"היחסים בין שתי המדינות מידרדרים, ויש חשש שהם עלולים להתקרב לנקודת שפל מסוכנת", הדובר הוא ג'ו ביידן, המאזין הוא שגריר ישראל - אך השנה היא 1982. ההדרדרות ביחסי נשיא ארצות הברית עם ראש ממשלת ישראל, היום, על רקע המלחמה ברצועת עזה - מזכירה נקודות שפל דומות בעבר בין המעצמה הגדולה לבת חסותה.
אז, לפני 42 שנה, באחת התקופות המתוחות בין שתי המדינות, נשמע קולו של סנאטור צעיר, ג'וזף ביידן, שאת שמו הקפידו לציין בעיתונות הישראלית. ביידן, אז בן 40, נציגה של מדינת דלאוור הקטנה, נחשב בסנאט ידיד ישראל. ארבעה חודשים אחרי שישראל יצאה למלחמת לבנון, אז עוד בשם "מבצע שלום הגליל", החלו לצוץ סימנים להסתבכות של ישראל ועלו סימני שאלה על המטרה האמיתית שממשלת ישראל הציבה לצה"ל.
ד"ר משה ארנס, אז שגריר ישראל בוושינגטון, הגיע לפגישה בדלתיים סגורות עם חברי ועדת החוץ של הסנאט, אבל הדי הפגישה דלפו לתקשורת. חברים בועדה האשימו את ממשלת ישראל בהטעיה מכוונת של ארצות הברית במהלך המלחמה בלבנון והביעו דאגה לעתיד יחסי ישאל-ארצות הברית אם תימשך "המתיחות בין שתי המדינות". בסכמו את הפגישה, שנמשכה שעתיים, אמר אחד המשתתפים: "מן הפגישה עלה בבירור כי אף על פי שהידידות הבסיסית לישראל שרירה וקיימת - המלחמה בלבנון הותירה משקעים קשים בקונגרס ביחס לישראל".
כדוגמאות להטעיית ארצות הברית הזכירו הדוברים את טענת ישראל, כי מטרת מבצע "שלום־הגליל" היתה להגיע לטווח של 45 ק"מ מגבול ישראל, וכן את הבטחתה שלא תכנס למערב ביירות. ארנס שלל את הטענות, אמר שצה"ל נאלץ להכנס לביירות אחרי רצח נשיא לבנון, באשיר ג'ומייל, ואמר לסנאטורים כי ישראל מתחשבת בארצות הברית ועושה כל מאמץ לשתף איתה פעולה.
למרות גילו, ביידן כבר היה עם ותק של עשר שנים בסנאט; ב-1972, כשהוא רק בן שלושים, הפתיע וניצח את יריבו הרפובליקני במדינת דלאוור ונבחר לבית העליון של הקונגרס. בתקשורת הישראלית הוא הוצג כאחד מ"נאמני ידידיה" של ישראל בארצות הברית, וככזה בעת שעלתה מתיחות בין שתי המדינות הוא היה בין הסנאטורים ששיקפו היטב את הפערים בנקודות המחלוקת שצצו. כך היה ב-1980 כשממשלתו של מנחם בגין האיצה את מפעל ההתנחלויות ביהודה ושומרון.
רפי מן, שליח "מעריב" בארצות הברית הגדיר את ידידיה של ישראל בסנאט ככאלה ש"מרעישים עולמות" בשעה שעולה חשש לפגיעה בישראל, אבל כשעולה נושא ההתנחלויות "תהום פעורה בין ממשלת ישראל לבין הנאמנים שבידידיה בארצות הברית", כתב. ביידן היה אחד מאותם סנאטורים ששיקפו היטב את אותו פער בין הרצון להגן על בטחונה של ישראל לבין סוגיית ההתנחלויות.
"אתה מרבה לדבר על הצורך ביציבות במזרח התיכון", אמר ביידן למזכיר המדינה סיירוס ואנס, "אך לדעתי - עדיף מזרח תיכון פחות יציב עם ישראל חזקה, מאשר אזור יציב שבו ישראל חלשה", אמר. אבל כמה דקות קודם לכן, כאשר עלה נושא ההתנחלויות, אמר ביידן באותה נחרצות: "אני משוכנע כי מר בגין איננו יורד לעומקה של ההתנגדות שמעוררות במועצת הבטחון ההתנחלויות, זה הנושא הגורם את הנזק החמור ביותר ליחסיהן של ארצות הברית וישראל", אמר.
הוא שב על הדברים גם כעבור שנתיים בעת ביקור של ראש הממשלה מנחם בגין בארצות הברית, זמן קצר אחרי תחילת מלחמת לבנון. לפני ששב לישראל נפגש בגין עם חברי ועדת החוץ של הסנאט ונכתב כי "הוטחה עליו מקלחת של צוננים". סנאטורים אוהדי ישראל אמרו כי "הפגישה התנהלה באוירה של עימות" וציינו ש"הפגישה יכולה לסמן נקודת מפנה לגבי אספקת נשק אמריקאי" וש"הפעולה בלבנון היתה לגבי דעת הקהל האמריקאי 'קו פרשת מים'". ביידן, ששוב הוצג בתקשורת כידיד ישראל אמר לבגין כי "נוצרה הזדמנות להתקדמות תהליך השלום, אך הדבר מותנה בהפסקת ההתנחלויות הישראליות בשטחים".
כדי ללמוד על דאגתו של הסנאטור הצעיר ביידן למדינת ישראל אפשר ללמוד גם מהתנגדותו התקיפה לנסיונות מכירת מטוסים מתקדמים של ארצות הברית לערב הסעודית; לראשונה זה היה ב-1978 כשהתנגד לעיסקת מכירת מטוסי אף-15, בימי הממשל בראשות הנשיא הדמוקרטי ג'ימי קרטר. הוא התריע מפני פגיעה במאזן הכוחות במזרח התיכון, שתהיה לרעת ישראל ותסתור את מה שהגדיר "מדיניות קמפ דיוויד" עליה החליטה ארצות הברית. לבסוף הנשיא קרטר לא הביא את העיסקה לאישור הקונגרס. שלוש שנים אחר כך עלה הנושא שוב ובעוצמה גדולה יותר. הפעם היה זה הנשיא הרפובליקני רונלד רייגן שביקש לקדם עיסקה גדולה יותר ובמסגרתה ימכרו לסעודים מטוסי אף-15 שגם יכללו תוספות טכנולוגיות שונות שיקנו למטוסים יכולות התקפיות.
אולם מה שהדאיג את ישראל יותר מכך היתה העובדה כי העיסקה העתידית עמדה לכלול גם מכירת מטוסי ביון מדגם "איווקס". ממשלת ישראל, בראשות מנחם בגין, יצאה באופן נחרץ נגד קיום העיסקה. ההתנגדות הרועשת של ישראל והתעקשותו של הנשיא רייגן לממש את העיסקה גרמו למשבר ביחסים בין המדינות. בראיון רחב שהעניק בחודש מאי 1981 הסנאטור ביידן לכתב מרדכי ברקאי מעיתון "דבר" הוא דיבר בהרחבה על התנגדותו הנחרצת לאותה עסקה.
הוא אמר כי גם אם הממשל יציע לישראל הצעות שיביאו אותה להסיר את התנגדותה, הוא עדיין ימשיך להתנגד לעיסקה. הוא ראה במאבקו דבר כה חשוב שאמר בראיון שעל הממשל להבין כי יהיה "מדובר במלחמה עקובה מדם. אפילו (אם) ינצחו. אבי לימד אותי, שגם אם מישהו תוקע בך מכות כשאתה בכתה ו', עליך להסביר לו שיש לזה מחיר. הוא יכול להשאיר לך פנסים בשתי העיניים, לשבור לך שן ולמחוץ לך את האף, אבל אתה תדאג שהוא יצא לפחות באף שבור. הדין הזה חל ביחסים עם הממשל".
הראיון של ביידן ל"דבר" נערך חמישה חודשים לפני ההצבעה בסנאט. כדי להמחיש עד כמה הוא מתנגד לעיסקה הוא אמר כי "לו הייתי ראש הממשלה (של ישראל - א.א.) במקום סנאטור ביידן - הייתי מתקשה מאד לעמוד בפני הפיתוי לתת הוראה לגנרלים שלי: הפילו את הצרה המעופפת הזאת. מה יש לה לעשות מעל הגבול שלי?".