אחרי מבצע צוק איתן בקיץ 2014, שבמהלכו יצא צה"ל למבצע נגד חמאס ולהרס המנהרות ותשתיות הטרור, החליט אמיר קטאר תמים בן חמד אל-ת'אני לתרום מאות מיליוני דולרים לשיקום רצועת עזה. חלק גדול מהכסף הושקע בהקמת "העיר חמד", שכונה יוקרתית בתוך העיר חאן יונס, שמונה 124 בניינים בגובה של 6 קומות, 1,060 יחידות דירות בתצורות שונות, בשילוב של מסגד, שני בתי ספר ופארקים ובשאר הכסף בתי חולים. עם סיום הבנייה, השתכנו בכירי חמאס ובני משפחותיהם בבניינים עם הלובי המפואר בשכונה שנמצאת בדרום הרצועה. אותה שכונת פאר הפכה לעיי חורבות לאחר שצה"ל נכנס במסגרת התמרון הקרקעי כדי לפרק עד היסוד את תשתית הטרור החמאסית בשכונה.
בשיא הלחימה של צה"ל במרחב חאן יונס, חשף השב"כ ריכוז פעילים בכירים שמסתתרים בלב "העיר חמד" וביניהם מספר קלפים בעלי ערך מודיעיני קריטי להבנת המרחב, איתור תשתיות דפוסי הפעולה של הזרוע הצבאית בחמאס עם סיכוי לחשוף מידע על החטופים. גורמי השב"כ הבהירו למפקדים בפיקוד הדרום, כי במקום יש יותר מ-10,000 פלסטינים שחשבו כי השכונה מוגנת מפני התקפות ממספר סיבות בהן העובדה שהיא הוקמה במימון קטארי ועד כה, צה"ל לא באמת פעל בתוכה למעט מספר תקיפות אוויריות בתחילת התמרון הקרקעי של אוגדה 98 בפיקודו של תא"ל דן גולדפוס בסוף חודש דצמבר. "היה לנו ברור שיש שם ריכוז גבוה של חמושים ושיש שם נכסים מודיעיניים שאנחנו רוצים אותם אצלנו. שמות ברורים", אמר גורם צבאי שעסק בתכנון המבצע על השכונה.
התוכנית האדריכלית של השכונה נפרסה בפניו של תא"ל גולדפוס, מפקד חטיבת גבעתי אל"מ לירן בטיטו, מח"ט 7 אל"מ אלעד צורי ומח"ט הקומנדו אל"מ עומר כהן ויחד הם תכננו את סיפור התחבולה שישמש את בסיס הפעולה ולהשיג את מטרות המבצע. השב"כ הצביע על כך שאומנם היקף המחבלים שנותר בשכונה לא פועל במסגרת גדודית או פלוגתית, אך יש לחוליות השונות בבניינים יכולות פיקוד שליטה והיקף גדול מאוד של אמצעי לחימה כולל תשתית מנהרות שמסייעת לו לנוע ממקום למקום.
"היכולת של הכוחות בשכונה להוציא אל הפועל התקפה מסודרת על הכוחות היא נמוכה ועדיין הם מסוגלים להוות איום ממשי על הכוחות באמצעות טילי נ"ט, מטענים רבים, רובי צלפים והסתתרות בדירות כשהם חמושים ברובים, רימונים ומטענים", הסביר אחד מגורמי הביטחון שהתלוו אל הכוחות. "יכול מאוד להיות שתראו בבניין אחד ריכוז גבוה של מחבלים, אבל הם לא באמת מכירים אחד את השני. הם פשוט ברחו אל השכונה כי חשבו שהיא אזור מקלט, שכונה מוגנת שצה"ל לא יתקוף אותה".
תא"ל גולדפוס הכריע על דרכי הפעולה וברגע שכלל מפקדי צוותי הקרב החטיבתיים אישרו את רמת הדיוק והמהירות המתבקשת כדי לעמוד בתנאי המבצע, הוחלט כי הכוחות המיוחדים בהם גם שייטת 13 שלקחו חלק במבצע, יבצעו תרגולים על שיטת הלחימה באתרי בנייה באופקים ונתיבות על שיטת הלחימה. "הרעיון המבצעי כלל התנפלות מהירה מכל מיני כיוונים, בו זמנית כולל כיתור חכם שלא רואים את כולו מכל מקום, בלוחות זמנים מאוד מהירים ולכן עניין הדיוק היה קריטי", הסביר גורם ביטחוני.
תא"ל גולדפוס החליט שלמרות הרצון לשמור על חשאיות ותחבולה, יש צורך מהותי לשלב גם בשעות הראשונות את טנקי המרכבה של חטיבה 7 ואת נגמ"שי הנמר של חטיבת גבעתי כדי להשיג אפקט גדול יותר על המחבלים המסתתרים. בנוסף לכך, נקבעו נקודות גיאוגרפיות, שאליהן יגיעו הכוחות ולוחות זמנים תוך פחות מעשרים דקות. בנוסף לכך, הוחלט שהאש המדויקת מהקרקע ומהאוויר תלווה בתזמון את הכניסה של הכוחות. "עמוד אש לפני התמרון המהיר", תיאר אחד הקצינים בחטיבת הקומנדו את הפעולה. "אם לא היית שם ולא ראית את האש לפנים, לא תבין כמה זה היה מדויק. אגוז נכנסו פנימה כשהשלב הראשון של התמרון היה בשיא. השילוב בין התמרון הקרקעי לאש לא השאיר למחבלים אפשרות לברוח גם לא מתחת לקרקע. ברגע שהם הרימו את הראש והבינו שצה"ל פשט על השכונה כבר היה מאוחר מדי".
המחבלים לא ידעו מה נפל עליהם
תוך פחות מ-15 דקות, במהירות שעוררה לאחר מכן שבחים רבים בפיקוד הדרום, הושלם הכיתור. כשלוחמי סיירת גבעתי והקומנדו, הודיעו ברשת הקשר שהגיעו לנקודות שנקבעו מראש והם ממוגנים, החליט מפקד האוגדה להורות על הכנסת רחפנים עם רמקולים עוצמתיים, שמהם בקעו הקריאות בערבית לפלסטינים לנוע דרומה לעבר "הנקז" בפיקוד חטיבה 7, שם הצליחו לאתר מחבלים שניסו להימלט ואת אחד "הקלפים" שאותו רצו מאוד בשב"כ ואמ"ן כדי להבין את תמונת המצב המבצעי של האזור. במצטבר, רק באמצעות ה"נקז" אותרו יותר מ-300 מחבלים ביניהם פעילי נוח'בה ולוחמי גדודי חמאס מאזורים שונים ברצועת עזה.
"כשהמחבלים ניסו להתחכם ולברוח מאזור שלא הוגדר כ'נקז' פתחו לעברם באש טנקים או ה'זיקים' (כלי טיס לא מאוישים א"ב)", הסביר קצין בכיר באוגדה 98. "בעשרים הדקות הראשונות נהרגו כמעט עשרים מחבלים חמושים, שממש ראינו אותם מדלגים עם נשק. כלל הכוחות פעלו כמו תזמורת. חלקם נכנס לחלק הצפוני של השכונה וגם משם בחיצים מדויקים לעבר האזורים שיש בהם ריכוז אויב. אפשר לכתוב על זה ספר. פתחנו במכת אש של 7-6 דקות שכללו הפלת 55 חימושים ממטוסי קרב. לא כולל הארטילריה במרחב. השכונה נסגרה".
אנשי השב"כ סיפרו כי בחקירה עלה שהמחבלים היו מופתעים מאוד מעצם ההגעה של צה"ל אל המרחב והאופן שבו חדרו פנימה ללב השכונה. לכאורה, השכונה הייתה אמורה להיות ריקה מאזרחים מאחר ולפני כמה חודשים בוצעה פעולת הנעת אוכלוסייה ממרחב חאן יונס למחסות ברפיח ומדרום לנחל עזה. אחרי יומיים, שבמהלכם יצאו אזרחים מהמבנים ונעו דרומה דרך ה"נקז", אישר מפקד פיקוד הדרום האלוף ירון פינקלמן על תחילת תנועה לעבר הבניינים.
לפעולת הפשיטה על בניינים קדמה עבודת מודיעין של רכזי השב"כ, שהובילו את הכוחות. "הם ישבו עם הנחקרים בשטח. מפה אחת בעברית ומפה שנייה בערבית, ודלו מהם מידע משמעותי על מה קורה בבניינים. הם הצביעו על איתורים וחוקר שב"כ תרגם לנו והסביר איפה כל דבר נמצא. המידע עבר לרכז שליווה את כוחות הקומנדו. כל כמה שעות בוצעה הערכת מצב והועבר מידע מהנחקרים בשטח לכוחות", סיפר קצין בכיר באוגדה 98. "ככה כל כוח יודע לאן הוא הולך ומה מחכה לו. ברמה של כמה מחבלים, באיזו קומה, כמה ואיזה אמצעי לחימה, ואיפה הניחו מטעני חבלה. ברמה של פה יש RPG ופה יש פיר. לכן סגירת המעגלים הייתה מהירה".
חרף הביקורת הציבורית על התמרון האיטי במרחב חאן יונס, הוחלט לבצע את הפשיטה על המבנים בשלבים לפי "הכתבה מלמעלה" שכללה פעילות הנדסית עם דחפור, סריקת רחפן, לאחר מכן כלב של עוקץ, ורק לאחר מכן כניסה עם אש למבנה ורק אז סריקה בעין. בחלק מהמקרים יצאו מחבלים בידיים מורמות כשהכלב של יחידת עוקץ נוגח בהם ובחלק מהמקרים הם פתחו באש לעבר הכוחות. בתחילת התמרון בשכונה עמוסת הבניינים, עיקר הלחימה הייתה נגד ריכוזי מחבלים ולאחר מכן החלו המפגשים בטווח אפס. לוחמי סיירת גבעתי, מגלן, אגוז ושייטת 13 נתקלו מטווח אפס במחבלים חמושים, בטילי נ"ט ורובים. "בחלק מהמקרים, ההיתקלות מטווח קרוב מסתיימת בהריגת מחבלים מירי נשק קל שלנו ובחלק מהמקרים לוקחים צעד לאחור ובמחבלים יטפלו טנקים, כלי טיס או טילים. בחלק מהמקרים תוקפים אותם בדירות. כשפורצת שריפה בדירה, הם עולים לגג כדי לברוח ואז שם ממתין להם מסוק קרב שתוקף אותם. כשישים מחבלים נהרגו מטווח אפס", סיפר קצין בכיר מאוגדה 98. "זה היה קרב משולב. שריון, הנדסה, חי"ר, קומנדו, חיל האוויר ומודיעין".
הסיוע האווירי התחלק לשתי פעולות עיקריות. מפקדי צוותי הקרב החטיבתיים הגישו לחיל האוויר מטרות לתקיפה על ידי מטוסי קרב שיצאה לפועל תוך 24 שעות מרגע הבקשה. סך הכול, לאורך המבצע היו יותר מ-150 מטרות קרב. לצד זאת, מטרות הבזק: דרישה של מפקד חטיבה לתקוף מטרה על ידי מטוס קרב תוך פחות מעשרים דקות. הקצב היה מסחרר ובכל זאת בכמה ימים בודדים נשמעה ביקורת מחטיבת הקומנדו על כך שרמת הזמינות של כלי הטיס לא הייתה גבוהה.
"הממצאים בדירות היו מגוונים. בחלק מהן מצאנו היקף אמצעי לחימה שמתאים לחנות כלבו. נשק מכל סוג, מטענים, רימונים, רובים, טילים. בחלק מהמקומות הם הסתתרו מאחורי קירות וריהוט. בחלק מהמקומות המתינו בין 30-10 מחבלים ובחלק מהדירות מחבלים בודדים", סיפר הקצין הבכיר. "היו דירות עם שלוש זירות מטענים. קומות שלמות ממולכדות. במקרה אחד, המחבל חשב שפעילות דחפור בבניין כוללת חדירת לוחמים שלנו ולכן הוא הפעיל זירת מטענים וכל הקומה התפוצצה ונעלמה כלא הייתה. הם התאמצו להסתיר מטעני חבלה בארונות חשמל, פירי מעליות, ובמקומות מסתור אחרים כדי להפעיל אותם על הכוחות שלנו. היו מקומות שהם החליטו ללכת עד הסוף ויצאו מחלונות כדי לשגר טילי נ"ט על טנקים ונגמ"שׁים. היה מקרה אחד שבו יצא מחבל מאחד הבניינים ורץ להצמיד מטען חבלה לנגמ"ש הנמר. תגובה מהירה של הכוח שהרג אותו כשהוא בדרך. רוב המחבלים נכנעו כי הבינו שהם מכותרים מכל כיוונים ואין להם ברירה אבל היו מחבלים שהלכו עד הסוף. עד המוות".
דף קטן מביא מידע רב
תוך כדי הפשיטות וטיהור הבניינים הצליחו כוחות חטיבת הקומנדו לאתר את "הקלף" השני, בכיר בחמאס, שבשב"כ רצו מאוד לאתר והוא הועבר במהירות לחקירה. בחטיבת הקומנדו הצביעו על אירועים חריגים נוספים תוך כדי הלחימה בשטח הבנוי. באחד מהם, טיפסו לוחמי יחידת אגוז לדירה בקומה הרביעית בבניין ותוך כדי היתקלות קולט אחד הלוחמים אמא יושבת על ברכיה עם ידיים מורמות ובנותיה לפניה ומאחוריה מחבל שפותח באש למספר כיוונים באכזריות ללא היסוס וללא חשש שמא תפגענה. הכוח הצליח בדיוק רב להרוג את המחבל ולהגיש עזרה רפואית מהירה לאם ולבנותיה.
השלב הבא הייתה הלחימה בתת-קרקע, שנבנה מתחת לשכונה היוקרתית. מנהרה שנחפרה במרחב הפארקים, הבניינים והמסגד ומשם נעה דרומה. בסיוע המודיעין שעלה מהשטח ומהחקירות, צה"ל קטע אותה כדי למנוע בריחה באמצעותה לרפיח והאזור ולאחר מכן החל לטפל בה כדי למפות אותה ולהשמידה. שני לוחמים נהרגו במבצע ב"עיר חמד" ויותר מעשרים נפצעו. השאלה המתבקשת הייתה מדוע לא הפציצו את הבניינים מהאוויר ובכך להימנע מסיכון כוחות צה"ל. קצינים באוגדה 98 לא היססו והבהירו שכדי לעצור את שני "הקלפים" בשכונה היה הכרח ברור לתמרן לתוכה פרט לעובדה שהמחבלים כפו על אזרחים באיומי נשק להישאר בדירות. עוד הבהירו כי אותרו פריטים שקשורים לסוגיית השבויים והנעדרים. באחד מהם הצביע אחד המחבלים שנחקרו על דירה שבה איתרו את נשקו האישי של מח"ט הנח"ל, אל"מ יהונתן שטיינברג ז"ל, שנהרג בקרב ב-7 באוקטובר.
נקודה נוספת שעליה הצביע קצין בכיר באוגדה 98 היו מסמכי השלל שנאספו מהדירות. "מדובר בתהליך פסיכי בעיניי. אתה יכול להיכנס לבית להביא טלפון או דף והדף המצ'וקמק הזה בארון יכול לשפוך אור ולסגור מעגל וקצוות על פירים ומנהרות. איפה ואיך זה בנוי. מה שכבות הבנייה ואיך נכנסים למנהרה. ציור מטופש שסוגר לך את הפינה וגורם לך להבין את המודיעין טוב יותר".
לקראת סיום השיחה אמר הקצין הבכיר מאוגדה 98 כי להערכתו, הסיפור של הלחימה מול מחבלי חמאס ושאר ארגוני הטרור הוא עניין של רוח. הכוחות של חמאס בראייתו שחוקים וסובלים מבעיות מזון ותחמושת ואינטנסיביות של לחימה. מרביתם מסתתרים בתת-קרקע או בדירות מסתור ומקווים שהלחימה תסתיים. ולכן, בראייתו אם הצד הישראלי יפתח עמידות מול הקושי ואורך רוח יהיה ניתן להכריע את חמאס ללא לחימה עצימה כפי שהייתה בתחילת המלחמה ויהיה ניתן לראות יותר מחבלים נכנעים.