עצרת ענק מתקיימת הערב (ראשון) בירושלים, במלאות חצי שנה מאז מתקפת 7 באוקטובר, וחצי שנה ש-133 חטופים מוחזקים בשבי חמאס בעזה. במקום יש עשרות אלפי ישראלים, בהם משפחות החטופים, שורדי שבי ואישי ציבור מוכרים. השחקן ליאור אשכנזי מנחה את העצרת.
איתי רגב בן ה-19 מהרצליה, שורד שבי ששוחרר בעסקה בסוף השנה האחרונה ואח של מיה רגב שנחטפה ושוחררה גם היא, נאם. "אחותי שוחררה אחרי 50 יום בגיהנום, אני שוחררתי אחרי 54 ימים. חזרנו חיים אבל לא שלמים. אנחנו כאן יחד כדי לספר לכם קצת על מה זה פחד. פחד זה שאחותי מיה אמרה לי שהיא כל כך פחדה שידעו שאנחנו אחים כי היא חששה שירצחו אותי, וישאירו אותה בחיים או הפוך, סתם בשביל הבדיחה. פחד מהבוקר כי זה עוד יום בגיהנום. פחד להיעלם לנצח בחושך, להישאר לבד, מנותק מהעולם".
"חמאסניקים מנסים לשכנע את החטופים שהמדינה ויתרה עליהם. בשם האחים והאחיות שלנו אני רוצה לשאול את המנהיגים שלנו - זה נכון? ויתרתם עליהם? המחבלים לא משקרים? נשמח לתשובה, לפני הפגרה אם אפשר", הוסיף רגב.
אגם גולדשטיין בת ה-17, שורדת שבי ששוחררה גם כן בעסקה בסוף נובמבר, נשאה דברים ואמרה כי במהלך השבי חשבה לא פעם מי והאם נלחמים בשביל החזרתה. "תהיתי מי האנשים שעוסקים בשחרור שלי, ואתם האנשים האלה, חלק גדול מהם. ובגלל שהעיניים עוד רואות את ההרס ששם, הן עוד רואות את שישיית המחבלים שהחזיקו בי שם, אודה לכם".
"החטופים אמרו לי למסור לכם - 'אגם אל תתני להם לשכוח אותנו' בפנים מיואשות, מבוהלות וחסרות אונים. הפנים שלהם ושלהן מולבשים אצלי על הרקע של המציאות כאן בישראל. אני עומדת כאן עכשיו ומדברת, ושקט מסביבי, שקט מסביבכם. לא היה בום אחד בו הרגשנו שאולי זה הרגע האחרון. לא היה צליל בו הסתכלנו לרגע אחד על השנייה בגוף משותק ובפרצוף חסר אונים. ושם - חיינו את הסוף, חיינו את הרגעים האחרונים, חיינו את הפחד, חיי מתים. כל זה, 50 ימים. והם, כבר חצי שנה בעולם אחר - 184 ימים שלא נגמרים".
בהמשך העצרת דיברו אמהות של חטופים שנרצחו בשבי. חגית חן, אימו של החטוף איתי חן שגופתו מוחזרת על ידי חמאס אמרה כי "מדינת ישראל לא הגנה עליך איתי, לא צפתה את האסון, וכשכבר הוא קרה לא שלחה לך תגבורת ולא הצילה אותך. ועדיין היא לא מצילה אותך. איך ייתכן שאחרי חצי שנה לא החזירו אותך? שככה הפקירו אותך, הפקירו אותי. אמא ששלחה את הבן שלה לצבא בגאווה כל כך גדולה. למדינת ישראל תהיה תקומה ושיקום רק כאשר כל החטופים יוחזרו החיים לשיקום והחללים לקבורה".
יעל אדר, אמו של החטוף תמיר אדר, שגופתו מוחזקת בעזה: "184 ימים שלא התפנינו להתאבל על תמיר, על חבריו שנרצחו, על ילדים שנרצחו, על חברים שלי שנרצחו, אנחנו עדיין ב-7 באוקטובר, אנחנו עדיין מופקרים, חווים כאב ואובדן, חיים בהרס וחורבן שהאחראים לו עדיין מדשדשים ולא מביאים לסיום של האירוע הקשה בתולדות החברה הישראלית ולמתווה שישיב את כולם, את כולם".
חגי לובר, אביו של אלישע יהונתן לובר, שנפל בקרב בעזה לפני כארבע חודשים במהלך סריקות מבנים לחיפוש אחר החטופים אמר "הרבה אנשים אמרו לי תודה ליהונתן, ואחת אמרה לי ביטוי נפלא 'תודה על יהונתן'. אני אומר לכם משפחות יקרות - תודה עליכם, תודה שאתן משמיעות את הקול המופלא הזה של ערבות הדדית. ומה היא ערבות אם לא מאות אלפי אנשים חיילים שמוכנים להיכנס במקום החטופים? שמוכנים להסתכן בשביל החטופים".
עוד הוסיף לובר ואמר כי "יש לי שלושה בנים. אם יהיה סיכוי קטן שמי מהם יכול להיכנס שוב לעזה ולהציל את אחינו, אהובינו, שאנחנו מתגעגעים אליהם ואוהבים אותם, או להציל גופה ולהביאה לקבר ישראל. אני אומר לכם כאב שכול אני אשלח אותם, זוהי ערבות. זאת לא ערבות שבטית, זה לא ערבות מפלגתית, זאת ערבות הדדית כל אחד ואחד מהעם הזה".