מי מסתתר מאחורי המסכה: גולדה, גדעון סער או אפי נוה?

פורים הוא אחד מאותם ימים מיוחדים בשנה שבהם הלב עולץ, גם אם מצב הרוח האישי, חלילה, הוא מעט שפוף.

יש עוד כמה ימים כאלה בשנה, אבל אם בערב ראש השנה למשל, אנחנו טובלים תפוח בדבש, מאחלים "שנה טובה" ומייחלים לה בכל מאודנו, גם בידיעה שלפעמים מדובר בברכה שהיא מן השפה אל החוץ, או אם בערב יום העצמאות גואה ליבנו עת נשמעות המילים: "ולתפארת מדינת ישראל" - ומבטנו מתמקד בחצייה המלא של הכוס (אפילו אם בימים כתיקונם היא נראית לנו כמעט ריקה), הרי שבפורים הלב עולץ כמעט מעצמו.

הוא מתרחב נוכח הילדים שגודשים את הרחובות בדרכם לבתי הספר עם תחפושות שבעליהן הקטנים משוכנעים שהן הכי יפות בעולם: מתחפושות מסורתיות כמו של אסתר המלכה, דרך קלאסיות - על הציר שנע בין ליצן לקאובוי - ועד לחדשניות, כאלה שמתאמצים לפענח עד שמגלים שהן כולן גרסאות שונות של נועה קירל.

כל אחד מהם בטוח שהתחפושת שלו היא הכי מוצלחת בגן או בכיתה ומייחל בליבו שמשלוח המנות שיקבל, לא יבייש את זה שנתן. איך אפשר שלא להתרגש ולשמוח אתם?

השנה זה יהיה מעט קשה, אולי בגלל הידיעה שבקרוב ל-1,500 בתים בישראל מביטים בקרנבל הססגוני הזה ומזילים דמעה, שולפים את אלבום התמונות מהשידה ונזכרים בתצפיתנית שהייתה מלכת אסתר בגן-חובה, רק לפני 15 שנה, או בנסיך הקטן מפלוגה ב' שלא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח. מזל שאחת ממצוות היום הזה היא לשתות עד לא ידע.

מאחר שבפורים השתא כרוכות זו בזו, אפילו יותר מאשר בשנים כתיקונן, מסורת ואקטואליה - הנה כמה רעיונות לתחפושות מקוריות במיוחד: גדעון סער, גולדה מאיר, אפי נוה, להקת כוורת או מילואמניק משוחרר.

גדעון סער דורש להיות בקבינט המלחמה. למה? אודה שאני לא יודע, אבל עובדה, אפילו זאב אלקין אומר. מה עשה זאב אלקין במהלך הקריירה הפוליטית שלו למען אזרחי ישראל? ניסיתי להיזכר, בנפש חפצה. ניסיתי ולא הצלחתי למצוא כלום, מלבד זיכרון עמום על פגישה עם פוטין שבה שימש כמתורגמן והגיע עם חומר מודיעיני בשקית של רמי לוי. כלומר - האיש חזק גם בסטייל.

גם על סער ניסיתי לחשוב טובות - ונתקעתי מהר מאוד. כן, הוא היה פעם שר ה... רגע רגע, המשפטים, או אולי החינוך? או גם וגם? זה היה ביחד או בשתי קדנציות נפרדות?

אני מפשפש בזיכרון ונדמה לי שאני זוכר משהו שעורר סערה בגלל ביקורי תלמידים במערת המכפלה (למען הסר ספק, אני אישית בעד: תהיה מקריית ארבע או משלום עכשיו, עדיין מדובר בכור מחצבתנו). אז בחינוך הוא בטח היה!

סער, שכמו חלק גדול מדי מעמיתיו, לא נטע עץ באדמת המולדת מימיו (אולי רק בט"ו בשבט, עם צלמים מסביב) ולא הניח אבן על אבן בחייו (אלא אם בטקס מסוקר של הנחת אבן פינה) בטוח שהוא-הוא זה שיחלץ את מדינת ישראל מדשדוש בעזה.

יותר מנתניהו, ראש הממשלה מאז ולתמיד, יותר מרבי האלופים גנץ ואיזנקוט, שהיו עד אתמול שותפיו, עד שהתעוררו עם סכין בגב. זה לא שלסער אין ניסיון במלחמות: פעם הוא ניסה להשתלט על הליכוד ורק היש מזל גרם לו להיעצר אי שם באזור ה-20%.

את כל מחשבותיי גייסתי כדי לחשוב על סיבה אחת טובה לחיוניותו של האיש המשמים הזה להכרעה, עד לבסוף נכנעתי: סער חייב להיות בקבינט המלחמה כי ככה אלקין אומר!

למען ההגינות חובה ציין שסער ואלקין הם אולי לא הפתרון של מדינת ישראל, אבל גם לא הבעיה שלה. לכל היותר הם סימפטומים, פירות באושים של שיטת בחירות שבה אנשים בינוניים ונעדרי כישורים (למעט שילוב של שאפתנות חסרת בסיס ויכולת הישרדות חסרת מעצורים), בטוחים שהם "מנהיגים".

ג'ו ביידן נראה לפעמים כמי שמתקשה לזכור איזה יום היום, אבל אפילו הקשיש החביב הזה, שמפלרטט עם הסניליות, זוכר את שאמרה לו גולדה מאיר לפני 50 שנה, בימי מלחמת יום הכיפורים. בתרגום חופשי, היא אמרה משהו כמו: "הנשק הסודי שלנו הוא שאין לנו לאן ללכת".

זה היה נכון לפני 50 שנה, זה אולי נכון אפילו היום, בתנאי שאתם לא שואלים את ההייטקיסט שנעלב מזה שקראו לו "בוגד" בקפלן - ומיד הגיב ברי-לוקיישן, או אם אתם נמנים על צאן מרעיתו של הראשון-לציון.

נתחיל באחרון, כלומר בראשון-לציון: האיש עומד בראש המוסד שקיבל ממדינת ישראל מנדט מוחלט לא רק להיות סמל ולא רק לפסוק בעניינים כמו כשרות (שהפכה לתעשייה של כסף וג'ובים), אלא גם לקבוע כיצד נתחתן ואיך, חלילה, נתגרש.

דוד בן גוריון, שהניח בשעתו את היסודות ליחסי דת ומדינה, לא תיאור לעצמו שיבוא יום ותורותם-אומנותם יכלול לא כמה מאות עילויים בתורה, אלא כמה מאות אלפים של משתמטים, ממש כמו שלא תאר לעצמו שיבוא יום והרצון הטבעי ליהודים להינשא "כדת משה וישראל" יהפוך למנגנון אלים שרומס זכויות נשים ומפקיר מאוימות ברצח לחסדי "שלום בית" וסרבני גט.

יהדות ספרד נחשבה תמיד למתונה יותר מיהדות אשכנז, ואולי לכן שמע כבוד הרב שהאשכנזים מכריזים "נמות ולא נתגייס" ועידן מעט את הניסוח: "אם ירצו שנתגייס, נעזוב את הארץ".

קטונתי מלשטוח דבר תורה בפני כבוד הרב, אבל אני זוכר במעומם משהו מחז"ל על כך שמצוות ישיבה בארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה... אולי אני טועה.

מה שמצחיק-עצוב בכל הסיפור הזה הוא שדווקא לציבור שלא מתגייס (למעט כמה פלגים קיצוניים, דווקא חרדים-אשכנזים) אין יום אחד של חיים ללא המדינה, שלא רק שהיא מגינה על גופם אלא אף אחראית לפרנסתם.

מי שכן יעזבו אם יוכבד עליהם נטל המילואים כדי למלא את השורות ונטל המסים כדי לממן את המשתמטים, הם דווקא בצד השני. נכון שאירועי ה-7 באוקטובר גרמו להם לעצור לרגע ולחשב מסלול מחדש נוכח האנטישמיות הגואה מסביב לעולם, אבל מהר מאוד הם יחזרו לחפש דירות מקלט - מאתונה עד ליסבון ולמצוא שם תשובות לחלק מבעיות היסוד שלהם: מפגיעה במערכת המשפט, דרך פגיעה בחופש הפרט ועד להאמרה ביוקר המחיה.

אני האחרון ללמד סנגוריה על גולדה מאיר המנוחה, אבל אני מאמין שלמשפט ההוא היא דווקא התכוונה בכל ליבה. כמה זמן הוא החזיק? ובכן - 50 שנה, או במילים אחרות: אל תחפשו את הנשק הסודי הזה בימ"חים, תגלו שהם ריקים, ממש כמו במלחמת יום הכיפורים.

"כה אמר ה' על שלושה ועל ארבעה פשעי ישראל לא אשיבנו, על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים" (עמוס, פרק ב', פסוק ו'). למה אני מערב את הקב"ה בטור של חול? כי הטיית משפט בכסף היא אחת העבירות החמורות שבין אדם לחברו.

אי אפשר היה שלא להיזכר בכך נוכח החשיפה (חיים לוינסון, הארץ) אודות היחסים האיומים ונוראים שהתקיימו לכאורה בין איתן אורנשטיין, לשעבר נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, לבין אפי נוה, מי שהיה הראש הכל-יכול של לשכת עורכי הדין.

על פועלו הנמרץ של נוה בעת שכיהן בתפקידו הרם, יכולנו ללמוד משורה של אירועים - מתיעוד "עובדה" על הדרך שבה הוא מושך בחוטים (בלשון המעטה), דרך פרשת אתי כרייף ("מי אתם, אלוהי המוסר?") ועד לפרשת הגנבת בת זוגו בביקורת הגבולות.

אין לי היכרות אישית עם נוה ובוודאי שאין לי שום דבר נגדו, אבל התנהלותו (שמעתי את תגובתו לפרסום ונדהמתי: הטענה החזקה ביותר שלו הייתה שהקלטת השיחות נעשתה באמצעים פסולים ותוך פגיעה בפרטיותו. טענה שהיא אולי נהדרת במשפט פלילי, אבל ממש לא קבילה כשאתה עומד למשפט הציבור) מלמדת עד כמה חולה המערכת שהכי חשוב לשמור אותה נקייה.

אולי לא טהורה (באשר כולנו בני אדם), אבל לפחות שואפת לטוהר המידות, בהיותה חורצת גורלות. אם על פסיקת בית משפט בישראל אי אפשר לסמוך, באווירה שבה בכירים במערך השפיטה מתמנים לתפקידם בגלל קשרים פסולים, אזי אנא אנו באים?

זו גם ההוכחה לכך שלו הייתה מובאת בפני הציבור הצעה לרפורמה אמיתית במערכת המשפט - ולא כזאת שכל עניינה הוא משפט אחד ונאשם אחד, אפשר שהיא הייתה זוכה להפגנות תמיכה, במקום לעורר מחאה חסרת תקדים בעוצמתה.

ממש כמו סער, גם נוה הוא לא המחלה אלא רק סימפטום קיצוני של שיטה פסולה. זה אולי המקום להזכיר שנוה, שרק בשנה שעברה התמודד שוב על ראשות לשכת עורכי הדין, נתמך על ידי "סביבת ראש הממשלה", שופרותיה בתקשורת ובכירי הליכוד, פעם מפלגה שייצגה את כל חלקי העם, והיום מפלגה שרשימתה נקבעת בדילים בין ראשי ועדי עובדים לראשי משפחות פשע (שניהם בשבתם כקבלני קולות) אלה שבחצרם מסתופפים שרים בכירים, כולל, אללי, גם שר המשפטים.

מבצע ענק הפיק צה"ל בבית החולים שיפא בעזה: קרוב למאה מחבלים הרוגים, מאות מחבלים שבויים - חלקם בכירים, מקורות מודיעין נהדרים, עוד חשיפה של אמצעי לחימה בתוך מה שאמור להיות קודש הקודשים של "הבלתי מעורבים" (ספוילר: אין כאלה בעזה. אפילו הילדים המסכנים שמתים היום מרעב, היו ניצלים לו הוריהם היו עושים שימוש מושכל בבקלאוות, במקום לחלק אותם בשמחה ברחובות, נוכח מראות של ילדים ישראלים שרופים) והכל טוב ויפה עד שנתקפים בתחושה מוזרה של דה ז'ה וו: תגידו, לא היינו כבר בסרט הזה?

הן בתחילה סיפרו לנו שהגרעין הקשה של חמאס שוכן מתחת לבית החולים, ששם נמצאים כל מטות הפיקוד והשליטה שבהם כל הבכירים. אחר כך הפכה חאן יונס למקום שאם רק נטהר אותו ממחבלים, יקיץ הקץ על שלטון חמאס, ומשחאן יונס הוכנעה, עברו לדבר על רפיח: "נו, מה אתם ילדים?" שואלים-נוזפים בנו כל אותם אלופים במיל' שהיו לפרשנים: "בלי רפיח, כאילו לא עשינו כלום!".

רק שאם מישהו חשב שרפיח היא העיר שבה יושג "הניצחון המוחלט" (מישהו עוד מאמין לו?), עתה הסתבר שעזה כמוה כתורת ישראל הקדושה: אך גמרת לקרוא בה - וכבר מתחילים מבראשית, תרתי משמע! כן, כן - ממש כמו בשמחת תורה, החג שהיה לטבח הנורא התולדות המדינה.

אז הנה לנו כל השמחת-תורה על רגל אחת: לא רק שהיא מתקיימת בתורת ישראל, אלא אף בצבא הגנה שלו - על חייליו, מפקדיו ובעיקר על המנהיגים שנותנים לו הוראות, או יותר נכון - שלא מסוגלים לקבל החלטות.

רוצים לדעת עד כמה הם לא מסוגלים? ספרו את מספר הפעמים שבהן הם אומרים: "הוריתי" או "הנחיתי" - ומתבלים עם שניים-שלושה אזכורים של "נחישות".

למה אני נוקט בלשון רבים, כאשר מדובר למעשה באיש אחד? כי ביום שבו חברו אליו (גם אם עשו זאת בכוונה שאין טובה ממנה) עמיתיו לממשלה הנרחבת, הם הפכו לשותפים מלאים: למשל לתקציב המדינה הנורא ביותר בכל 76 שנותיה של מדינת ישראל או לחורבן היחסים עם הקהילה הבינלאומית, מקטן ועד למימון שיפוץ בריכת השחייה הפרטית בקיסריה, הכל הוא (גם) על ראשם.

לכן קצת מוזר לראות איך האנשים האלה שתובעים בצדק(!) מנתניהו לקבל על עצמו אחריות, לא מבינים שמאז ה-11 באוקטובר גם הם אחראים מלאים - לכל החלטה, טובה כרעה, של הממשלה.

וזה נורא. זה נורא כי לא רק שיש אזרחים שמסתכנים כבר בפעם השנייה בסבב ארוך של מילואים, אלא בגלל שהם חזרו לזירת הפשע והרשע בפעם השנייה, ממש כמו המחבלים שמנצלים את הוואקום שבין גבורת הלוחמים לפחדנותם הנפסדת של המנהיגים ששולחים אותם לשדה המערכה כאילו היו פיונים.

איך שרו חברי להקת כוורת, אחרי ההתפכחות הכואבת ממלחמת יום הכיפורים? "נתתי לה חיי, ירדתי על ברכי, האמינו לי כולם: למדתי מה זה 'סתם' - ונעלבתי".

חמישים שנה חלפו מאז שלמדנו מה זה סתם, אבל המציאות מוכיחה שאולי בעצם לא למדנו כלום.

מי יושיענו מצרה? אולי אלה שנאלצו השנה להתחפש לחיילים: מגוש עציון ומרמת השרון, אלה שמשפחותיהם פונו משדרות בדרום ואלה שנאלצו לעזוב את קיבוץ מנרה שבצפון, כאלה שבניהם מתחפשים למרדכי היהודי וכאלה שבנותיהם מאופרות כנועה קירל.

הם אלה שצריכים לצאת לרחובות, ממילואים על מדים למילואים עם לפידים: להניח בצד את המחלוקות כפי שעשו בטנק או בעמדה - להבעיר את המדינה ולקרוא: זעקי ארץ אהובה.

אחדותם באזרחות - ולא רק במדים, היא הסיוט הגדול ביותר של מי שנאחזים בקרנות המזבח של שלטונם הנפסד, של שודדי קופת אוצר המדינה, של המשתמטים, של מי שנכלוליותם הפוליטית-אומנותם.

הלוחמים שראו מקרוב מה נורא המחיר של ממשלה לא מתפקדת, צריכים לאחוז בכל אמצעי כדי להחליף - לא (רק) את הממשלה, כי אם את כל השיטה הנפסדת, שתצמיח תחתיה של כל ממשלה שתוחלף, את בת דמותה הרעה באותה המידה.

מאחר שנכתב כאן "כל אמצעי", אז נספור בלב עד עשר, עד מאה - עד אלף אם צריך - ונוסיף "חוקי".
כן, בכל אמצעי חוקי, כי ישראל היא עדיין מדינת משפט וחוק, גם אם קצת קשה לזכור זאת, שלא לומר לכבד, בימים שבהם המשפט נמתח בין יריב לוין לאפי נוה, ואכיפת החוק מופקדת בידי איתמר בן גביר.

זה יהיה קשה, זה יהיה מפרך, אבל זה יהיה גם האמצעי האחרון לפני שיתברר שאולי יש לנו ארץ אחרת, כלומר - למי שמסוגל. לפני שיתברר שמדינת ישראל, שעד לא מזמן התחפשה ל"סטרט אפ ניישן" אליה עלו לרגל מסין ועד לסן פרנסיסקו, תהפוך למדינה שבה יישאר רק מי שאין לו ברירה אחרת, מי שאין לו את האמצעים או ההשכלה הנדרשת או האפשרות החוקית להתחיל מחדש במקום אחר.

"הנשק הסודי" אמרה גולדה לביידן, והוא מצדו, כחלוף חמישים שנה צמצם אפילו את צמד המילים הזה לאחת: "דונט".

את המילה הזאת, שיש שטוענים כי הצילה את ישראל ממלחמה כוללת עם עשרות אלפי הרוגים, הגיע הזמן להפנות מהשלטונות באיראן אל ממשלת ישראל. פורים שמח.