וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

נורמליות מול רגישות: הקרב על חגיגות פורים בצל המלחמה

יפעת רוזנברג

עודכן לאחרונה: 21.3.2024 / 13:34

פורים בפתח, והמחלוקות אם לחגוג את החג או לוותר עליו השנה גועשות. חגי ששכל את בנו במלחמה טען כי מחויבותינו היא לשמוח ולרקוד: "יש כל כך הרבה סיבות לשמוח דווקא השנה". מנגד, אילנית תושבת כפר עזה אמרה כי קשה לה להכיל את האירועים: "לא מצליחה לקלוט שזו המציאות"

בווידאו: חג לא שמח: משפחות החטופים הביאו לח"כים "משלוח מנות" של רבע פיתה/אורי סלע

פורים בפתח, והמחלוקות אם לחגוג את החג או לוותר עליו השנה גועשות. מסכות, רעשנים, שירים וריקודים? לא בטוח שיתקיימו בעוד כמה ימים. האם זו מחוייבותינו כחברה לחגוג את חירותינו או שמא ברוח התקופה והאסון שפקד את המדינה לפני כחמישה חודשים עלינו להצניע את פסטיבל התחשפושות השנתי?

אילנית סוויסה, תושבת כפר עזה, אמרה כי יהיה קשה לה להכיל את אירועי פורים הצפויים להתקיים השנה. "את פסטיבל דרום אדום הצלחתי להכיל, הטבע הוא טבע הוא טבע ואי אפשר לעצור אותו, אבל פורים השנה לא יתקיים אצלי", אמרה. "אני יודעת שיש ילדים וילדות וצריך קצת נורמליות עבורם, בסדר. אבל צריך לעשות את זה חלש ובשקט תוך הצמדות למסורת. זה חג קהילתי וכך הוא צריך להשאר. לא חייב עדליאדע, לא מסיבות רחוב, לא מסיבות למבוגרים ולמבוגרות בלבוש מינימלי, לא ריקודים בחוצות".

אילנית סוויסה. ג'ני פפרמן, אתר רשמי
"קשה להכיל את האירועים". אילנית סוויסה/אתר רשמי, ג'ני פפרמן

עוד המשיכה סוויסה וטענה כי מבחינתה אפשר להסתפק במשלוחי מנות, מתנות לאביונים וארוחה משפחתית. "אני לא מצליחה לקלוט פורים ושזו המציאות שלנו", אמרה. "לא מאמינה בשום צורה ואופן שכבר פורים והחטופים והחטופות שלנו לא בבית, אנשי הצפון עקורים מביתם, אנשי הדרום אבודים וללא אופק. האנטישמיות חוגגת, מבחוץ ועצוב יותר מבפנים. הטראומות צפות לכולנו, בוקר וערב ולא נותנות מנוח וכל האהובים ואהובות שלנו שאינן ולא ישובו לעולם זועקים אלינו מין האדמה. הפורים הזה אני בצער רב אלך עם משלוח מנות למשפחה של התצפיתנית שיראל מור, לחבק, לחזק, להוכיר תודה. אני אתפלל לישועות ונחמות וניסים, אני מתעקשת להאמין בהם".

sheen-shitof

פתרון טבעי

גבר, הגיע הזמן לשפר את התפקוד המיני ואת הזוגיות שלך

בשיתוף גברא
פתקים שהשאיר יהונתן בנו של חגי לובר לפני מותו. באדיבות המשפחה
פתק שהשאיר יהונתן לובר/באדיבות המשפחה

מנגד, חגי לובר מנהל תיאטרון אספקלריא ששכל את בנו יהונתן לובר, ציין כי זו חובתנו לחגוג את חג הפורים. "פורים שמח. שמחה גדולה, עצומה ושלמה", הכריז. "השנה, אולי יותר מכל השנים אפשר לשמוח, צריך לשמוח, מגיע לנו לשמוח, ובעיקר יש על מה לשמוח. נכון שכואב, נכון ששורף, נכון שהזיכרון והגעגוע מקשים על הנשימה. זה לא יעלם בפורים. זה נוכח וזה ישאר. זה ישאר בחדר בלב. חדר מלא עד אפס מקום בכאב וביגון ובשכול, חדר של 'האין' ו'החסר' ו'הנעדר' של ה'בפורים שעבר'...
אבל בחדר האחר בלב, ממש צמוד ודבוק לחדר הראשון, ישנו חדר נוסף. בחדר הזה יש מקום רק ל'יש' ל'נוכח' ל'קיים' 'לחיים'. ועל הנוכח והקיים שבחדר הזה יש כל כך הרבה סיבות לשמוח דווקא עכשיו, דווקא השנה".

עוד המשיך ואמר כי יש להוכיר את האהבה וההצלחה, התיקון והניצחון, אחוות לוחמים, אהבת האזרחים והתגייסות השלטון. "יש בו בפורים הזה, פרספקטיבה היסטורית, וגבורת אסתר ותפילות מרדכי ועם שקם להגן, ועם שמח וצוהל", אמר. "יש בחגיגות פורים שחרור וחיבור, וביחד, וצחוק גדול שהיום צוחק מהלילה. הביטוי הנפלא 'כוונת הלב' הוא לא רק כלפי חוץ. הוא גם, ואולי בעיקר, מכוון כלפי פנים. כוונת הלב מעידה על כך שאפשר וצריך האדם לכוון את ליבו שלו. שאפשר למקד את התחושות והמבט אל החדר השמח, המלא שמחה עד גדותיו. אז כוונו את ליבכם אל החדר הזה. אל השמחה. שימחו בפורים השנה יהודים".

את דבריו חתם לובר וסיפר כי ראה שני פתקים שכתב יהונתן בנו - אליהם התוודע רק לאחר מותו: "להחזיק תמיד באמונה ושמחה בכל מקום שאתה", ו"לברוח ולנוס מכל איזה עצבות חס ושלום". מהם, שאב את המסר אותו הוא מפיץ.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully