ישראל לא נטלה אחריות רשמית לתקיפה באיראן. לפי מקורות אמריקאים התקיפה הביאה לפגיעה בסוללת טילי ה-S300 שמגנה על מחוז התעשייה הביטחונית ומתקני הגרעין באיספהאן, דרומית לטהראן, ויתכן שבמטרות נוספות סמוכות.
האיראנים, שמנסים להקטין את מה שיכול להיות הישג ביטחוני ישראלי, טענו שהתקיפה בוצעה בידי "רחפנים קטנים" ששוגרו מתוך ארצם, ולא בידי טייסי חיל האוויר שחדרו את מעטפת ההגנה שלהם. אבל שרידי טיל שנמצא בעיראק אחרי התקיפה רומזים למשהו אחר. כך גם דיווחים זרים, שטוענים כי ישראל הקפידה שלא לשגר את החימוש משמי ירדן או איראן עצמה.
שרידי הטיל, כמו גם הפגיעה המדויקת, יכולים לרמוז איך בכל זאת בוצעה התקיפה. בסוף העשור שעבר חשפו התעשיות הביטחוניות בארץ שני טילי תקיפה ארוכי טווח המשוגרים ממטוסי קרב. הפרטים המדויקים, כמו טווח הפגיעה שלהם ומהירות הטיסה נותרו מעורפלים, אבל ברור שמדובר בחימושים לטווח של מאות קילומטרים, ושמשייטים למטרה במהירות על קולית, שמקטינה זמן ההתרעה של האויב, ומקשה על יירוט ושיבוש שלהם, מה שמגדיל מאוד את סיכוייהם לפגוע במטרה.
שני הטילים נחשפו בגרסאות ייצוא, בעידן שבו גויסו התעשיות הביטחוניות לפתח ולצייד את צה"ל באמצעים שיאפשרו לו בעת הצורך יכולת תקיפה על מערך הגרעין האיראני, מערך הטילים הבאליסטיים שלה, וסוללות טילי הנ"מ שמגינות עליהם. ועוד פרט אחד משותף: שניהם נולדו כטילים אחרים לגמרי, ויצירתיות של התעשיות הביטחוניות הפכה אותם לטילי תקיפה מתוחכמים.
טיל הראמפייג', שנוצר בשיתוף פעולה לא נפוץ בין התעשייה האווירית ואלביט, מזכיר מאוד את כנפוני הטיל שהתגלה בעיראק. הטיל מבוסס על רקטת ה"אקסטרא" של אלביט, שעוד פותחה בידי התעשייה הצבאית שאותה רכשה. האקסטרא היא רקטה שמסוגלת לתקן את מסלולה בדרך למטרה במרחק של עד 300 ק"מ בשיגור מהקרקע. הראמפייג' שהוצג ב-2018 היא אותה רקטה שמשוגרת ממטוס קרב, עם מספר מערכות ניווט המגבות זו את זו. שיגור מהאוויר עשוי להוסיף לה טווח ומהירות.
עם אורך של 4.7 מטר, קוטר של 30.6 ס"מ ומשקל של 570 ק"ג, יש לה ראש קרבי במשקל של 150 ק"ג, מספיק לנזקים משמעותיים לרכיבי סוללות טילים, מפקדות ומטרות איכות נוספות. היא ניתנת לנשיאה בידי מטוסי אף-15, אף-16 ואף-35 של חיל האוויר. עוד יתרון שלה, בזכות ההתבססות על רקטה קיימת, הוא מחיר נמוך יחסית לחימוש עם ביצועים כאלה, ככל הנראה כמה מאות אלפי דולרים בודדים.
טיל נוסף שיכול להתאים לתיאור הוא ה-Rocks מתוצרת רפאל. הטיל, שנחשף בתערוכה בהודו ב-2019, משייט גם הוא במהירות קולית את המטרה ומשלב בין ניווט לווייני ואינרציאלי בדרך אל המטרה, וניווט אופטי בדרך אל המטרה, באמצעות השוואת תמונה של המטרה למי שרואה המצלמה שלו בדרך.
הרוקס מבוסס על טיל האנקור, טיל המטרה שפיתחה רפאל לניסויי מערכת החץ. האנקור יודע להתחזות לטיל באליסטי, מבחינת המהירות וכושר התמרון, כולל טיסה במהירויות על קולית גבוהה. הוא נחשב לטיל ייחודי מאוד, מה שהוביל לקוחות זרים להשתמש בו לניסויי טילים רגישים. מטוסי אף-15 של חיל האוויר הושאלו מספר פעמים עם טייסיהם לחברות אירופאיות כדי לשגר טילי אנקור שיבחנו את מערכות ההגנה האווירית שפיתחו. גם ריית'און האמריקאית חתמה על הסכם עם רפאל לייצרו בארה"ב עבור לקוחות זרים.
את הרוקס אפשר לשגר גם ממטוסי אף-16 הקטנים יותר, וייתכן שגם מאף-35. לפי הערכות זרות הוא מסוגל להגיע לטווח של 300 ק"מ, ולשאת ראש קרב גדול יותר, במשקל של 500 ק"ג, מה שביחד עם המהירות הגבוהה שלו הופך אותו לנשק שיכול לפעול גם נגד מטרות מבוצרות ותת קרקעיות. רפאל עצמה הדגימה בפרסומיה את יכולתו לפגוע בצורה אנכית במטרות קרקעיות, כולל פתחי מנהרות.