אחד השירים שמושמעים לעיתים קרובות מתחילת המלחמה הוא "יהיה טוב" של יסמין מועלם. שירים מבטאים לא פעם את הלכי הרוח והתפיסות שעומדים בבסיס החברה, ואכן, נדמה ששיר זה של מועלם מבטא באופן מוצלח את הקו המנחה של מקבלי ההחלטות במדינת ישראל בשנים האחרונות - דוקטרינת "יהיה טוב".
אחד הדברים שעומדים בבסיס צורת מחשבה זו הוא ההנחה שבעתיד הכל יסתדר - בלי להבין שכדי להביא עתיד טוב, יש צורך בנקיטת פעולות ממשיות בהווה ובתכנון הצעדים הבאים. בלי אקטיביות ויוזמה - לא נגיע לתוצאות הרצויות. כדי שהפרחים ישובו לפרוח, כפי ששרה מועלם בפזמון השיר, צריך לשתול אותם, להשקות, לדשן, לעקור את העשבים. ה"קסם" שמתרחש כך לפתע דורש לא מעט פעולות מקדימות - רק בזכותן הפרחים שבים לפרוח.
אלא שמדינת ישראל דחתה את הפעולות המקדימות שנדרשו ממנה, דחייה שהובילה אותנו למצבנו הנוכחי: מלחמה בעזה לאחר טבח נורא בדרום הארץ, חזית רותחת מול לבנון, איראן שמושכת בחוטים מאחורי הקלעים ושמתקרבת כל יום לפצצה גרעינית, חות'ים שמאיימים על ישראל ופוגעים בנתיבי הסחר העולמי ואיומים נוספים.
הדוגמה הראשונה לכך, שחווינו על בשרנו, היא הטבח בבוקר שמחת תורה. אף שבמשך שנים היה ידוע כי חמאס מתעצם ומעביר אמל"ח (שיתוף הפעולה בהעברת הכסף הקטארי הוא סיפור אחר), מדינת ישראל החליטה כי בבוא היום נדע להתמודד עם האיום מעזה. למרות ירי רקטות ליישובי הדרום שנמשך יותר מעשור, ישראל הסתפקה בכל פעם במבצע מתוחם, שאחריו הכריזה כי "חמאס מורתע". בצוק איתן נמנענו מלנטרל את היכולות הצבאיות של הארגון באופן מוחלט ולהשמיד את מערך המנהרות שלו; בשומר חומות הסתפקנו במבצע מוגבל שלא פגע בחמאס בצורה מספקת. לאורך השנים, פעם אחר פעם, ישראל יצאה למבצע שנמנע מלהתמודד עם הבעיה האמתית - שלטון חמאס וגורמי טרור ברצועה והשנאה למדינת ישראל שנטועה בלאומיות הפלסטינית.
בלבנון, סיר מבעבע אחר שקרוב לגלוש, חוזר אותו הדפוס. מאז 2013 מנהל חיזבאללה, בתמיכה איראנית, מאמצים לפיתוח וטילים מדויקים והפעלתם. למרות הידיעה כי לחיזבאללה יכולות לייצור טילים כאלה בשטח לבנון, ולמרות המידע כי ברשותו עשרות אלפי טילים ורקטות, מדינת ישראל נמנעה מלתקוף בלבנון ולהשמיד את יכולותיו. פעם אחר פעם הוצב רף חדש, שלאחריו "ייחצה קו אדום". אולם החצייה של הקו אף פעם לא הגיעה.
כבר ב-2018 חשף ראש הממשלה בנימין נתניהו שלושה אתרים להסבת טילים לטילים מדויקים, ב-2019 חשף צה"ל את היקף הפרויקט ואתר המיועד לייצור טילים אלו, וב-2020 נחשף בתוכנית "זמן אמת" הפרויקט במלואו. למרות הכל, בצה"ל לא נעשתה פעולה מספקת לשלילת יכולות אלו ויכולות נוספות מחיזבאללה. הימנעות מפעולה הביאה אותנו לתוצאה העגומה: עשרות אלפי מפונים מבתיהם בגבול הצפון ורוחות מלחמה שמנשבות, מלחמה שתוביל לאובדן חיים רבים ופגיעה רחבה במדינת ישראל ובעורף שלה.
וישנה איראן, התמנון הכמעט-גרעיני ששולח זרועות בכל המזרח התיכון. זה עשרות שנים שטהרן מנהלת תכנית גרעין, שבסופה תהיה לה פצצה גרעינית שתאיים על ביטחונם של תושבי מדינת ישראל ועל מעמדה האזורי. בין השנים 2010 ל-2012 עלתה בממשלת ישראל הדילמה אם לתקוף את מתקני הגרעין באיראן, אך פעם אחר פעם השאלה נענתה בשלילה. מאז הספיקו איראן והמעצמות לחתום על הסכם גרעין, ארצות הברית פרשה ממנו והתנהלו מגעים לחתימה על הסכם חדש - שלא הבשילו.
כיום, איראן נמצאת על סף הגעה לנשק גרעיני, מצב שמעמיד את מדינת ישראל בסכנה קיומית. נוסף על תוכנית הגרעין, איראן, באמצעות כוח קודס, מפעילה שלוחים רבים ("פרוקסיז") במזרח התיכון. ארגונים אלה, הכוללים בין השאר את חמאס, חזבאללה והחות'ים, נעזרים בנשק ובמימון איראני ושמים להם למטרה לפגוע בישראל. גם כאן המדינת פעלה באופן לא מספק ולא נקטה גישה אקטיבית ואגרסיבית מספיק, ובכך אפשרה לאיראן להגביר את אחיזתה במזרח התיכון - שאף תגבר לאחר שיהיה בידיה נשק גרעיני.
וכמובן, גם החות'ים, הבדיחה שהתגלתה כלא מצחיקה - כוחותיהם של החות'ים, שעל דגלם חרותה האמירה "מוות לישראל", מונים מאות אלפי לוחמים שיעים מלאים בשנאה ליהודים ולמערב. בין הנשק שנמצא בידם אפשר למנות טילים לטווח של אלפי קילומטרים, המסוגלים להגיע עד לשטח מדינת ישראל, כפי שהתברר במהלך המלחמה. למרות הידיעה על יכולות החות'ים ועל השנאה שלהם כלפי המדינה, במשך שנים לא נעשו פעולות צבאיות ממשיות למנוע את התעצמותם ולפגוע ביכולותיהם. במלחמה הנוכחית התברר מה ההשלכות של הימנעות זאת - סכנה לחלקים בעורף הישראלי ושיבוש המסחר הימי העולמי.
פעם אחר פעם, ממשלות ישראל נמנעו מלקבל החלטות הרות גורל, דחו את ביצוע מהלכים קריטיים לעתיד, נקטו גישה פסיבית והססנית ובעצם פעלו תחת אותה דוקטרינת "יהיה טוב". הגישה הזו יושמה בחזיתות אחרות נוסף על אלה שנמנו כאן, ובהן הטרור ביהודה ושומרון ובעיית הנשק במגזר הערבי.
נוכל למנות כמה סיבות אפשריות להססנות: חשש כי נקיטת פעולה הדורשת השקעת משאבים ועלולה לעלות בחיי אדם תוביל לפגיעה בתדמית הציבורית של הממשלה וראשי מערכת הביטחון; דחיית ההחלטות מתוך מחשבה שבעתיד יהיה יותר נוח להתמודד עם הבעיה; והנחה יהירה שברגע האמת המדינה תצליח להשיג את מטרותיה בלי קשיים מיותרים.
לנוכח ההימנעות מקבלת ההחלטות הגורליות וכשלים נוספים (ובהם כשלים מודיעיניים וקבלת החלטות קלוקלת בזמן אמת), הגענו לנקודה הקשה שבה אנחנו נמצאים היום - סכנה קיומית למדינת ישראל.
הכותב הוא חבר תנועת הביטחוניסטים, בוגר קורס אמ"מ בתוכנית שחקים, איש חטיבת המחקר באגף המודיעין