד שלו אילצו את המפקדים הגרמנים לפרוס את הגנתם במזרח צרפת. זה, לדבריו, סלל את הדרך לדיוויזיה ה-90 של צבא ארצות הברית - שהייתה למעשה עשרה קילומטרים צפונית ל-603 - לחצות את נהר הריין עם פחות התנגדות.
"הצלנו את חייהם של כ-30 אלף חיילים", אמר בלושטיין.
גדוד 603 ויחידות דומות נודעו בשם "צבא הרפאים", שמנה כ-1,100 חיילים. יחד הם ניפחו טנקי גומי, יצרו שדות תעופה מזויפים, השמיעו קולות של חיילים צועדים מרמקולים שהוצבו על משאיות ותכננו הסחות דעת אחרות כדי להטעות את החיילים הנאצים.
היחידה, שתוארה כ"קרקס נודד של הונאה", הורכבה ממהנדסים ואמנים, ממעצבים ומאדריכלים, ממפעילי רדיו ונהגי משאית.
משימתם של חיילים אלו, שהיה חמושים בנשק קל בלבד וקדמו ליחידות ללוחמה פסיכולוגית המודרניות, נחשפה רשמית רק בשנת 1996. לפי ההערכות, רק שבעה מתוך 1,100 החיילים המקוריים של צבא הרפאים שרדו, ושלושה מהם - בלושטיין, סימור נוסנבאום בן המאה וג'ון כריסטמן בן ה-99 - השתתפו בטקס בחודש שעבר שאליו הגיעו בני משפחה וחברים.
רבים מהנוכחים ענדו סיכות דש המציגות מגן עם רוח רפאים מצוירת האוחזת בברקים כתומים בידה השמאלית, סמלה הלא רשמי של היחידה שמשימתה לא זכתה להכרה במשך יותר מ-50 שנה.
מייק באגבי טס מבירמינגהם, אלבמה, כדי להשתתף בטקס לכבוד אביו, וילבור רייט באגבי, ששירת כקצין בצבא הרפאים אך נפטר בשנת 1992, לפני שהחיסיון על פעילות יחידתו הוסרה.
"הוא לקח את זה איתו לקבר", סיפר בנו. "הוא פשוט לא רצה לדבר על זה".
"הדרך שבה גיליתי את זה הייתה ששכרתי מישהו שיחקור את ההיסטוריה שלו בזמן שהוא היה במלחמה, רק כדי לקבל ציר זמן. והחוקר אמר 'וואו. אבא שלך היה בצבא הרפאים, הא?" אמרתי: 'באמת?'. לא היה לי מושג".
בגבי סיפר כי אביו עזב את השירות זמן קצר לאחר המלחמה ועבד כמהנדס מבנים ומכונות, בעיקר בתעשיית הפחם. "זו הייתה יחידה של חבורה של שקרנים", התלוצץ. "אתה יודע, הם הציגו את עצמם כהרבה צבאות שונים".
הוא סיפר כי במכתב לאמו במהלך המלחמה כתב אביו: "ענדתי יותר סמלים מרוב האנשים בכל הצבא".
חלוקת מדליית הזהב של הקונגרס לחיילים, שאושרה על ידי הנשיא ג'ו ביידן ב-2022, הגיעה לאחר שנים של עבודה, שרובה נעשתה ביוזמתו של ריק בייר, מפיק סרטים. הוא למד על היחידה לפני 19 שנה מקולגה של חבר שאמר שמישהו צריך להפיק עליהם סרט דוקומנטרי.
"נדרשו לנו ארבע ישיבות של הקונגרס כדי לעשות את זה, וזה לקח צוות שלם", אמר בייר לניו יורק טיימס. "היו לנו 40 או 50 אנשים שהיו לוביסטים מתנדבים. הם שלחו מיילים. הם התקשרו. הם ביקרו במשרדים באופן אישי. הקורונה פגעה באמצע זה, אבל התאמנו מחדש את הדרך שלנו לעשות דברים והמשכנו הלאה. ותודה לאל, גרמנו לזה לקרות".
החוק שהעניק להם את הזכות לקבל את מדליית הזהב של הקונגרס - המקבילה למדליית החירות הנשיאותית - שיבח אותם על "השירות הייחודי במיוחד" שהעניקו לבעלות הברית עם פעולות ההונאה שלהם במלחמת העולם השנייה.
בתיאטרון קטן ליד אולם האמנסיפציה, שבו מנהיגי הצבא והקונגרס בירכו את החיילים המשוחררים לפני הטקס בחודש שעבר, בייר הרהר במאמץ העצום שנשא פרי.
"האנשים האלה, שלושת החבר'ה האלה והארבעה שצופים בבית, ואלף האנשים שכבר לא איתנו, סוף סוף זוכים לכבוד הראוי לו על מה שהם עשו במלחמת העולם השנייה".
בייר, שהיה שותף לכתיבת ספר על צבא הרפאים והפיק סרט תיעודי עליו, אמר שהיה קשה לראות כל כך הרבה מהם מתים.
"אני תמיד אומר שצבא הרפאים הופך לצבא של רוחות רפאים, אבל לפחות עשינו את זה", אמר. "תקענו את הדגל הזה בגבעה בזמן שחלקם עדיין בחיים. ואני חושב שזה חשוב".