בין מאות המלווים בדרכו האחרונה של הנער בנימין אחימאיר בן ה-14 שנרצח על מחבלים פלסטינים בעודו רועה צאן בהרי בנימין, הגיעו לא מעט צעירים מהגבעות והחוות הפרוסות ברחבי איו"ש שנועדו לתפיסתם לבלום את ההשתלטות הממוסדת והעקבית של הפלסטינים על השטח כחלק מהתכנית הרחבה להקמת מדינה פלסטינית. חלק לא קטן מהחוות החקלאיות, כ-70 בסה"כ, חולשות על נקודות אסטרטגיות באמצעותם מנטרים רועי צאן - מרביתם צעירים מהתיישבות - וסורקים את המרחב למעקב אחר בנייה בלתי חוקית פלסטינית במרחב.
עוז יהודה רום מתגורר מזה כשנה במאחז/גבעה חקלאית בשם שדה יונתן בבנימין, בין מעלה מכמש לציר 60. "לא הכרתי את בנימין באופן אישי אבל הוא היה לוחם, מהגדוד שלנו, שפעל באותה חזית. זה יכל לקרות באותה מידה גם לי, הפתיעו אותו" אומר רום בשיחה עם וואלה, "זו לא עבודה מסוכנת אבל לצערנו לא נותנים לנו נשקים ולא נותנים את המענה הביטחוני שצריך". לדבריו, "ברגע שקורה אירוע אנשי הביטחון מהיישובים מסביב יגיעו אבל זה לוקח זמן ואני צריך להתמודד עם זה לבד".
ממאחז ל"חווה חקלאית"
"מהרגע שהגעתי לפה אני רועה צאן, היו פעמים שתקפו אותנו, בעיקר מהכפר דיר דבואן, זה לא משהו קבוע. לפני כמה חודשים יצאנו למרעה ואז ערבים היו מגיעים לעשות בנו לינץ' ולתקוף אותנו אישית. אם אני רואה שמתקרבים אליי אני מקפיץ את הרבשצים וכוחות ביטחון, עד אז אנסה להגן על עצמי עם מה שאפשר.
המטרה של עדר זו אמירה להגיד שאני מגיע לתפוס את המרחב, לא את ה-2 מטר ליד הבית, ואם אני לא אהיה שם הפלסטינים ישתלטו על השטח, עם בנייה וחקלאות. הערבים מבינים את זה טוב מאוד, רואים אותי כחזית ההתיישבותית והם לא אוהבים את זה ומסמנים אותנו כמטרה על מנת שנלך. זו מלחמה על השטח. המדינה צריכה לקחת אחריות על השטח, תיישב ברמה של מדינה ולא ברמה פרטנית".
אלקנה נחמני (18), ממאחז אור מאיר ליד עפרה בבנימין: "לגבעות הגעתי כבר בכיתה ח', בכיתה ט' כבר עברתי באופן קבוע בחווה בבנימין, מאז עברתי הרבה דברים, לא התפלאתי מהפיגוע, כי אני אישית הותקפתי בכמה אירועים, ראיתי את הרצח בעיניים של הערבים והמשטרה לא עושה כלום, אם עוצרים אותם משחררים אותם אחרי כמה שעות. האירוע הזה מגיע אחרי עשרות אירועים בהם מחבלים ערבים תוקפים רועי צאן בבנימין והמערכת לא עושה כלום, או שלא טורחים לחקור או שעוצרים ומשחררים אחרי כמה שעות. בחודש אוקטובר הותקף באלימות רועה צאן על ידי מחבלים ונפצע קשה מפגיעת גרזן בראש, החשודים שנעצרו - שוחררו מאז למרות שיודעים שזה הם ויש גם תיעוד מהאירוע. ההרגשה שלנו שפשוט מפקירים אותנו, הדם שלי ושל חברים שלי מופקר יום יום. כשאני יוצא למרעה אני יודע שיום אחד אולי אני אמות וכל יום אולי זה היום האחרון שלי. הדרך היחידה לשלוט בשטח היא על ידי חקלאות ורעיית צאן. כך אני מראה שזה הבית שלי ופה חי. מה שלא יסתובב בשטח לא ישלוט בו. אני יכול לומר לך שמאז שעלינו לפה הופחתו פיגועי אבנים פה באזור לעבר ציר 60. הבעיה היא לא בחיילים שמגיעים לפה אלא בפיקוד ששבוי בקונספציה, מאלוף הפיקוד יהודה פוקס ועד לשר הביטחון גלנט וראש הממשלה נתניהו, יש אוזלת יד אבל ברוך השם עוד ועוד. יש שינוי ביחס אלינו. תושבים פה בבנימין תומכים בנו יותר ויותר. אם זה משפחות שמכינות לנו אוכל לשבת, מאפשרים לנו להתקלח או לעשות כביסה, אנשים רואים נער גבעות ברחוב שלהם, גם אם לא מכירים אותו יציעו לעזור, זה לא מובן מאליו ואנחנו מאוד מעריכים את זה".