4:45 לפנות בוקר, קר במטולה, מעלה או שתיים, אבל מה זה משנה? כמה שכבות של בגדים, כובע הצמר נחבש ויוצא לשמירה בשער הישוב, במכשיר הקשר מכנים אותו ש.ג, אבל רבאק, זה לא ש.ג, זו הכניסה ליישוב היפה ביותר בארץ.
מה קשורים המחסומים ומה לנו ולבטונדות שמונחות על הכביש? בשער ממתין גפן ומכין קפה שחור, "שחור כמו החיים שלנו" הוא אומר ומתגלגל מצחוק. מקבלים תדריך קצר מהשומרים, בדיקת קשר קצרה ונכנסים לדריכות סטייל מוצב חודר בלבנון ובתוך הדריכות עולות להן המחשבות - "עכשיו אני רגוע, שגיא יצא מעזה בריא ושלם, נועם מדריכה במכינה קדם צבאית, בטח ישנה עכשיו לפני עוד יום עמוס בפעילות וקרן יכולה בתקופות האלה לעבוד 24/7, הרי למטפלים בבריאות הנפש לא חסרה עבודה עכשיו".
"ואני, הפקיד, אוטוטו בן 55 ומנסה להבין מה התחפושת שאני לובש עלי כבר למעלה מ-150 ימים ולילות ואיך הגעתי למצב שאני חמוש מכף רגל ועד ראש וכבד לי, כבד פיסית, כבד נפשית, כבד. הרי במלחמת לבנון השנייה הודעתי שזהו, אז איך חזרתי ללופ הזה? רוצה הביתה, כלומר אני בבית אבל לא נכנס אליו כמעט, קרן והילדים מפוזרים ברחבי הארץ ומי חשב שאשתוקק לסוף שבוע רגוע וארוחת שישי סטנדרטית, רק שלנו כמו שהקפדנו שנים. העזוזים לא מוותרים על ארוחת שישי שלהם".
רעש מנועים מטרטר ברקע ומעיר אותי מהמחשבות - יוצא לבדוק, גפן מחפה עלי, מוזר, צריך מישהו שיחפה עלי בשער של המושבה הציורית מטולה. כמה מילים בקשר והשיירה נכנסת באורות כבויים ונעלמת בחושך.
"עוד קפה?" שחור כמו החיים שלך אני עונה לו ושוקע במחשבות. שגיא עולה לקו צפון, מגיע לשמור על הבית, סוג של קל"ב אבל למושג 'בית' יש משמעות אחרת במציאות שנכפתה עלינו, על התושבים בישובים המפונים, הוא יוצא הביתה פעם ב... ונודד ממקום למקום, את החדר שלו הוא לא ראה חודשים ארוכים ולצאת הביתה כבר כותבים במרכאות כפולות ומכופלות.
שגיא ילד שגדל על הגדר, נועם אחותו הגדולה והוא נולדו על הגדר בקיבוץ משגב-עם, וגדלו על הגדר במטולה, הם יודעים מיום שנולדו היכן הם חיים ומה הסכנות, הם ראו בעיניים דברים שגדולים וחכמים מהם לא הבינו עד השבת ההיא השחורה של ה-7 באוקטובר. הם ידעו שזה יכול לקרות ואלו שהיו אמורים להגן עלינו לא ידעו ואני מהרהר מה יותר כואב עכשיו, הקור שחודר לי לעצמות, המשקל של האפוד הקרמי, או אולי המחשבה שידענו ואיך ההם שם למעלה לא ראו את זה מגיע.
מכשיר הקשר מטרטר, חוזר לפוקוס, כוננות ספיגה מקלקלת לנו את מראה הזריחה המדהימה והאור הראשון שעולה על רמת הגולן. מתחילים עוד יום לא שגרתי במטולה ויודעים שביחד ננצח, עוד מאמץ קטן נחזור הביתה לפינה הקסומה שלנו ויהיה לנו עוד סיפור משפחתי לספר לנכדים.
אביב עזוז, בן 55, הוא מזכיר איגוד מקצועי בהסתדרות הכללית החדשה. רעייתו, קרן עזוז, בת 47, עובדת סוציאלית אנו"ש בעמותה לבריאות הנפש. בתם הגדולה, נועם עזוז, בת 22, היא מדריכה במכינה קדם צבאית מכינת גל. ושגיא, בנם הצעיר, בן 20, לוחם בגדוד 51 גולני