אפסים, סמרטוטים, חדלי אישים. לא רק שאתם אחראים ואשמים ברצח, טבח, שחיטה, התעללות ואונס של מאות זקנים, אזרחיות ותושבים נאמנים, מסורים ואוהבי הארץ, כבר חצי שנה עברה ואתם ממשיכים להתעלל בכל כך הרבה אנשים.
לכו הביתה! כולכם! אתם הוזהרתם, אתם סרבתם להקשיב, סרבתם לקרוא מסמכים, פיטרתם את שר הביטחון בדיוק לפני שנה שהזהיר בקול רם את כולנו שהאסון קרה ובא. והוא בא. בגדול. בענק .ואנחנו כולנו שבורים, מתהלכים מתחת לענן שחור, כבד שמסרב להפרד מאיתנו. ואמש ראינו עוד פן באישיותכם הנלוזה.
מורן הגיבורה, החטופה, שהגיעה חזרה מהתופת אחרי 55 ימים והיא כאן כבר 120 יום, ואין לה מנוח. היא יודעת מה עוברים החטופים ובעיקר החטופות. שמעתם אותה? במשך 120 יום לא דיברו איתה אף אחד מהסמרטוטים, מהפקידות העלובה שצמחה כאן. לא בבית חולים ולא בשום מקום אחר.
ונזכרתי, כי מי זוכר הכל? שגם החטופות האחרות אמרו שאיש לא מדבר, איש לא מטפל ומלווה.
ואני נזכר בוויכוחים עם משרדי הממשלה בעבר. על טיפול כללי-אוניברסאלי או פרטני, אישי, מתחשב ומרצה.
מה הבעיה להקים מוסד, במשרד ראש הממשלה, שמטפל אישית, נקודתית בכמה מאות, אלפי אזרחים מסכנים. פגועי נפש, ניצולי נובה, חטופות, ילדים ופצועים. אגף השיקום מטפל בקושי! מה עם האזרחיות? אזרחים? זקנים וילדים? מה קורה לכם עלובי נפש? איפה הנשיא, ראש הממשלה, שרים ומנהיגים בכאילו? איפה אתם למען השם?
הרגתם אותנו כעם, רצחתם את נשמתנו, חיסלתם ואתם עומדים לקבור.
בושה, תחושת חידלון ואכזבה עצומה.
הכותב הוא איש עסקים ויועץ פוליטי, כיהן כמנכ"ל משרד רה"מ בכהונתו השנייה של ראש הממשלה יצחק רב