מחקר שפורסם מטעם אונ' תל אביב ומכללת תל חי, בחן את מדדי החוסן של מפוני הדרום והצפון. מנתונים שהגיעו היום (חמישי) למערכת וואלה, נמצא כי שליש מהמפונים, מהדרום והצפון כאחד, חשים תסמינים של פוסט טראומה. המחקר בוצע על ידי החוקרים פרופ' שאול קמחי ופרופ' ברוריה עדיני, מהחוג לניהול מצבי אסון וחירום באוניברסיטת תל אביב, ופרופ' יוחנן אשל וד"ר הדס מרציאנו מהמכללה האקדמית תל-חי.
מערך המחקר מתבסס על מדגם של האוכלוסייה הבגירה של המפונים. כמו כן, תוצאות המחקר הושוו לממצאים של מחקר קודם שנעשה על מדגם האוכלוסייה הכללית בישראל.
על פי נתוני המחקר, מפוני הדרום מדווחים על תסמיני פוסט טראומה חריפים יותר לעומת מפוני הצפון, אך לצד זאת הם מדווחים גם על מורל גבוה יותר ממפוני הצפון. החוקרים מסבירים כי ממצא זה עשוי להצביע על כך שעל אף הטבח הקשה והאכזרי ב-7 באוקטובר, תושבי הדרום מאמינים כי הנורא מכל כבר מאחוריהם - וככל הנראה צופים שהעתיד אחרי המלחמה יהיה טוב יותר. מנגד, תושבי הצפון עדיין חשים בסכנה, נוכח אי הוודאות לגבי המערכה בצפון והמשך הירי של חיזבאללה לעבר יישובי הצפון.
מבדיקת ההבדלים בין מפוני הדרום לצפון עולה כי 34% ממפוני הדרום ו-28% ממפוני הצפון דיווחו על תסמיני פוסט טראומה גבוהים עד גבוהים מאוד. בנוסף, בעוד שכ-12% ממפוני הצפון העידו כי אין בכוונתם לחזור לקהילה, רק 7.5% ממפוני הדרום העידו כי לא ישובו לבתיהם.
עוד עולה מן הממצאים, כי בכל הקשור למדדי חוסן של המפונים, נתוני מפוני הדרום גבוהים יותר מהצפון. כאשר נשאלו על תחושת חוסן לאומי, בסולם של 1-6, ממוצע מפוני הדרום עמד על 3.53, לעומת ממוצע מפוני הצפון, שעמד על 3.43. כשנשאלו על חוסן אישי, בסולם של 1-5, נמצא כי ממוצע מפוני הדרום עמד על 3.57, לעומת מפוני הצפון שעמדו על 3.43.
המפונים נשאלו גם על תחושות מורל ותקווה, וניכר כי גם בתחושות אלו יש הבדל הקשור למקום ממנו פונו. בסעיף התקווה, מפוני הדרום הצביעו בממוצע, בסולם של 1-5, על 3.61, לעומת מפוני הצפון שעמדו על 3.48. בסעיף המורל נרשם פער גם כן - ממוצע מפוני הדרום עמד על 3.31, לעומת ממוצע מפוני הצפון שעמד על 3.07 (מתוך סולם של 1-5).
כאשר השוו החוקרים את נתוני המפונים ביחס לאוכלוסייה הכללית, הפער הורגש ביתר שאת. מדדי החוסן הלאומי של כלל אזרחי ישראל הבגירים שהשתתפו במחקר עמד על ממוצע של 3.86, לעומת 3.49 בלבד בקרב המפונים (בסולם של 1-6). מגמות דומות נרשמו גם בחוסן הקהילתי, בעוד באוכלוסייה הכללית נרשם ממוצע של 3.5, בקרב המפונים עמד על 3.32 (בסולם של 1-5).
החוקרים טוענים כי הממצא לפיו קרוב לשליש מבין המפונים דיווחו על רמה גבוהה או גבוהה מאד של תסמיני פוסט טראומה מחייבת התייחסות ייעודית, על מנת למנוע החרפה של התסמינים או סיבוכים לטווח הארוך.
עוד טוענים, כי יש חשיבות לבחון את סוג והיקף הסיוע הניתן לאוכלוסייה זו ואת יעילות התמיכה הפסיכולוגית והקהילתית הניתנת למפונים. על מערכות הבריאות והרווחה לוודא כי קיים המערך הנדרש למתן סיוע למפונים בהתמודדותם עם התוצאות לטווח הארוך של טראומה המונית ודרכים לשיפור התגובה הטיפולית בעת הפינוי הממושך, כדי להפחית את ההשלכות הפסיכולוגיות על האוכלוסייה המושפעת.