אנשים עם OCD - "הפרעה טורדנית כפייתית"- סובלים ממחשבות אובססיביות העשויות להגביל את התפקוד שלהם באופן משמעותי. למעשה, OCD היא הפרעה פסיכיאטרית המאופיינת במחשבות טורדניות וחודרניות שעולות פעם אחר פעם בלי שליטה, ובצדן קומפולסיביות - פעולות והתנהגויות כפייתיות שמבוצעות באופן חוזר ונשנה, מתוך אמונה לא רציונלית שרק ביצוען ינטרל את המחשבות האובססיביות.
את הדינמיקה הסבוכה של "הפרעה טורדנית כפייתית" (OCD), ניתן להקביל באנלוגיה מעמיקה לתהליכים הפסיכולוגיים המביאים לקיבעון ולאובססיה כלפי ישראל והעם היהודי, והיא משמשת כאן כהסבר לתופעה של האנטישמיות השורשית שקשה לעקור. האנלוגיה לא נועדה להפחית בערכה של ה-OCD כהפרעה נפשית, אלא לשפוך אור על ההתמדה הבלתי - רציונלית של קיבעונות חברתיים, שמחקים מקרוב את המנגנונים הפסיכולוגיים העומדים בבסיס ההפרעה הטורדנית- הכפייתית.
באופן דומה למצב המאפיין את ה-OCD, שבה אדם מתקבע על מחשבות או התנהגויות מסוימות, לרוב לא רציונליות, כך לחברות רבות ברחבי העולם יש כבר שנים רבות אובססיות ליהודים ולישראל, הניזונות ממיתוסים, מסטריאוטיפים ומתיאוריות קונספירציה, שלמרות שנסתרו ביסודיות, עדיין מניעות נקודות מבט בינלאומיות, קביעת מדיניות ושיח ציבורי.
טיפולים יעילים ל-OCD, כמו "מניעת חשיפה ותגובה" (ERP) ו"טיפול קוגניטיבי התנהגותי" (CBT), תלויים בכך שהמטופלים מכירים בכך שמחשבותיהם ופעולותיהם לא רציונליות. עם זאת, אתגר טיפולי משמעותי מתעורר כשאנשים תופסים את ה"קומפולסיות" שלהם (היצר לעשות פעולה בלי יכולת רציונלית לעצור את עצמם או להסביר למה) כפעולה רציונלית וחיונית, בצורה שמזכירה מצב של פסיכוזה, שבו האשליות וההזיות של האדם מאשרות בעיני רוחו - את נחיצות המעשים.
מצב זה משקף את האופן שבו אנשים רבים מצדיקים את ההטיות שלהם כלפי יהודים וכלפי ישראל, למרות ראיות הפוכות, ועובדה זו מחייבת את מי שנאבק באנטישמיות לאמץ גישות מתוחכמות לטיפול בשורשי הבעיה ולהתערבות. האנלוגיה בין אנטישמיות חברתית ל-OCD מספקת תובנות לגבי אסטרטגיות פוטנציאליות להתמודדות עם צורה זו של "הפרעה קולקטיבית". ההכרה בעיסוק החברתי בעניינים יהודיים כ"הפרעה לא רציונלית" מחייבת הערכה מחדש של הבעיה, סיבותיה והטיפול המיטבי בדרך לעקור אותה.
כדי לשבור את המעגל ההיסטורי הזה, הכרחי לטפל בשורשי החרדות החברתיות, ולהתנגד לדחף לחזור על דפוסים מוכרים של האשמה ותיאוריות קונספירציה. אמצעי מרכזי לאתגר ולפרק את המיתוסים והסטריאוטיפים שמזינים את האנטישמיות ואת האובססיה לישראל הוא דרך החינוך. בדומה לטיפול ההתנהגותי היעיל בהפרעה הכפייתית באמצעות ERP, בדרך המעודדת את המטופל להתמודד עם האובססיות ועם הפחדים מבלי להזדקק להתנהגויות הכפייתיות, חשיפת החברה למידע עובדתי וחסר פניות על ישראל והקהילה היהודית יכולה למעשה לשבש את מעגל הקיבעון וההאשמות המופרכות.
על מנת לקטוע את מעגל הקסמים, דוגלת התנועה למאבק באנטישמיות בגישה אקטיבית - לפיה חוויות ממקור ראשון בישראל - עשויות לשנות באופן העמוק ביותר את התפיסות לגביה. רבים מבין אלו המפגינים נטיות ודעות אנטישמיות, מעולם לא נתקלו באופן אישי באינטראקציה משמעותית עם יהודים, או ביקרו בישראל, תוך ביסוס דעותיהם כלפי ישראל וכלפי יהודים על דברים חסרי בסיס ותאוריות קונספירציה.
אסטרטגיה זו של מעורבות ישירה וחשיפה למידע עובדתי נועדה לטפח הבנה ואמפתיה, ולאתגר הטיות ותפיסות מוטעות עמוקות. עם זאת, התייחסות לאנטישמיות ולקיבעון כלפי ישראל במסגרת זו, מחייבת אסטרטגיה מקיפה שעושה שימוש בעקרונות פסיכולוגיים המופעלים בטיפול ב-OCD.
צפייה באנטישמיות מבעד לעדשה של הפרעה נפשית, מאתגרת נורמות חברתיות מבוססות וקוראת למאמץ משותף להתגבר על הטיה זו. כמו OCD, הדורש מחויבות אישית לניהול חרדה מבלי להסתמך על התנהגויות כפייתיות, מאבק באנטישמיות דורש הכרה בדפוסים היסטוריים של מציאת "שעיר לעזאזל" ותיאוריות קונספירציה, בשילוב מאמץ אקטיבי לטפח שיח מושכל יותר.
גישה זו מדגישה אבחנה קריטית - הנכונות להכיר בבעייתיות של התנהגויות אנטישמיות ולטפל בבעיה. בדומה לאופן שבו אנשים עם OCD מוכנים לפנות לטיפול, מתוך הכרה בחוסר ההיגיון של מחשבותיהם ומעשיהם, יש חלקים בחברה שמוכנים באופן דומה להתמודד ולתקן את הדעות הקדומות האנטישמיות שלהם. לעומת זאת, ישנם אלו שפוסלים את חוסר ההיגיון של אמונותיהם האנטישמיות או תומכים בהן בלב שלם, ונמשכים לאידיאולוגיות קיצוניות כמו ניאו-נאציזם, שמאלנות רדיקלית ואיסלמיזם רדיקלי.
בחוגים האלה, אנטישמיות לא רק רווחת, אלא מהווה חלק עמוק ומוכר מהאידיאולוגיה. המעבר מדעות קדומות שאינן מוכרות, לאנטישמיות אידיאולוגית חריפה - מסמלת מעבר מסוכן ממצב אגו-דיסטוני לאגו-סינטוני: שני מושגים פסיכולוגיים המדברים על תפיסת האדם את הבעיה. בעוד שבמושג אגו-דיסטוני, אדם מתרחק מהמחשבה המטרידה ומקובל עליו שהיא לא מציאותית, במושג אגו-סינטוני אדם משוכנע ש"באמת יש כאן סיבה לפחד", ומחשבות הרסניות מוטמעות ונתפסות כהגיוניות והכרחיות.
כדי להתמודד עם האנטישמיות, יוזמות חינוכיות חייבות לספק נקודות מבט היסטוריות ועכשוויות מדויקות על ההיסטוריה היהודית ועל עמדתה הגאו-פוליטית של ישראל. יתרה מכך, תכניות המקדמות מפגשים בין-תרבותיים ובין-אישיים ישירים, יכולות להפחית מאוד את הדעות הקדומות, ולסלול את הדרך להבנה וכבוד הדדיים.
לסיכום, מטאפורת ה-OCD מציעה מסגרת חשובה לניתוח והתייחסות לאופי האובססיבי של האנטישמיות והקיבעון החברתי כלפי יהודים וכלפי ישראל. על ידי שימוש באסטרטגיות דומות לאלו המשמשות בטיפול ב-OCD, כולל חינוך, חשיפה ומעורבות ישירה, אנו יכולים לשאוף לפרק את ההטיות האי-רציונליות הללו.
המסע שלנו לעבר מיגור האנטישמיות משקף את המאבק האינדיבידואלי נגד OCD, תוך שימת דגש על החשיבות של חינוך, הבנה ודחיית נרטיבים חסרי בסיס. כאשר אנו מתחייבים לשבור את מעגל האובססיה וההטיה, אנו מתקרבים לעתיד נקי מדעות קדומות כאלה, ומטפחים עולם של סובלנות.
הכותב הוא מנכ"ל התנועה למאבק באנטישמיות (CAM)