וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

התמונה המרוטשת של קייט מידלטון היא הדיוקן של כולנו

עודכן לאחרונה: 12.3.2024 / 9:14

הנסיכה על העדשה: נדמה שבריטניה לא סערה כך מאז שפול מקרטני המקורי מת בתאונת דרכים. כלומר, העיסוק האובססיבי בתמונתה המרוטשת של מי שעוד תהיה מלכת אנגליה, מעיד פחות עליה והרבה יותר עלינו

הנסיכה מוויילס קייט מידלטון בתמונה ראשונה עם הילדים מאז ניתוח הבטן. צילום מסך princeandprincessofwales, צילום מסך
סערה בממלכה: הצילום המלכותי והנקודות שבהן ניכרים סימני הריטוש/צילום מסך, צילום מסך princeandprincessofwales

לא מעט שאלות העסיקו את צרכני חדשות החוץ השבוע, למשל: האם קייט מידלטון ריטשה את תמונת המשפחה המלכותית והמאושרת שנפוצה ברחבי הרשת? האם קייט מידלטון עדיין בחיים או שמא הוחלפה בכפילה, ממש כמו פול מקרטני בשעתו (מה, לא שמעתם? תשיגו את העטיפה של סרג'נט פפר ומראה קטנה - אני כבר אנחה אתכם משם)?

האם לאור מה שנראה כמו פיברוק לא מוצלח במיוחד, תיפתח מחדש החקירה בדבר מותה של קייט מידלטון "המקורית", הלא היא דיאנה ספנסר? ובכלל, מי הן כל הנשים הספק-חולות/בריאות/ מוחלפות/מחוסלות האלה - ומה אכפת לי, כאן בישראל, שתקועה עמוק בעזה ומגרדת במבוכה בראשה בצפון, מכל מה שמתחיל להיראות כמו גרסת הריאליטי של "הכתר"?

אודה שאני משתומם נוכח התופעה - לא זו של הפיכת משפחת המלוכה למתנה שאינה מפסיקה לתת (את זה אני יכול להבין, בכל זאת מדובר בתעשייה), אלא של המלוכה בעידן המודרני.

סמליות וטקסיות אפשר עוד להבין, אחרי הכל לכל עם יש סממנים לאומיים משלו - מהכותל בירושלים ועד עצי הדובדבן הפורחים ביפן, משחרור של מרמיטה שתנבא את מזג האוויר בצפון אמריקה ועד לריקוד הקרב של נבחרת הראגבי של ניו זילנד.

אני לא אומר שכולם באותה דרגת חשיבות, חלילה (ובכל מקרה, גם אם דעתכם שונה, מוטב שלא תנסו את הקטע עם הפתקים בכותל על שחקן ראגבי ממוצא מאורי), אבל אני יכול להבין מדוע מטפחים תושבי הממלכה המאוחדת את משפחת המלוכה שלהם כאייקון לאומי, באותה התלהבות שבה אנו צופים בטקס הדלקת המשואות על הר הרצל.

ועדיין, עם כל הכבוד לכתר האנגלי, האובססיה לחייהם של בני המשפחה המלכותית, כקצה הפירמידה של המעמד הגבוה באנגליה, גורם לי תמיד לפעור את עיני בתדהמה. ברור לי שמדובר בירושה מחברה מעמדית, כזו שבה פשוטי העם יישארו כאלה לכל ימי חייהם - וכל שנותר להם הוא לשאת עיניים מעלה ולצפות בחיים שלעולם לא יוכלו להיות להם. השאלה היא איך נשמר הסדר החברתי הזה לאורך כל כך הרבה שנים?

התשובה מדכאת: הוא נשמר מפני שהוא השתנה רק לכאורה. כן, אנחנו מחונכים להגשמה אישית בלי קשר למעמד חברתי, אבל העובדה היא שגם אחרי בערך 200 שנה של קפיטליזם, הדרך הטובה ביותר להתעשר או לזכות בהערכה ובמעמד חברתי, היא פשוט להיוולד למשפחה הנכונה.

שער השיר של הסקס פיסטולס. ויקיפדיה, אתר רשמי
עטיפת "אלוהים נצור את המלכה" של הסקס פיסטולס: בית המלוכה הבריטי הפך לאייקון בתרבות הפופ/אתר רשמי, ויקיפדיה

גוד סייב דה קווין

המלוכה הבריטית הפכה לחלק מתרבות הפופ: משיר הפאנק החתרני של הסקס פיסטולס ועד לספלי קפה (רחמנא לצלן, אפילו לא תה!) עם דיוקנם של בני המלוכה בחנויות המזכרות ברחוב אוקספורד. זה מקור הצלחתה המתמשכת גם בעידן שבו שוקעים רוב בתי המלוכה בתהום הנשייה, זה - וכמובן גם העובדה שמדובר בכל זאת באימפריה ששלטה, עד לפני פחות ממאה שנים, על חלק גדול מהעולם. הן אפילו לנו, הישראלים הגאים יש בשתי הערים המרכזיות שלנו את מה שמכונה ב"היבריש": "רחוב המלך קינג ג'ורג'".

מה שמדהים בתופעה הוא לא מה שאפשר להסביר בקלות, אלא דווקא החלק החמקמק שלה: תוכניות סאטירה באנגליה משפילות את בני משפחת המלוכה כמו שלא מעיזה "ארץ נהדרת" לעשות אף לנלעג שבפוליטיקאים אצלנו, הצהובונים שהתפתחו לאתרי רכילות פולשים לחייהם ללא הרף ומנסים לתעד אותם במצבים מביכים (שבכל משפחה אחרת היו נקראים פשוט "אנושיים") - ועדיין, כשמלך חדש מוכתר, יוצאים ההמונים לרחובות ומנופפים בדגלים קטנים בהתרגשות אמיתית: הנה המלך, שמולך בחסדי האל.

תודו שזה מוזר: הן במרוצת השנים נפלו וקמו בתי מלוכה, ממזרים (כלומר מי שלא זורם בעורקיהם "דם כחול" טהור) התיישבו על כס המלוכה, שלא לדבר על תוצרים בעייתיים של נישואי קרובים - ואנשים עוד מאמינים בזכותו של מישהו, שלא עשה דבר בחייו מלבד להיוולד, למלוך עליהם?

מה שמעביר את הפוקוס מהם אלינו - והפעם לא רק אל הבריטים אלא אל כלל בני האדם. הצורך שלנו באייקונים "גדולים מהחיים" הוא ברור. רק שברוב המקרים מדובר במי שעשה משהו כדי לזכות בהכרת ההמון ובהערצתו - מרבנים גדולים בתורה (למרות שבזרם החסידי אימצו את שיטת התואר העובד בירושה. זה כבר נושא לדיון אחר) ועד, להבדיל, משפיעני רשת.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

לראשונה טיפלו בסיבה בגללה חליתי בפיברומיאלגיה ולא בסימפטום

בשיתוף מרכז איריס גייר לטיפול דרך אבחון בגלגל העין
הנסיכה דיאנה, אז ליידי דיאנה ספנסר ארוסת הנסיך צ'ארלס, באירוע צדקה בלונדון, מרץ 1981. AP
נרדפה עד מוות - ואז הפכה לקדושה מעונה. דיאנה ספנסר, הנסיכה המפורסמת שהייתה שם קודם/AP

ותצא אש מן האטד

הוא הדין לגבי הצורך שלנו במנהיג - ושימו לב שמדובר בצורך אנושי ולא צו אלוהי. אני בטוח שאפילו הגברת מידלטון, שתהיה בריאה כמובן, תסלח לי אם אפתח לרגע את התנ"ך, אחד ממסמכי הייסוד של התרבות המערבית ואראה שם איך שמואל, איש האלוהים, מזהיר את בני האדם מפני רצונם במלך בשר ודם, כמה הוא מתפתל ומנסה לדחות את דרישתם למלך - וגם כשהוא עושה זאת, לא מדובר בכליל השלמות, אלא באיש שעם כל הכבוד להיותו "משכמו ומעלה" היה "נחבא אל הכלים" (שמואל א', פרק י) ובכלל לא חשק בתפקיד, שכן "הלך לחפש אתונות ומצא מלוכה".

כלומר, לפחות במסורת היהודית המלך הוא מלך בעירבון מוגבל בהיותו בשר ודם - אין אחד שלא חטא בעונות המוקדמות של "הכתר - הגרסה היהודית": שאול פיתח הרגלי שתייה בעייתיים וסבל מהתקפי זעם, דוד חמד את בת שבע - אשת אוריה החתי ושלמה ייסר את העם בשוטים, כך על פי עדות בנו, רחבעם.

אפילו קודם לכן (מבחינת סדר הספרים) מוזהר העם מפני המלוכה כרעיון, כמו למשל במשל יותם בן גדעון (שופטים, פרק ט') על העצים שהלכו לחפש להם מלך, עד שבחרו באטד. מה היה הסוף, אתם שואלים? "ותצא האש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון". עניין שמעמיד באור קצת נלעג את מי שלפחות על פי אמונתם אמורים להכיר את הדוגמא האסונית הזאת, ובכל זאת מנצלים את צאן מרעיתם כדי לבצר את שלטונו של אטד בן זמננו.

קייט מידלטון, הכתרת צ'ארלס השלישי. GettyImages, עיבוד תמונה
קייט מידלטון בהכתרת המלך צ'ארלס ה-3. מצטלמת היטב בין אם היא מבקרת בבית יתומים או מגישה את הפרס לזוכה בטורניר ווימבלדון/עיבוד תמונה, GettyImages

ג'ק המרטש

לא רק הצורך האנושי במלך, באייקון שיהיה גדול מהחיים, מתקיים בנו, אלא גם הצורך לערוף את ראשו. הנסיכה דיאנה נרדפה עד מוות עוד לפני שהמטאפורה הפכה למציאות מדממת. היא התגלגלה בחזרה לעולם בדמותה של קייט מידלטון - אחת שבאמת נדמה שאין בה מתום, בין שהיא מבקרת בבית יתומים או מעניקה את הפרס לזוכים בגמר טורניר הטניס של ווימבלדון.

מה עושים? ובכן, במזל נתגלה איזה סדק בבריאותה, כזה שאפשר להרחיב עד לתיאוריית קונספירציה, כמנהג העת המטומטמת הזאת, שבה כידוע המציא אלברט בורלא את הקורונה ובעלה של שקמה ברסלר יזם את מתקפת ה-7 באוקטובר.

כשמביטים בשתי אלה, אחת דוגמא לכך שהטמטום הורג והשנייה לכך שהוא מנוצל בצורה צינית על ידי תאבי שלטון, נראית האמונה בכך שאותו אם.איי 5 או 6 (הראשון מקביל לשב"כ, השני למוסד), שכידוע חיסל את ליידי די באותה מנהרה בפריז, הוא שהעלים גם את קייט - ואז דאג לשתול את תמונתה בין שלושת ילדיה. כמה חבל שבסוף קורס הלוחמה בטרור לא עבדו אתם גם על פוטושופ.

תמונה מרוטשת שהייתה העילה לתיאוריית הקונספירציה האחרונה, היא לא רק נקודת מוצא לדיון הזה, אלא גם הזדמנות לסיים אותו: אנחנו חיים בעידן מרוטש.

אני זוכר איך השתוממתי פעם כשמישהי ביקשה שאצלם אותה עם פילטר מיוחד - "לנשים מעל גיל 40" הסבירה.

"שלא תביני לא נכון, את יפה גם בלי פילטרים, אבל אם מישהו יצא אתך אחרי שראה את התמונה שלך, הוא ממילא יראה אותך במציאות, לא?"

"כן" השיבה "אבל אז כבר אוכל להפעיל עליו את הקסם האישי שלי".

מילים כדורבנות, רק שאולי משהו בקסם האישי בכל זאת לא ממש סוגר את הפער: עובדה שיש לה קרוב למאה אלף עוקבים ברשתות החברתיות, אבל אפילו לא בן זוג אחד, למרות חיפוש בלתי נלאה.

אלא שגם בלי פילטרים, רוב התמונות שלנו ברשתות החברתיות הן כאלה שצולמו באירוע שלקראתו התלבשנו יפה, או מזווית שבה אנחנו נראים רזים יותר ויפים יותר. איפה עובר הגבול? לא ברור - רק אל תגידו לי פוטושופ, כי רוב תמונות הסלבס וצילומי הדוגמנות, אלה שתפקידם לגרום לנו לחמוד (מסגנון חיים שנמצא מחוץ להישג ידינו ועד לגוף מושלם) עברו ריטוש שלידו אפילו קייט מידלטון נראית נטורליסטית.

בסוף זכינו להודאה כתובה בכך שהתמונה של מי שיום אחד אולי תהיה עוד מלכת אנגליה עברה ריטוש: "כמו צלמים חובבים רבים גם אני השתעשעתי בפוטושופ" מסרה (למי מאתנו שה לא קורה) הנסיכה על העדשה. אולי כאשר תתייצב מול המצלמות בלייב ותמסור את ההודעה, ייתמו כל השמועות על "מצבה" בגין אותו "הליך רפואי" מסתורי.

בינתיים היא הצליחה, בתמונה מרוטשת אחת, לספק לנו הצצה לא מחמיאה בדיוקן שלנו עצמנו - הצילום בו חד עד כאב, זו רק הנשמה שלנו שקצת מרוטשת.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully