מלחמת "חרבות ברזל" הוכיחה, גם לאחרונים שבינינו שהיו עוד זקוקים לאישור, כי אין תקרה שנשים לא יכולות לנפץ, לשבור ולרסק. ואין תפקיד, פיזי בלחימה או כזה שמאמץ דווקא את המוח והחשיבה, שנשים לא יכולות לבצע, וככל הנראה בצורה לא פחות מוצלחת מגברים.
על רקע המלחמה, הלקח הראשון שצריך להיות מוטמע בחברה הישראלית ובמערכת הביטחון הוא שהזלזול המובנה כלפי נשים בכלל, ובפרט כלפי נשים המבצעות תפקידים שהיו בעבר רק נחלתם של גברים, חייב לעבור מן העולם. נשים חושבות, רואות, מנתחות, מסיקות מסקנות, משכילות, מפגינות עוצמה ונחישות, מקריבות, נלחמות, מבצעות ועושות כל דבר שגברים יכולים, ובמקרים רבים הן עושות את זה פשוט טוב יותר.
התצפיתניות בגבול עזה שהתריעו, הנגדת האנליסטית מ-8200 שהתעקשה מול מפקדיה כי חמאס נערך למלחמה והתרגילים שלו הם הונאה, הטייסות, הפרמדיקיות, הרופאות, השיריונריות, התותחניות והלוחמות הן כולן ההוכחה עבורנו שיש על מי לסמוך ויש במי לבטוח. והמין היפה הוא גם זה המנצח והמשופר.
אל תיתנו למלחמות הגנרלים באולפנים בטלוויזיה לשכנע אתכם אחרת. נשים הן אלו שהופכות את צה"ל לחזק ולאיכותי יותר. הנשים בתפקידי המפתח בלחימה מוכיחות את עצמן יום-יום, שעה-שעה, כבר יותר מחמישה חודשים.
דווקא על רקע המחלוקת הפוליטית בעניין הגיוס לצה"ל, חשוב לומר שהנשים הן חלק מהפתרון למחסור בלוחמים. צה"ל צריך לעדכן גרסה ולפתוח עוד תפקידים לנשים. אין צורך להמשיך להיגרר שנים באולמות בית המשפט העליון כדי ששערי כל יחידה וכל תפקיד בצה"ל תהיינה פתוחות עבור כל אישה.
יום האישה הבינלאומי הוא הזדמנות עבור הממשלה ועבור צה"ל ויתר גופי הביטחון לעשות חלק מהתיקון הנחוץ. מי שרוצה שלנערות בנות 18 ולהורים שלהן תהיה מוטיבציה לשרת כתצפיתנית בגבולות ישראל, צריך גם לדעת להגיד שטעה, לבקש סליחה, ולהעצים את התפקיד, ואת מי שמבצעת אותו.
יום האישה 2024 בצה"ל לא יכול להסתכם בלק ג'ל ביחידה ובהנחה דרך "חבר" למוצרים ספציפיים ומגדריים בכוורת. מפקדי צה"ל הבכירים, צריכים לספר על גבורת הלוחמות, על תושיית הנשים בקרב ובמפקדות, ועל כך שהצבא זקוק לנשים בכל התפקידים. צריכים לדבר בראש חוצות על השילוב המוצלח של נשים בשריון ובתותחנים. ניתן לומר ביושר שנשים נמצאות בחזית בדיוק כפי שהן נמצאות בעורף.
הכותבת היא יו"ר ועד עובדי פרטנר