מדד הדמוקרטיה: צה"ל זוכה לאמון הרב ביותר, ובתחתית - המוסדות הפוליטיים

כחמישית בלבד מהישראלים מעריכים את מצבה של ישראל כטוב או טוב מאוד - כך עולה ממדד הדמוקרטיה לשנת 2023, שהתפרסם היום (חמישי), בהובלת המכון הישראלי לדמוקרטיה. המדד, שנערך זו השנה ה-21 ברציפות, משרטט תמונת מצב מורכבת בנוגע להערכת הציבור את חוסן הדמוקרטיה הישראלית, מידת האמון במוסדות המדינה והלכידות הפנימית בחברה - זאת נוכח הצפי שאירועי אוקטובר ומלחמת חרבות הברזל ישפיעו מאוד על דעת הקהל בארץ. המדד נערך ביוני 2023 ובתחילת שנת 2024 חזרו על חלק מהשאלות.

בשתי המדידות שבוצעו, בהובלת פרופ' תמר הרמן, ובסיוע ד"ר אור ענבי, ירון קפלן ואינה אורלי ספוז'ניקוב, נמצא כאמור כי כ-21% מהישראלים מעריכים את מצבה של ישראל כטוב או טוב מאוד. עם זאת, בחתך של מחנות פוליטיים, בשמאל ניכרת ירידה של ממש בשיעור המעריכים את מצבה של ישראל כרע (73% ביוני לעומת 65% בדצמבר), במרכז הייתה ירידה קלה (54% ביוני לעומת 51% בדצמבר) ובימין לא חל בכך שינוי (31% בשתי המדידות).

בציבור הערבי 18% העריכו ביוני את מצבה של ישראל כטוב או טוב מאוד ואילו, בדצמבר ירד שיעורם ל-9% בלבד.

ככלל, רמת האמון במרבית מוסדות המדינה, נשאר ללא שינוי מהותי בין שתי המדידות - זאת בעיקר במדרג בין המוסדות, אך גם בשיעור האזרחים שנותנים אמון. אולם, בממוצע האמון בדצמבר גבוה במעט מזה שביוני. צה"ל זוכה לשיעור האמון הגבוה ביותר, עם 86% בממוצע. במקום השני נמצאות הרשויות המקומיות עם 55% ביוני ו-64% בדצמבר. ובמקום השלישי נשיא המדינה, שזכה ל-54% אמון ביוני ול-61% בדצמבר.

השינוי העיקרי חל במעמדה של המשטרה, שהשתפר מאוד על רקע תפקוד השוטרים ב-7 באוקטובר ובימי המלחמה הראשונים. במסגרת החרפת הביקורת על הדרג הפוליטי, ובניגוד לעלייה שמצאנו ברוב המוסדות האחרים, ניכרת ירידה ברמות האמון בממשלה ובכנסת - הממשלה ירדה מ-28% אמון ל-23%, והכנסת ירדה מ-24% ל-19%. (אי) האמון במפלגות נותר כמעט כשהיה.

האמון של הציבור ערבי במוסדות, כבעבר, נמוך מזה של הציבור היהודי. ואולם, כאן רמת האמון במוסדות המדינה עלתה בחדות במדידת דצמבר. ייתכן שהדבר נבע מחשש להביע עמדה ביקורתית במהלך מלחמה. למשל, עלייה חסרת תקדים והמפתיעה באמון בצה"ל מ-21% ביוני ל-44% בדצמבר או כתוצאה מהעלייה בתחושת השייכות לישראליות.

בשתי המדידות בראש סולם האמון נמצא בית המשפט העליון עם 26% ביוני ו-53% אמון בדצמבר. בתחתית, בציבור הערבי כמו בציבור היהודי- נמצאים המוסדות הפוליטיים, אבל כאן בשניים מהם חלה עלייה - הכנסת עלתה מ-18% ל-28%, והמפלגות מ-15% ל-25%. האמון בממשלה נותר כשהיה.

אחרי נקודת שפל ברמת הסולידריות בחברה הישראלית עם ציון של 4.4 (על סולם בין 1 ל-10) בחודש יוני, בשיא המחאה נגד הרפורמה המשפטית - הרי שאחרי אירועי ה-7 באוקטובר, חלה בציבור היהודי עלייה חדה בהערכת הסולידריות בכלל חברה הישראלית. הציון באוקטובר הגיע ל-7.2 ולאחר ירד מעט ל-6.7 בדצמבר.

הירידה בדצמבר היא ככל הנראה בגלל הבולטות המתחדשת של המתחים הפנימיים. השינויים בהערכת הסולידריות הורגשו בכל המחנות הפוליטיים היהודים, בשמאל מ-3.5 ביוני, ל-7.5 באוקטובר ו-6.9 בדצמבר, במרכז מציון 4 ביוני ל-7.1 באוקטובר ו-6.9 בדצמבר, ובימין (מציון 4.8 ביוני ל-7.2 באוקטובר ו-6.6 בדצמבר.

בקרב החברה הערבית, חלה גם כן עלייה משמעותית בהערכת תחושת הסולידריות בחברה הישראלית, מ-3.6 ביוני, ל-4.8 באוקטובר ושוב עלייה ל-5.2 בדצמבר.

בציבור היהודי, בראש סולם המתחים ניצב המתח בין ימין לשמאל ללא שינוי משמעותי בין מדידות יוני לדצמבר - 43% ו-46% בהתאמה. אחריו, המתח בין יהודים לערבים עם 31.5%, שניצב בראש סולם המתחים בשנים הקודמות. המתח בין דתיים לחילונים קטן בכמחצית במדידה הנוכחית, מ-19% ל-9%.

בנושא זה ניכרים הבדלים בין המחנות הפוליטיים היהודים בשמאל - ירד שיעור הסבורים שהמתח העיקרי הוא בין ימין לשמאל מ-51% ביוני ל-45% בדצמבר. מנגד, בימין נמדדה עלייה מ-42% ביוני ל-48.5% בדצמבר. ואילו במרכז, שיעור המעריכים זאת כמתח המרכזי נותר ללא שינוי, בשתי המדידות 44%. כמו בעבר, בקרב הציבור הערבי המתח בין יהודים לערבים ניצב בראש סולם המתחים - ביוני עם 53% ובדצמבר עם 47.5%.

בשאלה "אם תהיה לך אפשרות לקבל אזרחות אמריקאית או אזרחות של מדינה אחרת במערב, האם תעדיף לעבור ולחיות שם או שתעדיף להישאר לחיות בישראל?". בקרב יהודים, חלה במהלך המלחמה עלייה, בהשוואה ליוני 2023, בשיעור המעדיפים להישאר בארץ - מ-70% ל-80.5%. בקרב הערבים, נשמרה יציבות בשיעור זה 62% ו-59%.

כמו כן, בשאלה "האם השלטון הדמוקרטי בסכנה חמורה?", נמצא כי כ-51% מכלל הציבור הישראלי סברו בדצמבר שהשלטון הדמוקרטי בישראל נמצא בסכנה חמורה וזו ירידה מסוימת מ-58.5% שסברו כך ביוני.

בבדיקת הקונצנזוס הלאומי, נמצא כי בציבור היהודי חלה עלייה קלה בשיעור הסבורים כי קיימת כיום מערכת ערכים והסכמות משותפת לציבור הישראלי - מ-31% ביוני ל-43% בינואר 2024. בפילוח לפי מחנות פוליטיים, בשלושת המחנות חלה עלייה מיוני 2023 לינואר 2024 בשיעור הסבורים כי קיימת מערכת ערכים והסכמות משותפת, כאשר העלייה החדה ביותר חלה במרכז (שמאל: מ-18% ל-24.5%, מרכז: מ-22% ל-42%, ימין: מ-38% ל-49%).לעומת זאת, בציבור הערבי, שיעור הסבורים כך נחתך בכמחצית, מ-52% ביוני ל-25% בינואר.

בדרך ל"חוזה פוליטי-חברתי חדש"? בחודש יוני, בשיאו של המתח סביב הרפורמה המשפטית, רק רבע מכלל המדגם העריכו כי יש סיכוי גבוה ליצירת "חוזה חדש". בינואר 2024, חלה עלייה מסוימת בשיעור המעריכים כך: מ-25% ל-35% כשמדובר בחוזה חדש בין האזרחים לשלטון (אם כי עדיין מדובר במיעוט), ומ-26% ל-43%, עלייה משמעותית ביותר, כשמדובר בחוזה חדש בין הקבוצות השונות בחברה.

יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, מסר: "השבר הגדול שחווינו כולנו בשבעה באוקטובר בא לידי ביטוי בנתוני מדד הדמוקרטיה השנה. הציבור נותן אמון רב בצה"ל ובמפקדיו, המוכיחים דוגמא אישית, אומץ ומחויבות בלחימה בכל הגזרות. גם השלטון המקומי והמשטרה רושמים זינוק במדד האמון הציבור, ולצד זה, בולט מאד חוסר האמון הניכר בממשלה ובכנסת - פחות מרבע מהציבור נותן אמון בנבחרי הציבור שלו. נתון זה איננו מפתיע לאור חוסר התפקוד ואוזלת היד של מוסדות המדינה בתחילת המלחמה. העלייה שנמדדה בתחושת הסולידריות בחברה הישראלית קשורה בהירתמות הנרחבת ובהיקפי ההתנדבות האזרחית על רקע המלחמה. הנתון הזה מעודד במיוחד על רקע השפל בסולידריות החברתית שחווינו בקיץ האחרון תוך כדי הניסיונות לקידום ההפיכה המשטרית".

לדבריו של פלסנר, "שיקום האמון במוסדות ברמה הלאומית אפשרי, אך לשם כך הציבור יצטרך להשתכנע שהמנהיגות הלאומית פועלת מתוך רצון לאחד את החברה תוך שהיא מגלה דוגמא אישית, כמו זו שראינו בשדה הקרב".

פרופ' תמר הרמן, מנהלת מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות במכון, הוסיפה: "הציבור הישראלי לקבוצותיו השונות אינו מרוצה (בלשון המעטה) מתפקוד המערכת הפוליטית בארץ, כשהפערים בין הקבוצות נמצאים בסימן התרחבות. גם אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה, אשר תחילה נראו כאירועים מאחדים ("ביחד ננצח") מתבררים כיום כבעלי השפעה קטנה על עומק השסעים הפנימיים משכבר. עם זאת, וחרף הביקורת החזקה על ההנהגה, הציבור הישראלי מחויב מאוד למדינה ולחברה ורק מעטים היו מעדיפים לעבור להתגורר במקומות אחרים בעולם".