עשרות אלפי רוכבי אופניים תחרותיים וחובבנים ישתתפו בחודש מאי ב-RideLondon ("רכוב-לונדון") - אחד מהאירועים העולמיים הגדולים של הספורט. האירוע המכונה על ידי מארגניו "פסטיבל האופניים הגדול בעולם", ומתקיים באנגליה זו השנה ה-11 ומהשנה שעברה בחסות חברת פורד.
לירונה ג'יין גולדברג, בת ה-41 מלונדון, נשואה ואם לשתי בנות, היא אחת מהרוכבות שבחרו במסלול הארוך והקשה שבאירוע: "אתגר 100 המייל" (בפועל 103.4 מייל או 166 קילומטרים). האתגר כולל רכיבה בכבישי מחוז אסקס ומשם אל הרחובות המפורסמים ביותר של הבירה לונדון. מדובר במסלול מאתגר לכל רוכב אופניים. עבור לירונה זה אתגר פיזי כפול ומכופל. היא תעשה את המסלול על אופני יד, והכל כדי לגייס תרומות לשיקום מושב נתיב העשרה.
לירונה, נכה 100%, מרותקת לכיסא גלגלים בשל פגיעה בעמוד השדרה עקב תאונת דרכים שאירעה כשהייתה רק בת 5. זו לא הפעם הראשונה שהיא מגייסת כספים למטרה נעלה בדרך זו של רכיבה ספורטיבית. היא כבר רכבה כך מלונדון לאמסטרדם (כ-140 מייל) כדי לגייס 50 אלף ליש"ט והיא רכבה במרוץ הלונדוני גם בשנה שעברה.
הפעם, בעקבות טבח ה-7 באוקטובר, היא תרכב כדי לגייס כספים לשיקום המושב של הדודה והדוד שלה, חדווה ומשה גז. "בדרך נס, בן הדוד שלי סיני שבמקרה הגיע לביקור מגרמניה, הצליח להתחבא 15 שעות במקלט יחד עם הדודה והדוד שלי, ואז הצליחו להיחלץ משם. אבל עשרים מחברי המושב נרצחו באכזריות, בתיהם נשרפו מהמסד עד הטפחות והם לעולם לא יצליחו להתגבר על שברון הלב ועל השבר לקהילה", אמרה לירונה.
"כדי לסייע לקהילה לעמוד שוב על הרגליים, ב-26 למאי אני אדווש בידיים את ה-100 המייל, יחד עם אחי סיון ובעלי ניק". ייתכן שהבנות אינדיאנה ורייאל יבואו עם הסבתא לעודד. לירונה גולדברג מצהירה שיש ברכיבה הזו בעת הזו גם מסר: "צריך להעלות את המודעות לפשעי חמאס ולזעוק אותם".
"הייתי רוצה לרכב עם דגל ישראל ענקי על האופניים שלי"
"מול כל המרוצים בהם השתתפתי בעבר הפעם ההרגשה שונה לגמרי", אמרה לירונה בשיחה עם וואלה!. "זה עבור המושב שאני קשורה אליו אישית, הייתי באה למשפחה שלי שם כמעט מדי שנה בילדותי, ולפני כארבע שנים היינו שם עם הבנות לחג הפסח. מה שקרה שם שבר לי את הלב. אז רציתי לעשות משהו עבור הקהילה ולסייע כי הרבה אנשים גם איבדו את הבתים שלהם והרגשתי חסרת אונים כאן בלונדון ואז באה ההזדמנות הזו".
חששות?
"בהחלט. זה אמנם בכלל לא משהו פוליטי ואני לא רוכבת בשם ממשלת ישראל, אבל היום לצערנו כל דבר שקשור בישראל מפרשים אותו עכשיו כפוליטי. זה לא צריך להיות כך אבל זה המצב. אני רוכבת כתגובה אנושית אישית לאסון נורא".
"הייתי רוצה מאוד לרכב עם דגל ישראל ענקי מתנוסס על האופניים שלי אבל לצערי בעת הזו זה לא אפשרי, כי זה לא מרגיש מספיק בטוח", אמרה לירונה. "אני מודה שיש לי לא מעט חששות לביטחוני. אני לא מבינה למה אבל הרבה אנשים לא לצידנו, ואני חייבת להיות זהירה. זה לא שאני מסתירה את הסמלים היהודים שלי, אני אפילו עונדת עוד שרשרת ח"י בימים אלה וגאה בסמלים האלה מאוד, אבל מצד שני צריך לנקוט בזהירות".
"יש כאן הרבה שנאה לא מובנת דווקא אחרי הטבח של ה-7 באוקטובר. הורמה הרעלה שכיסתה כנראה משהו מאד שורשי שיצא לאור. זו שנאה לא רק לישראל אלא ליהודים ואנשים לא עושים את ההפרדה הזו בכלל", טענה. "מצד אחד אני רואה את האבטחה המוגברת עלינו, למשל בבית הספר של הבנות, מצד שני רואים שלבתי ספר של ילדים אחרים אין אבטחה אז זה מדאיג. אני מאשימה את המדיה החברתית, השנאה שם מגעילה וכמות השנאה היא ברמות שלא היו מעולם".