תמי ארד, אשתו של הנווט רון ארד שנפל בשבי בשנת 1986 ומאז נחשב נעדר, פרסמה היום (שבת) פוסט בחשבון הפייסבוק שלה, ובו כתבה שחזרה של החטופים מרצועת עזה תלויה רק בבן אחד - ראש הממשלה בנימין נתניהו. "בהפגנות למען החטופים אני עומדת בקהל ומבחינה בעיניים של רון מציצות משלט מתקרב או מתרחק עם כיתובים מתחלפים. 'אל תשאירו אותם לבד', 'שלא יהיו עוד 134 רון ארדים'. המבטים שלנו מצטלבים, מתכווצים, וכבים, אני כבר לא צריכה להזכיר לעצמי שזה מה שנשאר ממנו.
"עד ה-7 באוקטובר האמנתי, ואפילו התנחמתי, שרון יהיה האחרון. מעולם לא דמיינתי שהסיוט הזה יפגוש כל כך הרבה משפחות. בהפגנות בשבת האחרונה כבר היו אלפים, ועדיין מיליונים ממשיכים לשבת בבית אדישים, אולי שונאים הפגנות, אולי מדחיקים כי למזלם להם זה לא קרה, או שהם מאלה שחושבים שהחטופים יחזרו בדרך נס.
"בתום ההפגנה בשבת העביר לי אבא של אחד החטופים טקסט שהגיע אליו מאב שכול. אותו אב שכול הזדעזע מזעם המשפחות שהתפרץ. הוא שרואה בהסכמי אוסלו ובהתנתקות את הסיבה ל-7 באוקטובר, מזועזע מהתפרצות הכאב בכבישים, אותה הוא מכנה אנרכיה. לא הפקרת החטופים היא בעיניו הטירוף, לא רציחתם של שבויים, לא אחזקת אנשים בני למעלה מ-80, לא אינוס הצעירות אלא ההפגנות והקריאות הנזעמות, בעיקר הקריאות שמופנות כלפי ראש הממשלה ונבחרת החלומות שלו. 'תתאפקו' הוא קרא להם.
"אני חושבת ההיפך. אני חושבת שההפגנות בעד הקדמת הבחירות יקדמו את שובם של החטופים. אני חושבת שהזעם הציבורי לא יאפשר לחברי הכנסת שבחרו לצאת לפגרה באמצע מלחמה, בזמן ששבויים נרצחים בעזה, לנפוש בשקט. אני חושבת שהחטופים צריכים להיות בראש מעייניהם של נבחרי הציבור ובראש מעיינינו - האזרחים, 24/7. והם לא יהיו אם משפחות החטופים וקרוביהם לא יזעקו, לא יטרידו ולא ינכיחו את תמונותיהם, את היותם - אינם איתנו, את ייסוריהם, את הזמן שחלף, כבר חצי שנה, בכל מקום, בכל שעה, בכל הארץ ובמיוחד אל מול סמלי השלטון.
"החזרה מהשבי אינה תלויה בתרופה פורצת דרך, בהתרחשות של נס אלא בהחלטה של בני אדם. ובמקרה הזה החלטה של אדם אחד ושמו אינו סינוואר. ראש ממשלת ישראל הוא זה שנדרש לקחת את ההחלטה. ירצה - יחזרו. לא ירצה - הם יישארו בעזה או יחזרו כמו אלעד קציר ז"ל מניר עוז שגופתו הושבה הלילה במבצע צבאי. אלעד נרצח בשבי. אלעד יש לומר חי בשבי תקופה ארוכה.
"ואחרי הדברים האלה חשוב לומר שאני האחרונה שאשפוט את מי מבין המשפחות שחושב שתפילות לבדן או איפוק יקדמו את השבתם של יקיריו. ולא זו בלבד אני מציעה להן לא להקשיב לאף אחד. לא לי, ולא לאב השכול, שמייצג משפחות שכולות נוספות שתומכות במדיניות הממשלה. לשיטתי אין לאף אחד בעולם את הזכות לומר למשפחות החטופים כיצד לנהוג גם אם הוא שילם את המחיר היקר מכל. הן נלחמות על חיי יקיריהם ובמלחמה על חיי שבויים אין פרוטוקול. לכו עם הלב שלכם ואל תאבדו תקווה. אני אהיה אתכם גם הערב בקפלן".