למרות המיצוב של אירועי 7 באוקטובר כאקט מלחמתי שנועד לכבוש את ישראל, המטרה של חמאס, המופעל על ידי איראן, היתה להניף דגל תודעתי. המלחמה היא מלחמת תודעה, וזירת התודעה לא פחות חשובה מהזירה הצבאית.
לוחמה פסיכולוגית היא תת תחום בתוך הדיספילינה של "הנדסת תודעה". הלוחמה הזו מכוונת לרגש. אם יש דבר אחד שבו אנחנו לא שולטים - זה הרגשות שלנו, בפרט השליליים שבהם. המוח שלנו מעבד שני סוגי מידע, רגשי ורציונלי. העיבוד הרגשי נעשה באופן אוטומטי וללא מודעות, ואילו עיבוד של מידע רציונלי דורש מודעות ומשאבים קוגניטיביים. לכן, מידע שיפנה לרגש תמיד יקבל עדיפות על פני מידע רציונלי. קחו למשל את הדוגמה הבאה:
הציגו לאנשים את שתי השאלות הבאות:
- כמה תשלם עבור ביטוח נסיעות שמבטח אותך במאה אלף דולר למקרה של מוות מכל סיבה שהיא?
- כמה תשלם עבור ביטוח נסיעות שמבטח אותך במאה אלף דולר למקרה של מוות מכל סיבה שהיא או פיגוע טרור?
אנשים מוכנים לשלם הרבה יותר על האפשרות השנייה, למרות שמוות מכל סיבה שהיא כולל גם פיגוע טרור. אבל השאלה שתכריע את הכף היא עד כמה אני מפחד. מרבית האנשים מפחדים למות בפיגוע טרור הרבה יותר מאשר הם מפחדים למות באופן כללי.
זו הסיבה שלוחמה פסיכולוגית אינה כוללת הסברים ונימוקים רציונליים, אין לה שום עניין באמת. יש לה עניין בלתפוס את התודעה שלנו ביעילות. הזוועות של 7 באוקטובר עונות על המאפיינים של לוחמה פסיכולוגית כיוון שיותר מכל, הן הצליחו לייצר תחושת פחד. האונס, הזוועות, ההשפלה - הכל כוון לדבר אחד, לגרום לכך שלא נרגיש בטוחים פה. תמונת ניצחון עבורם תהיה זה שהישראלים עוזבים מתוך תחושת פחד וחרדה.
כדי לנהל לוחמה פסיכולוגית ביעילות יש להבין את היתרון המשמעותי ביותר שלה. היתרון הוא בכך שאין לנו שום אפשרות להגן על עצמנו מההשפעות שלה. אפילו כשאנחנו מודעים למניפולציות, הן עדיין עובדות עלינו. הדרך היחידה להתמודד היא להבין את ההשפעות שלה ובמקום להיות רה אקטיביים ולהגיב למה שהחמאס עושה, להיות פרואקטיביים ולנהל את המלחמה בעצמנו. זו מלחמה שצריכה להיות מנוהלת בדיוק כמו המלחמה בשטח ויש לה כללים משלה. לכן, אם הבסיס הוא לגרום לנו להגר, אז אנחנו, כחלק ממלחמה פסיכולוגית מול האויב, ניצור פה הגירה הפוכה.
כדי להבין לעומק את הפתרון התודעתי, חשוב להבין את הלך החשיבה של אויבנו. לא סתם חמאס החליט לפעול בעיתוי זה. חמאס ראה כמה אנחנו מפולגים, המחאות והקרע בעם גרמו לכך שנהיה ממוקדים במלחמות פנימיות. זה המצב האידיאלי מבחינת אויבנו לפעול.
אבל חמאס לא פועל בוואקום. חמאס הוא פרוקסי של איראן, והמלחמה התודעתית לא החלה ב-7 באוקטובר אלא הרבה לפני, ומה שאנחנו רואים היום הוא תוצאה של לוחמה תודעתית מנוהלת היטב. מאז 7 באוקטובר אנחנו רואים התארגנויות של אנשים נאורים פרו-פלסטינים (ופרו חמאס) כולל יהודים המפגינים בעד פלסטין בארה"ב ובלונדון. כאמור, התהליך הזה לא התחיל עכשיו. מדובר בתהליך ארוך ואסטרטגי של שטיפת מוח ממוקדת, שהחל לפני 25 שנה. אם ננסה לספר את כל הסיפור הסבוך הזה על רגל אחת - מתברר שאנחנו, הישראלים, נמצאים בצד הלא נכון של העולם החדש, הנאור והפרוגרסיבי.
אותו דור פרוגרסיבי צעיר בארה"ב ובאירופה שגדל עם תחושת אשם כי סיפרו לו שהוא מדכא, מקדם אג'נדות פרוגרסיביות ביניהן נושא הילידים, המיעוטים המדוכאים, השחורים ועל זה מלבישים את נושא איכות הסביבה והקיימות, כי בתפיסה אלו הן עמדות שהולכות טוב ביחד. הנרטיב המסדר של כל זה הוא מלחמת בני האור המסכנים, בבני החושך המדכאים.
מדובר על נרטיב קוהרנטי, ברור ופשוט לעיכול - מלחמת בני האור בבני החושך. האדם הלבן המדכא מול האדם השחור המדוכא. רק שכל הטוב הזה לא התחיל עכשיו. מה שקורה בימים אלו באוניברסיטאות היוקרה הוא קצה הקרחון של שנים רבות שבהן הרעיונות האלו הולכים ומתרחבים בארה"ב באין מפריע.
לכל ההתארגנויות האלה יש מטרה אחת. הן לא מכירות בקיומה של מדינת ישראל ושואפות שתחדל מלהתקיים. גם חמאס וגם שאר המעורבים מבינים שצבאית אין להם את הכוחות או היכולת להתמודד עם מדינת ישראל. ברגע שהאויבים שלנו הבינו שלא יוכלו להוציא אותנו מפה בכוח הזרוע, הם החליפו אסטרטגיה. הם הבינו שהדרך לממש את החזון שלהם הוא להשפיע על התודעה העולמית והמקומית באמצעות הרשתות החברתיות. האסטרטגיה שלהם היא פשוטה ומתוחכמת באותה מידה. הם רוצים שלא יהיה לנו פה טוב. במטרה לממש זאת, הם מנסים לגרום לפילוג וסכסוכים, לעורר פחד, לערער את תפיסת הביטחון.
כדי לעשות את זה הם מעלים קמפיינים של לוחמה פסיכולוגית, הם מנסים להנדס לנו את התודעה באמצעות מסרים ברשתות חברתיות, כמו גם מחאות והפגנות באוניברסיטאות מובילות ויצירת איומים והפחדות כלפי יהודים בכל העולם.
המענה שלנו צריך להילקח מאותו ארגז כלים. מדינת ישראל צריכה להתחיל לחשוב אחרת ולהבין שהמענה היחיד והמיידי שלנו הוא עלייה. עלייה גדולה, מיידית ומאסיבית של עולים חדשים לישראל.
ז'בוטינסקי היה זה שכבר בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת הבין את הבעיה הביטחונית שהיישוב היהודי בארץ ישראל ייאלץ להתמודד איתה, ובן גוריון לקח את הרעיון ההיולי של ז'בוטינסקי והפך אותו לתוכנית פעולה מעשית, שעליה מושתתת תפיסת הביטחון של ישראל. הרעיון המרכזי שלו אומר שאין מוצא לבעיה היסודית של הסכסוך היהודי־ערבי. מכל מקום, לפתרון אפשרי יש להקדים שני לאווים מוסריים מובנים: לא לגירוש ערביי ארץ ישראל (שבהם ראה אומה חיה ולא אספסוף) ולא לשליטה בהם בכוח. מהצד האחר, "אי אפשר לחלום" על הסכמתם מרצון לרוב יהודי בארץ; הדבר אפשרי רק אחרי שהערבים ייווכחו לדעת כי לא יוכלו להיפטר מהיהודים. הכיצד? בניית "קיר ברזל" דמוגרפי, יהודי־עברי, שימחיש לערבים כי לא יוכלו לחסל את היישוב היהודי בארץ.
כיום דוקטרינה זו רלוונטית מתמיד. יש לעשות שימוש באותם כלי תודעה - התשה והערמה של קשיים כדי לגרום לכך שימאס לאויבנו והם יבינו שהם לא יכולים להוציא אותנו מפה. בעצם הבאה של עולים חדשים שישבשו את ההיגיון של היריב - הם רוצים שנלך, והעולים יעלו בהמוניהם. אבל כדי ליצור את אותו אפקט תודעתי, אחריות כולנו לעשות כל שביכולתנו להירתם למאמץ הלאומי ולעזור במלחמה על התודעה.
הכותבת היא מומחית לעיצוב התנהגות, השפעה והנדסת תודעה, מנהלת המחקר של המיזם החברתי הפרטי הראשון המעודד עלייה לישראל Belong