אפשרות שחרורם של מאות רבות של אסירים בטחוניים בתמורה לשחרור כלל חטופינו מעסיקה ומסעירה את הציבור בישראל. הדילמה היא ללא ספק מורכבת, קשה ומייסרת מאין כמוה. נכון לעתה, ישנם 134 חטופים ישראלים. מנגד, על פי פרסומים שונים קיימים כ-7000 אסירים בטחוניים. מתוכם, 539 אסירים עם דם על הידיים, כאלף עצירים מנהליים, 190 אסירים קטינים, ו-53 אסירות.
הטיעונים בעד עסקה כאמור שבה ישוחררו כ-40 חטופים בתמורה למאות רבות של אסירים בטחוניים מתבססים בעיקר על שלושת אלו: האחד, למדינת ישראל חובה מוסרית עליונה לשחרר את אזרחיה. השני, אף אם ישוחררו האסירים עתה, ניתן יהיה לשוב ולהיפרע מהם בעתיד. השלישי, הדעת והרגש אינם סובלים שכה הרבה ישראלים נתונים בידיהם של מרצחים סדיסטיים, ואף מצויים בסכנת חיים כאשר קיימת אפשרות מעשית, כך נטען, לשחררם.
ראשית יש לומר את המובן מאליו: נפשו של כל ישראלי יוצאת אל חטופינו. המחשבות אודות הסבל שהם חווים אינן מרפות, ומרסקות את הלב. ובכל זאת, לצד הרצון העז להביא לשחרורם והאינסטינקט הרגשי המושך לעסקה בכל מחיר, הכרחי שכל אחד מאיתנו יהיה מודע למכלול השיקולים, בעד ונגד.
אז הנה לפניכם, רשימת שיקולים כבדי משקל מדוע עסקה כאמור אינה בחירה מובנת מאליה. ראשית, שחרורם של מאות אסירים עם דם על הידיים, פירושה לרוב שחרור של רוצחים נתעבים, חלקם רוצחי המונים. זהו מספר כמעט חסר תקדים בקנה מידה עולמי של שחרור אסירים מורשעים. על מצחו של כל אסיר כזה רשומים קורבנותיו.
שנית, ההנחה המתחייבת היא שלפחות חלק מהמשוחררים ישובו ויבצעו פיגועים. כלומר, יביאו למותם של רבים נוספים. לשניים אלו יש להוסיף את הפגיעה האנושה בהרתעה. הדבר יהווה תמריץ למפגעים רבים לבצע פיגועי טרור בעתיד מתוך הנחה שישחוררו בעסקה הבאה. חיוני להביא בחשבון גם שהמסר שיתקבל אצל אויבינו בכל הגזרות הוא שאין כמעט מחיר שמדינת ישראל לא תשלם עבור חטופיה. כיוון שכך, אפשר לצפות שבעתיד מחיר שחרורם של חטופים אף יאמיר ויכלול ויתורים שאינם קשורים אך ורק בשחרור אסירים.
כאשר עסקינן בשאלות ובמחויבות מוסרית, יש להכיר בכך שמאז החלה המלחמה חיילים רבים שילמו בחייהם. הם עשו כן מתוך אמונה במטרותיה המוצהרות של המלחמה, שעיקרם בשלושת אלו: שחרור החטופים, חיסול חמאס ויצירת מציאות אחרת ובת קיימא לתושבי הדרום. עסקה כאמור, שבה ישוחררו מאות רבות של פעילי חמאס, עם נכונות מוכחת לפגוע במדינת ישראל ואזרחיה, עשויה שלא לעלות בקנה אחד עם הקרבתם.
לבסוף, אין אלא להכיר בכך ששחרור כלל האסירים יעינק לחמאס את ההישג הגדול ביותר שהוא יכל לקוות לו. יוקרתו בוודאי תרקיע שחקים, ותגדיל מאוד את התמיכה בו ובאידיאולוגיה הרצחנית שלו. אין ברשימה זו, כדי לקבוע מהי ההחלטה הנכונה והמוסרית ביותר. מדובר בבחירה בין רעות. ובכל זאת, חשוב שבבואנו לקיים דיון בנושא זה, ניתן דעתנו לכלל המשמעויות של עמדתנו, תהא אשר תהא.
הכותב הוא דותן רוסו, ד"ר למשפטים. פרקליט בפרקליטות המדינה בעבר, וכיום מרצה למשפט ופילוסופיה בקנדה.