בין שלל יכולותיו וכישוריו, לראש הממשלה בנימין נתניהו יש כישרון מיוחד: לנרמל את הלא נורמלי. כל כך הרבה אירועים חסרי תקדים נרשמו על שמו בשנים האחרונות, סיטואציות בלתי נתפשות שהפכו למציאויות שגורות. בתפקיד הראשי: ראש ממשלה עם שלושה אישומים פליליים שלוקח את המדינה לחמש מערכות בחירות רק כדי לשרוד, שמפזר את הכנסת כשבא לו, מחרים אותה כשלא, מפר הסכמים ומשנה את חוקי המשחק רק כדי שמישהו לא יוכל לשלוט במקומו.
ראש ממשלה שנירמל את הגורמים הקיצוניים ביותר בפוליטיקה הישראלית, מינה אותם לתפקידים הבכירים ביותר בממשלתו וקידם איתם מהפכה משפטית, תקציבית, משטרית ומשטרתית רק כדי שיוכל להימלט ממשפטו; שפיטר את שר הביטחון שלו, סירב לפגוש את הרמטכ"ל ולשמוע התרעות ביטחוניות חמורות, ששיגר את שופרותיו לטנף על צמרת צה"ל - תוך כדי מלחמה - רק כדי שהאסון הביטחוני הגדול ביותר בתולדות המדינה לא יידבק לשמו. ראש ממשלה שגם כשוועדת חקירה ממלכתית קבעה מפורשות שהוא אחראי לאסון האזרחי הגדול אי פעם, שגבה את חייהם של 45 אזרחים תמימים בהילולה במירון, התעלם והמשיך הלאה בשלו.
ראש ממשלה שלא התנצל או לקח אחריות על טבח 7 באוקטובר, בו נרצחו למעלה מ-1,200 ישראלים, יותר מ-250 נחטפו, ועשרות אלפים נותרו ללא בית, שלא נפגש עם הקהילות המופקרות, לא השתתף כמעט בהלוויות או ביקר משפחות שכולות, שמסרב לפגוש את החטופות השבות. הנהגה שמפקירה 132 חטופים בשבי חמאס בעזה כבר 210 יום. מדינה שכבר שבעה חודשים מתקיימת בגבולות קצוצים עם שני חבלי ארץ נטושים מיושביהם ובלי שום אסטרטגיה לבאות. הלא נורמלי הפך לסטטוס קוו.
ממשלה שתוך כדי מלחמה רב זירתית מכבידה את הנטל על מאות אלפי חיילים ואנשי מילואים עם צווי 8 נצחיים, ובאותה נשימה מחפשת קומבינות שיסדירו את הפטור מגיוס של החרדים. ממשלה שביד אחת מנופפת מול העולם בעצמאות מערכת המשפט הישראלית כדי להיאבק בכוונה להוציא נגדה צווי מעצר בינלאומיים, וביד השניה ממשיכה להילחם בבג"צ וביועצת המשפטית לממשלה כדי לשחרר את עצמה מציות לחוקים. ממשלה שאיבדה את כל הלגיטימציה הבינלאומית שהייתה לה אחרי זוועות 7 באוקטובר ולא מפסיקה לריב עם בעלת הברית שהיא הכי צריכה.
קבינט מדיני-ביטחוני שהפך לפס ייצור להדלפת תמלילים של מתקפות קבועות על צה"ל ושב"כ במקום לדון בקודש הקודשים של ביטחון המדינה. קבינט מלחמה מצומצם עם בני גנץ וגדי איזנקוט שאמור היה לקבל את ההחלטות ההכרחיות והגורליות להמשך המערכה הפך לסרח עודף בלבד, שממודר דרך קבע מהתייעצויות שוטפות לגבי המשא ומתן להשבת החטופים ומגלה על הנחיות עצמאיות שנתניהו נותן לצוות המשא ומתן כלאחר יד.
גם בשבוע שעבר, בבוקר אחרי ישיבה ארוכה בה הוגדר המנדט לשיחות עם המשלחת המצרית שהגיעה לארץ, גנץ ואיזנקוט גילו שבלילה נתניהו חזר בו וצימצם את מרחב ההתגמשות, ודרשו לקיים שיחת הבהרות. את ישיבת הקבינט הבאה שנקבעה אחרי החג, נתניהו כבר ביטל. במקום זה, הוא נפגש עם חברי פורום הגבורה והתקווה - ארגוני ימין של משפחות חטופים ומשפחות שכולות - והבטיח להם פעולה ברפיח בין אם תהיה או לא תהיה עסקה.
עוד חוזר הניגון, כמו בכל פעם שהמשא ומתן לשחרור החטופים נכנס לרגעי הכרעה, שותפיו של נתניהו מימין עלו על בריקדות והחלו לאיים בריש גלי שאם תיגמר המלחמה יפילו את השלטון; בן גביר ממש עמד מטרים מחוץ ללשכה של נתניהו בירושלים כשצילם סרטון בו סיפר כיצד "הזהיר" אותו מעסקה מופקרת, שהיטיב לשקף את המציאות הלא נורמלית של ראש ממשלה שלא מקבל החלטות כדי לא להסתבך עם החברים הקיצוניים הבריונים שלו בקואליציה. גנץ ואיזנקוט, מנגד, שיגרו גם הם איומים מנומסים והבהירו שלא יישארו בממשלה שתדחה עסקה משיקולים פוליטיים.
הרמטכ"לים לשעבר נאחזים בכל כוחם למען החטופים ברגעי ההשפעה, גם אם בודדים, אבל כבר חודשים שנתניהו מתעלם מדרישותיהם לקיים דיונים אסטרטגיים חשובים על היום שאחרי והמשך המלחמה בחמאס, ורק מנרמל איתם את הדשדוש ואת חוסר ההכרעה.
גם המתקפה של בן גביר וסמוטריץ' על שר הביטחון גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי שהודיעו אמש על שורת מינויים בכירים במטכ"ל מישירה זרקור על היעדר הנורמליות. במצב נורמלי, זו ביקורת ראויה: יש טעם לפגם בכך שמי שאמור לתקן את המחדל ימונה על ידי מי שאחראי לו. בעולם מתוקן, אחרי אסון בסדר גודל שכזה, ראש ממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל היו הולכים הביתה ואת ראש אמ"ן הבא היו ממנים מחליפיהם.
אבל את אותו היגיון בדיוק אפשר לשגר בבומרנג בחזרה אליהם: אם הרמטכ"ל שכשל לא יכול למנות את הדור הבא בצה"ל, למה שהממשלה שכשלה תמנה את מי שיחליף אותו? במציאות בה נתניהו מתנער לחלוטין מכל אחריות לאסון ורוצה לדחות את כל הוועדות, התחקירים והבדיקות לאחרי המלחמה שאותה הוא לא רוצה לסיים, צה"ל חייב להתקדם. הסערה סביב המינויים פשוט ממחישה, שוב, כמה לא נורמלי המצב שנקלענו אליו.