מה שראינו אתמול בטקס האוסקר הוא לא פחות מהכחשת שואה.
הבמאי היהודי ג'ונתן גלייזר - שעשה סרט על רודולף הס, מפקד אושוויץ הידוע לשמצה - אומר שתהליך הדה-הומניזציה שמתרחש כעת בעזה מזכיר את זה שהתרחש בעבר באושוויץ. באמירה זו הוא בעצם משמיע טענה פשוטה: אושוויץ, עזה, מה זה משנה. הכל משפחה אחת של השמדה.
אז קצת היסטוריה, מר גלייזר.
ליהודים בשואה לא היה צבא והם לא תקפו ראשונים. לא היו להם מנהרות. הם לא תמכו בביצוע טבח בשום קבוצה אחרת. לא היתה להם שום יכולת לעצור את ההשמדה שעברו.
הנאצים ביצעו השמדה שיטתית. דינו של כל יהודי, בכל מקום שאליו הם הגיעו, היה מוות בשיטות שונות: ירי במקום, התעללות, תאי גזים, בורות הריגה. בתאי הגזים באושוויץ הומתו בשיאם יותר מ-20 אלף יהודים ביממה; במחנה זה לבדו נרצחו, בסך הכל, יותר ממיליון יהודים.
אגב, מר גלייזר - מי שתמך תמיכה נחרצת בהשמדת היהודים הוא חאג' אמין אל-חוסייני, אחד מאבותיו הרוחניים של יחיא סינוואר. תבדוק. התפיסה הזו, שתומכת בהשמדת היהודים, לא נעלמה גם בימינו.
מה שראינו אמש בטקס היה ניסיון נואל להפוך את קערת ההיסטוריה על פיה.
ב-7 באוקטובר בוצע ניסיון לרצח עם ביהודים. שוב. מאז ניטשת מלחמה קשה בעזה. אזרחים, לצערנו, מתים במלחמה מפני שחמאס משתמש באוכלוסיה האזרחית כמגן אנושי.
מר גלייזר, אפשר להציל את ילדי עזה וילדי ישראל. בניגוד לשואה, זה באמת פשוט. היית צריך לעמוד על הבמה ולהגיד: סינוואר, שחרר את החטופים כולם, תסגיר את עצמך ואת שאר מבצעי הטבח, ונוכל כולנו להתפנות לשיקום ישראל, עזה והמזרח התיכון.
שאל את עצמך: אחרי שעשית סרט על אחד מרוצחי היהודים הגדולים בהיסטוריה, מדוע היה לך כה חשוב לצאת נגד הקורבן?
זה לא קרב על ההיסטוריה. זה קרב על העתיד. וכל אדם הגון בעולם החופשי ייצא מייד נגד הדברים המקוממים שאמרת אמש על הבמה.
הכותב הוא היסטוריון של השואה ויו"ר תנועת הרבעון הרביעי