ישראל מתמודדת עם מגוון איומים וסיכונים אסטרטגיים, חלקם קיומיים. על מנת להתמודד איתם ישראל חייבת לאמץ מודל פשוט של ניהול סיכונים שיאפשר לה להתנהל בזירה שבה אין לה כושר התמודדות עצמאי, ולו בגלל מורכבות האתגרים, התלות בין הזירות השונות, ומעורבות זרה שלעתים רבות קשה לחזות את השפעותיה.
מודל ניהול הסיכונים ביחס לפלסטינים הוא מרחב מדיני הכרחי בדרך לביצור ביטחונה הקיומי של ישראל. לעניין זה אין אבחנה בין הפלסטינים בעזה, בגדה ובמחנות הפליטים. למדנו את זה בשבעים וחמש השנים האחרונות ולמדנו זאת מכישלון הקונספציה של פיצול הזירה הפלסטינית, שהתפוצצה בפרצופנו ב-7 באוקטובר.
ניהול סיכונים הוא מודל שאינו מבקש להחליש את העוצמה הצבאית, להיפך, ישראל חייבת להיות חזקה באופן אופטימלי. אבל, יש הבדל עצום בין להיות חזק באמת לבין נשיכות ונביחות מיותרות, עצמה "בכאילו", שמשביתות כל הגיון, ומותירות מקום רק לנקמות דם, לאיבה בלתי מתפשרת, וניסיונות חיסול הדדיים. מדיניות תגובתית כזו הביאה, במידה רבה, את ישראל למצבה הנוכחי מול כל זירות האיום עליה.
במסגרת מודל זה, הדיון על מוצאם של הפלסטינים מיותר, כמו גם הדיון אם הפלסטינים הם עם או לאום. גם הוא מיותר. העניין היחיד טמון בשתי עובדות פשוטות - הם היו כאן במאות השנים האחרונות, ובנו משפחות ובתים.
איש מאיתנו אינו נאיבי, הפלסטינים לא היו, וכנראה לעולם לא יהיו, חובבי ציון. אכן, חלקם נאבקים בנו עד חורמה ואפילו מוכנים לשרת אויבים מרים ואכזריים (כמו איראן) בשם האסלאם השיעי, ובלבד שיהיו להם כלים להתנפל עלינו כמו שהתנפלו בשבעה באוקטובר.
ניהול סיכונים מחייב ביסוס מערכת הסדרית שתאפשר לכולנו לחיות באזור הזה מבלי לכפות האחד על אויבו, כששני הצדדים מוותרים על מספר "חלומות", או הקשרים סמנטיים שהומצאו במעלה הדרך הארוכה שאנחנו עוברים.
עדיף המודל המצרי-ירדני הקר מאשר מודל החלומות של באשיר ג'ומאייל. אנחנו לא צריכים לחנך מחדש את אויבינו אלא לבצר את ביטחוננו. זו מהות ניהול הסיכונים בזירה שבה האיום הקיומי משמעותי מאי פעם.
ניהול סיכונים הינו מודל שנגזר מפילוסופיה מאוד ברורה - ישראל לא תוכל לעולם לכפות את עצמה על הפלסטינים. היא עלולה להקיז דם מיותר ואנרגיה מיותרת שתביא רק לעוד הקזת דם ועוד אובדן אנרגיה מיותרת וחסרת משמעות. הנחת היסוד של הרבה ישראלים, שהפער בין ישראל ליריביה הולך וגדל מבחינה צבאית או טכנולוגית הולכת ומתאדה. המצב הזה גובה מחיר אדיר מהחברה הישראלית, מצביונה ומיכולתה לכונן בריתות אזוריות המהוות תנאי משמעותי לשרידותה.
לא כל החוכמה בעולם מרוכזת במרחב שבין ירושלים לתל אביב. גם האיראנים מתקדמים, גם חמאס וגם חיזבאללה. כיוונו של הווקטור היחסי ברור לכולנו, ולמרות זאת אין לנו את הכוחות המנהיגותיים לעשות את הצעד הנכון, כזה שיחזק את ביטחוננו ויאפשר לנו לחיות חיים טובים וראויים בארצנו. מעשה ציוני, יוזם, אחראי ונדרש.
ניתוח סיכונים מהווה גישה שתאפשר בחירת האופציה המועדפת, שלמעשה מפיקה מינימום סיכון לישראל ועדיין יכולה להתקבל על ידי הפלסטינים. ההסדר מושתת על חמישה יסודות:
1. השקעה של ישראל ושל העולם המערבי, בדגש על קואליציה אזורית מתונה, בעזה, נוסח תכנית מרשל וכן בגדה המערבית בראשותה של ישראל ובניהולה.
2. העקרון שחייב להנחות אותנו הוא מדינה פלסטינית עצמאית ברוב שטחי הגדה, תוך סיפוח גושי ההתיישבות, ותוך שימור האחריות הביטחונית שלנו בכל המרחב, עד התייצבותו של משטר פלסטיני שניתן לסמוך על כושר פעולתו כנגד גורמים רדיקליים כדוגמת חמאס, ג'יהאד פלסטיני או שלוחות דעאש. ריבונות אזרחית פלסטינית ופירוז ביטחוני.
3. חיזוק משמעותי של מערכת הבטחון הישראלית ואימוץ דוקטרינה אסטרטגית חדשה שבמרכזה כוח מחץ יבשתי, שיש בכוחו להכריע מלחמות וביותר מזירת לחימה אחת.
4. יצירת קואליציה מדינית רחבה ומשמעותית ככל האפשר - כולל סעודיה ובעיקר ארה"ב כחלק עיקרי בדוקטרינה הביטחונית האנטי איראנית.
5. הצבת תוכנית אסטרטגית למדינת ישראל ולחברה הישראלית שתעסוק בביצור הביטחון לטווח הארוך ובעיצוב יזום של המציאות, תוך הקטנת התלות במדיניות תגובתית של ישראל.
להערכתנו, איראן וישראל יימצאו בסיטואציה של הרתעה גרעינית דו צדדית קרוב יותר ממה שנדמה. הדבר יחייב הגדלה נוספת בהוצאות ענק לבניין הכוח הצבאי (הגנה והתקפה) כדי לשמור על האיזון. מול מדינת ישראל מתייצבת איראן, עשירה מאוד בנפט וחופשית כמעט לחלוטין מסנקציות הודות לברית הכלכלית והצבאית עם סין ורוסיה.
במקביל, על ישראל להפחית ככל שניתן את יכולותיהן הצבאיות של השלוחים האיראניים, מחיזבאללה דרך החות'ים ועד למליציות בסוריה ובעיראק. על ישראל יהיה לפעול באופן יזום ועצמאי כדי להשיג "סטטוס יכולות" מוגדר (מצב שיוגדר על ידי מערכת הבטחון) שניתן לכנותו - "מצב ביניים". כלומר - על ישראל להיות בחיכוך מתמיד לאורך שנים הקרובות עם השלוחים במקביל לאיזון הגרעיני מול איראן. לדוגמה - על ישראל לפעול באופן אקטיבי לסילוק כוחות רדואן מדרום לבנון ולהפוך את הזהרני לקו ההגנה הצפוני של ישראל - זאת במידה שחיזבאללה ימשיך לאיים בנוכחותו על צפונה של המדינה.
שני הווקטורים שמוצגים לעיל עשויים להביא את היריבים של ישראל להבנה שהדרך האופטימלית הינה יצירת הסדר שיאפשר קיום והתפתחות לשנים שאחרי. קואליציה אזורית אפקטיבית תגבה מחיר הרבה יותר משמעותי מגרורותיה של איראן מזה שישראל יודעת או יכולה לבצע בעצמה.
יכולתה של ישראל להתמודד עם אתגרים ביטחוניים דרמטיים אלה מחייב תעוזה מדינית שבמרכזה הצבת קואליציה נגדית לציר הרשע של איראן-רוסיה-סין. בדומה לברית הפסיפית שיצרה ארה"ב להתמודדות עם סין במזרח הרחוק, כך חייבת ישראל להוות זרז להקמת ברית כזו במרחב תיכון. המתח שבין זמן ההישרדות הפוליטי של נתניהו לזמן ההתבצרות הביטחונית של ישראל, מעולם לא היה מסוכן יותר לקיומנו.
אלוף (מיל') יאיר גולן הוא סגן הרמטכ"ל לשעבר. ד"ר חיים אסא הוא היועץ לשעבר לביטחון לאומי של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל