בבוקר 7 באוקטובר התעוררנו באוהל, על חוף אכזיב, לקול שצף ההודעות שהתקבלו על הדרום. ציוד משפחתי של שבוע טיול שטח ו"רוודטריפ" לאורך כביש הצפון התקפל בתוך פחות מחצי שעה, עם כל ההתרעות על אפשרויות חדירה מגבול הצפון, זעזוע וחוסר ודאות גדול על כל מה שקורה בדרום. טסנו חזרה הביתה, אל מושב שדה אליעזר, דרך כביש 85 ולא בכביש הצפון, שם היו התראות לחדירות, והתחלנו כמו כולם את "שגרת" המלחמה.
כמי שמלווה כל כך הרבה עסקי תיירות בצפון בשנים האחרונות, כשאני נמצאת בפגישות עבודה בתפקידי כראש תחום תיירות ותרבות ברשות לפיתוח הגליל (כלל הצפון) ומדברים על העסקים ב"יום שאחרי" - זה צמד מילים שקשה לי איתו. גם עכשיו צריך לעזור - גם עכשיו צריך לחזק, לתמוך, להעצים. "היום שאחרי" נועד לצערנו עבור אלו שישרדו את התקופה הזו עכשיו. צריך לדאוג שכולם יהיו שם.
אני גרה בישוב שלא מפונה, אבל בהחלט רצועת הביטחון הביטחוני, הכלכלי והחברתי החדשה. במרחק של 10 דקות עד חצי שעה יש כל כך הרבה אפשרויות טיול וחוויה נפלאים שעומדים מאחוריהם תיירנים ותרבותניקים שמחכים לכולנו, שרוצים וצריכים להתפרנס. דווקא עכשיו, אסור להשאיר את הצפון אחורה. הוא הראש, הוא הכתפיים של המדינה והאצבע (הגלילית) שלה - שתמיד מכווינה קדימה.
כל טיול, כל חוויה, מתורגמת להנעת הכלכלה המקומית והלאומית בפועל. גם עכשיו, בימים שעוד לפנינו, במרחבים יפים, פסטורליים, שמאפשרים לטייל בהם, זה הזמן שלנו לצאת, לנשום, להתאוורר ולהכיר את האנשים, התיירנים ואנשי התרבות, האמנים, הגלריות, אתרי המורשת, מורי הדרך, אלו שעומדים מאחורי השלטים "ליקב", "לסטודיו", "לצימר". לצאת לחוויה מיוחדת עם האנשים שמכירים כל אבן ושביל באזורים שכולנו תמיד אוהבים. כן, צריך וחשוב להגיע אליהם. הצפון חזק גם בתקופות קשות, בזכות האנשים שלו, אבל הוא צריך להתחזק יותר, בעזרתכם - לא רק לשרוד.
ביריד התיירות שיתקיים בגני התערוכה בתל אביב ב-3-4 באפריל, תנכח גם נציגות מהצפון. עשרות רבות של תיירנים ונציגי הרשות ינכחו ב'מתחם הצפון' שיוקם שם. עצוב, אבל לא כל המדינה תהיה שם, כמו כל שנה, להציג את פניני תיירות שלה, מכל הסיבות המובנות והקשות.
לכל הכתבות בפרויקט "מאבדים את הצפון"
בואו להכיר את המקומות הרבים שפועלים, פתוחים, שלא התפנו, וגם את אלו שהתפנו ויגיעו כדי לפגוש אתכם, את הקהל שעוד יגיע אליהם ויחבק ויתמוך. בואו לפגוש את אלו שמייצגים את כל הטוב שיש כאן אצלנו, לא רק נופים וטבע שפותח את הלב והנשמה, אלא בזכות ובעיקר האנשים שהצפון זה הם, הם המצפן, בטעמים, באירוח, בחוויה, במגע האדמה הטובה, בנופים שיצרו סביבם, במבנים ובקירות שבנו בעשר אצבעות ושמספרים את הסיפור של כולנו.
מתגעגעת ומחכה ליום שיתאפשר לצאת שוב למסע הרוודטריפ שלנו לכביש הצפון, עם הרבה עוצמות, רגישות, והרבה גאווה מקומית בא.נשים שמקווה לפגוש שוב בדרך. מי מצטרף אלינו?