מילנה איילה פאר, בת 35 ואם לשני ילדים מעפולה, תובעת 2.5 מיליון שקלים את קופ"ח כללית ובית החולים העמק בטענה לרשלנות. הסיבה: איחור באבחון סרטן צוואר הרחם שהגיע לגודל של 7 ס"מ לפני כניסתה להיריון השני. כתוצאה מכך, פאר איבדה את חלומה הגדול להיות אמא בפעם השלישית ונכנסה בגיל כל כך צעיר לגיל המעבר, על כל תסמיניו.
"לאורך כל ההיריון שלי הייתי חולה בסרטן צוואר הרחם ואף אחד לא אמר לי על כך דבר", סיפרה פאר לוואלה בכאב. "הכל היה תקין בהיריון הראשון שלי, עשיתי את כל הבדיקות שצריך, כך גם חשבתי שיהיה בהיריון השני. בדיקת הפאפ הייתה תקינה, רק בשלב מאוחר הרבה יותר הבנתי שהייתה תקלה. הייתה לי דלקת חמורה ואף אחד לא חשב לרפא אותה, זאת הייתה הפעם הראשונה שפספסו אותי וכבר אז הסרטן היה בתוכי אמנם בשלב צעיר יותר".
לדבריה של פאר, היא נכנסה להיריון ולצערה עברה הפלה טבעית כי העובר לא הספיק להתפתח. היא עברה הליך כירוגי בביה"ח העמק, בדיקות וגינליות שונות וגם שם לא מצאו שיש משהו. לאחר חודש היא נכנסה להיריון ספונטני, אך סבלה מדימום רבים מצוואר הרחם וכאבים רבים באיזור האגן. לטענתה הייתה עשרות פעמים אצל הרופאים, שהיו בודקים אותה וממשיכים הלאה בטענה שהכל בסדר.
"רק בשבוע ה-14 ראו שיש איזשהו ממצא בצוואר הרחם, אבל לא עשו שום בדיקה. אז להבנתי היה אפשר לעשות בדיקה פאפ נוספת גם בהיריון. לא הבנתי הרבה, שחררו אותי ואמרו שהכל בסדר ותקין, אבל אני הרגשתי שמשהו לא. בהיריון הראשון העליתי 28 קילו, כאן הרגשתי שאני רק יורדת במשקל ובסופו הגעתי ל-74 קילו, זה לא טבעי ולא הגיוני, וירדתי במשקל אך ורק בגלל הסרטן. כל התסמינים למחלה היו שם, אבל אף אחד לא התייחס. ראו שיש ממצא גם בשבוע ה-28, אבל כולם בנו על הפאפ התקין ואף אחד לא עצר לרגע לחשוב ולבדוק".
הגידול היה בגודל 7 ס"מ, בלידה היא הבינה שמתרחש משהו לא רגיל. "באו לבדוק אותי יותר, הילד שלי יצא פחוס מאוד בראש, ממש כמו מלון, והבנתי שמשהו קורה. גם כאן רק אמרו לי שהרופא רוצה לראות אותי לאחר הלידה, ובדיעבד הבנתי שאני הולכת לעשות ביופסיה. אף אחד לא אמר לי כלום על כך. אני לא חשבתי בכלל על הכיוון הזה, היום אני הרבה יותר חכמה. כשחליתי, למדתי המון על המחלה והיום אני 'דוקטורית' בתחום".
לצערה הרב הבשורה הקשה על המחלה הגיעה יממה אחרי יום ההולדת שלה. "ב-22 בדצמבר, יום ההולדת שלי, הייתה לי תחושה לא טובה ולכן התקשרתי לשאול אם הגיעו התוצאות, אמרו לי שאם לא יתקשרו אז הכל בסדר. זה הרגיע אותי מעט, עד יום למחרת שזימנו אותי לבית החולים. אף אחד גם לא אמר לי לבוא עם מלווה. אני ביקשתי מאמא שלי להתלוות אליי. הגענו לשם וקיבלתי את הבשורה הקשה".
פאר ביצעה את בדיקת ה-PET-CT לאבחון הסרט. היא התאשפזה לאחר מכן בבית החולים שיבא תל השומר וקיבלה לראשונה טיפול בדלקת בצוואר הרחם. לאחר מכן החלה לבצע את הטיפולים הקשים עם הקרנות חיצוניות ופנימיות וכימותרפיה, אותם תיארה כ"שטן בהתגלמותו".
"מכניסים לך מכשיר ומרדימים אותך חצי גוף. עושים לך אפידורל בגב התחתון ולא תמיד זה עבד. המטרה שלי הייתה לחיות בסופו של דבר, אבל זה טיפולים סופר קשים לנפש וזה במקום הכי אינטימי, נשי ואישי. חשוף מאוד, זאת חוויה קשה ממש".
"הייתי גם אמא טרייה לתינוק והייתה לי דאגה רבה מה קורה בבית. לא הייתי בשלבים המוקדמים של חייו, כל האחריות נפלה על בעלי והמשפחה. ההורים שלי הפסיקו לעבוד, גיסתי עברה לגור איתי וכולם הפסיקו את חייהם כדי לטפל בתינוק, בילד השני שלי וגם בי. הייתי שבורה גם מבחינה מנטלית, לא היה לי שום הכנה לבשורה הקשה והרגשתי בכאוס גדול. בעלי היה מדהים וכל התקופה היה לצידי, אבל גם עליו הייתה מעמסה רבה. הכל נשאר עליו כי הייתי נוסעת לתל השומר לטיפולים ועם הרבה תופעות לוואי".
פאר מספרת כי בחודשים הראשונים היא בקושי הצליחה לעמוד. "היו לי בחילות, הקאות, וכל התסמינים הנוראיים של הטיפולים בסרטן. ניסיתי לשחק איתו מדי פעם, אבל כל הזמן חשבתי שאני הולכת להתעלף ולהקיא. אני יודעת שהדברים כבר לא יהיו אותו דבר - הכל השתנה. התפקוד הפיזי השתנה לגמרי גם מבחינה מינית, היחסים האישיים שלי עם בעלי והזוגיות השתנתה ולקח לנו הרבה זמן לאחות את השברים".
פאר היא יועצת חינוכית שנים רבות, אבל בעקבות המחלה נאלצה לעבוד פחות, לא מתלווה לטיולים שנתיים והתאימה את שגרת חייה למצבה הבריאותי. יש לציין כי גם בצוות החינוכי והמנהלים מעניקים לה את כל העזרה שהיא רק צריכה. "את מנסה להמשיך בשגרה, אבל זה מתסכל. היום אני בריאה, אין לי סרטן, אבל החיים כבר לא יהיו אותו דבר. נכנסתי לגיל המעבר בגיל 35, הגוף שלי הזדקן משמעותית ויש פער מאוד גדול בין מה שרציתי למה שאני יכולה היום. היה לי חלום להיות אמא לשלושה ילדים, זה כבר לא יקרה, לפחות לא ממני. אני מרגישה שהמחלה כל היום מול העיניים שלי. הילדים היו מקור הכוח שלי להילחם בסרטן, ורציתי לעשות הכל כדי להיות חלק מהחיים שלהם. עבורם קמתי בכל יום והלכתי לטיפולים קשים. רציתי לראות אותם גדלים. אחרי יום טיפולים הייתי חוזרת ומקבלת חיבוק מהגדול, ושוכבת ליד התינוק. אני חייבת תודה ענקית לבית חולים שיבא. יש שם רופאים שהם מלאכים".
מילנה מוסיפה להודות "לכל מי שהיה ונשאר לצידי, למזלי התברכתי בהרבה אנשים וחברים טובים. אני הלכתי לטיפולים נפשיים לחזק את הנפש, למדתי, והיום אני עוזרת לנשים אחרות בכיוון של טיפול מיני לגוף ולנפש. אם החשיפה שלי תעזור לנשים אחרות ללכת להיבדק יותר מפעם אחת, עשיתי את שלי".
רק לאחרונה חשפה הדוגמנית והמגישה גלית גוטמן כי עברה הסרה של גידול טרום-סרטני מצוואר הרחם. פאר מבינה מדוע לקח לגוטמן זמן כה רב לדבר על כך. "יש בזה אלמנט של בושה, כי זה מקום מאוד אינטימי, אישי ופרטי. לקח לי הרבה זמן לשתף ולספר, אני מבינה את מה שהיא עברה. אצלי זה יכול היה להסתיים מוקדם יותר, ואז לא הייתי עוברת את כל מה שעברתי, אם רק מישהו בדרך היה שם לב או מסביר את מה שאני חווה. זה מתסכל כי זה בדיוק זה, לא ראו את זה בזמן. הסיפור שלי היה יכול להיות שונה. עד היום אני משלמת מחיר על זה עם הילדים שלי והמשפחה שלי".
עו"ד נחמי מייזליש וולק, שמייצגת את מילנה, מסרה כי: "מדובר על מקרה מצער מאוד של רשלנות רפואית בוטה, שכתוצאה ממנה נגרם לתובעת נזק משמעותי ולצמיתות. גם כאשר נתגלה באיחור רב המחדל, לא ניתן לתובעת הטיפול הרפואי המתבקש".
מכללית וביה"ח העמק נמסר: "קיבלנו את כתב התביעה. נלמד אותו ונגיב במסגרת ההליך המשפטי".