האירועים מאז ה-7 באוקטובר מזכירים לי באורח פלא את האירועים באיראן של שנת 1978 - קשה שלא להבחין בקווי הדמיון הקיימים בין השניים. התנהלותה הלא חד משמעית של ממשלת ישראל, תגובתה המדשדשת והלא החלטית למתקפת החמאס, לירי של החיזבאללה בצפון, שיגור הטילים המאסיבי ישירות מאיראן לשטחה של ישראל, דומות להתנהלותו של השאה בניסיונו להימנע מקבלת החלטות בצורה ברורה ונחרצת לנוכח אירועי האלימות והטרור שביצעו המהפכנים באיראן בשנת 1978.
רצונו של השאה להתפשר ולרצות את המהפכנים, כדוגמת מינויו של שריף אמאמי לראש ממשלה
מתוך רצון טוב של פשרנות, ניהול משא ומתן ומדיניות של הכלה מול האופוזיציה המהפכנית, שלא רק שלא השיגו את מטרותיהם אלא להיפך הזמינו עוד אירועי אלימות וטרור אף קשים יותר - כל אלה דומים ומזכירים את החלטותיה, יותר נכון חוסר החלטותיה של ממשלת ישראל אל מול האירועים שאנו עדים להם בחודשים האחרונים.
גם התנהלות ארה"ב של ביידן דומה להתנהלות הממשל האמריקני בימי נשיאותו של ג'ימי קרטר. האחרון לא חדל להאיץ בשאה לגלות פייסנות כלפי המהפכנים הטרוריסטים, לשמור על הומניטריות וזכויות אדם גם כשהמהפכנים ביצעו מעשי טבח, רצח, ביזה שרפו והחריבו בתי קולנוע, בנקים, מפעלים, מוסדות תרבות וממשל. השאה בדומה לממשלת ישראל קיבל את עצת הממשל האמריקני ואת הסוף כולנו מכירים. השאה נאלץ לעזוב את איראן.
המהפכנים בראשותו של חומיני ניצחו והשליטו באיראן סדר אסלאמי דתי ומהפכני. בדומה מאד גם ארה"ב של ביידן מבקשת ממשלת ישראל לגלות איפוק, ריסון, פייסנות ומדיניות של הכלה אל מול אירועי הטרור וההתקפות הנרגשות על ישראל מאז ה-7 באוקטובר - מלבנון, מעזה, מתימן, מסוריה, ולאחרונה
ישירות משטח איראן עם ירי של מעל ל-300 טילים. ואם כן, אז תגובה שתהיה מדודה וסמלית.
גם אז הקהילה הבינלאומית גילתה מדיניות של הזדהות עם סבלם של המהפכנים הטרוריסטים באיראן לנוכח הזוועות והעינויים לכאורה של השאה. וצרפת של 1978 אירחה את חומיני ואנשיו בשטחה. התקשורת המערבית והצרפתית לא הפסיקו לשמש שופר לחומייני ולמסריו המהפכנים, הציגה אותו כלוחם חופש וזכויות אדם וגילתה כלפיו אמפתיה ואף אהדה למאבקו בשאה.
גם היום הקהילה הבינלאומית - האו"ם, ההפגנות הפרו-פלסטיניות במדינות המערב וארה"ב, בית הדין בהאג כולם מגלים אמפתיה והזדהות עם סבלה של האוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה והחמאס מוצג כגוף מדיני לוחם זכויות ומאבק לגיטימי.
הטבח הנוראי שביצעו מרצחי החמאס בתושבי הנגב המערבי, מדינת ישראל, נשכח. גם ההפגנות הפרו-פלסטיניות במדינות המערב, בארה"ב ובקמפוסים המובילים ביותר נגד מדינת ישראל, צה"ל והציונות מקבלות לגיטימציה ומזכירות את ההפגנות המאורגנות של המהפכנים כנגד השאה ברחבי ארה"ב ובמדינות המערב. סטודנטים איראנים שחלקם הגדול נשלח על ידי השאה לרכוש השכלה וידע מערבי על מנת לשרת בבוא העת את הציבור האיראני ולהביא שגשוג ופיתוח חברתי וכלכלי הפכו בין לילה למנוף בידי המהפכנים על מנת לייצר אוירה בינלאומית של אי-לגיטימציה לשאה ולמשטרו המלוכני.
גם הטקטיקה שבה עושה שימוש המשטר הדתי באיראן מול ישראל בהווה חוזרת על עצמה. בדומה לשנת 1978 אז המשטר האסלאמי שהיה לאופוזיציה מהפכנית ולוחמנית נגד השאה - פעולותיה
המהפכניות החלו בפריפריה ובערי השדה של איראן, האופוזיציה של אז פיזרה את מאמצי
התגובה של השאה והמשטר בכל רחבי איראן במטרה לייצר בלבול, כאוס והתשה של השאה
ואנשיו.
רק בשלב האחרון והמכריע של המהפכה, האופוזיציה הדתית החלה לפעול ביתר שאת בעיר הבירה, טהרן, במרכז העצבים הפוליטי, החברתי והכלכלי של איראן, אשר נפלה לידיהם של המהפכנים כפרי בשל כשהמדינה הייתה כבר בשיתוק ובכאוס מוחלט. כך גם היום, המשטר הדתי באיראן פועל בגבולות מדינת ישראל באמצעות כוחות הפרוקסי והמיליציות שבחסותו - חיזבאללה בצפון, החמאס בדרום, החות'ים והמילציות של עיראק באילת מזה מספר חודשים במטרה לפזר את המאמץ התגובתי והמלחמתי של מדינת ישראל, להביא להתשתה ולעייפות בחלקים נרחבים באוכלוסייה, לבלבול בקרב מקבלי ההחלטות וללחץ בינלאומי.
חיסולו של חסן מהדווי, מפקד משמרות המהפכה האיראניים בבניין הקונסוליה האיראנית בדמשק, היא בבחינת עלה תאנה עבור ההנהגה הדתית באיראן לצורך תקיפה וביצוע פעולה מאסיבית בעורף מדינת
ישראל. תקיפה כזאת הייתה מתרחשת ממילא - שכן בראייתה של ההנהגה הדתית באיראן וכנגזרת
של התפיסה האידיאולוגית רבת השנים שלה, ישראל כעת חלשה, מותשת ומבולבלת והגיעה השעה להטיל את מלוא העוצמה ולפעול ישירות מתוך איראן אל מרכזה של מדינת ישראל באמצעות שיגור פצצות וטילים מאסיבי. זאת מתוך תקווה, בראייתו, להביא להכרעה בדומה לשלהי תקופת שלטונו של השאה.
דפוס פעולה זה של המשטר הדתי באיראן של תחילה פריפריה ובשלבים המתקדמים פגיעה במלוא העוצמה בעורף ובמרכז העצבים מוכר לו מימיו כאופוזיציה דתית מהפכנית. זהו דפוס פעולה שהביא לו הצלחה מרשימה במיטוט שלטונו של השאה החזק והיציב והוא, המשטר הדתי, שואב עידוד מכך. על כן, לא יהיה מפליא אם נשוב ונראה בעתיד כי המשטר באיראן שב וחוזר על דפוס פעולה זה ומכה במלוא העוצמה בעורף המדינה, לנוכח חוסר הצלחתו האחרונה - כל אימת שהוא מזהה סימני חולשה ובלבול שהם תוצאה של מלחמת התשה מתמשכת בגבולותיה של המדינה.
כל התקפה עתידית של ישראל על מטרות איראניות וסמלי משטר תהיה בבחינת תירוץ עבור ההנהגה הדתית באיראן - כל אימת שהיא תזהה שעת כושר מתאימה לפעולה מסוג זה. לפיכך, על העם בישראל להיות מאוחד וחזק, כוחה של החברה בישראל הוא בחוסנה וממשלת ישראל צריכה לגלות נחישות ולקבל החלטות בחלון הזדמנויות נכון בטרם ייסגר ליצור שיתוף פעולה אזורי יחד עם מדינות במזרח התיכון, שלהן שותפות אינטרסים עם ישראל. זאת וגם לפעול במאבק בלתי מתפשר על עתיד האזור עד לניצחון ברור ומוחלט על ציר הרשע.
כותב הטור הוא דוקטורנט, במחלקה ללימודי המזרח התיכון, אוניברסיטת בר אילן