כאשר צוין לראשונה יום האישה בשנת 1909 בארה"ב, מטרתו הייתה לסמל את מאבקן הצודק של הנשים לזכות הצבעה ולזכות להיבחר ולכהן בתפקידים ציבוריים. לצערנו, כעבור יותר מ-100 שנה, המצב דומה ורלוונטי מתמיד. בעידן שבו נשים פורצות דרך במגוון תחומים, מצטיינות, מביאות להישגים עולמיים ומהוות רוב של מעל 60% במוסדות האקדמיים נשאלת השאלה: איך יתכן שאין אפילו נשיאה אחת של אוניברסיטה?
האקדמיה הישראלית, המתפארת בהיותה מובילת הפלורליזם והחשיבה הביקורתית, לוקה בחסר בכל הקשור להעסקת נשים בדרגי הנהלה גבוהים. כמי שאמורים לעמוד בחזית קידום השוויון בין המינים, ולמרות שנשים מהוות רוב משמעותי הן בחזית הסטודנטיאלית והן כנשות סגל, מסתמנים עד היום פערים משמעותיים המעוררים סימני שאלה רבים בכל הנוגע להתקדמותן של נשים לתפקידי מפתח בכירים.
יש הטוענים כי הייצוג הנשי במקצועות המוגדרים כ"גבריים" על ידי החברה, הולך ומצטמצם באקדמיה בפרט, וכי עם השנים נשים כבר לא חוששות מתגובת הסביבה בבחירותיהן. עם זאת, המחסור בהנהגה נשית באקדמיה הישראלית מציף סוגיה רגישה הטמונה באי-מתן שוויון מגדרי, שאינה קשורה רק במספרים גרידא, אלא בהבטחת שוויון הזדמנויות ושבירת תקרות זכוכית עבור אוכלוסיית הנשים באקדמיה.
בשנה החולפת ישראל צנחה בכ-23 מקומות במדד הפער המגדרי העולמי (Gender Gap Index)! נתון זה הינו מקומם לכשעצמו, ואילו הציפייה הייתה שדווקא באקדמיה השוויון המגדרי יישמר למרות האתגרים שאיתם נשים מתמודדות במקומות אחרים, והנתונים המחרידים שאנו נחשפים אליהם. יתרה מכך, פערי השכר המגדריים עומדים בעינם, והמאבק של נשים לאזן בין התקדמות הקריירה לבין האחריות המשפחתית נותר מורכב ביותר, גם באקדמיה.
תפקידם של המוסדות האקדמיים הוא ליישם מדיניות התומכת באיזון בין עבודה לחיים האישיים, קידום תקנוני בדבר חופשת לידה לגברים ומעל כל זה - קידום שוויון בשכר ובתנאים על מנת לייצר סביבה מתפתחת גם עבור נשים שנושאות את אחזקת הבית על כתפיהן.
הדיסוננס שאנו עדים לו בין שיעור הנשים הלומדות באקדמיה לבין יכולתן להגיע למשרות בכירות נובע מכך שתקרת הזכוכית טרם נשברה. ניתן לראות כי בשלב מסוים יש האטה בהתקדמות האקדמית אצל נשים. חרף העובדה שנשים מהוות רוב של 60.3% מכלל האקדמיה (58.9% בתואר ראשון, 64.3% בתואר שני ו-53.6% בתואר שלישי).
האבסורד של היעדר ייצוג נשי בתפקידי נשיאות באוניברסיטאות מובהק ביותר. יתרה מכך, למרות שנשים מהוות יותר ממחצית מהדוקטורנטים בארץ, רק 35.2% מחברי הסגל המתקבלים לאוניברסיטה הן נשים, ומעל 80% מההנהלה הבכירה באקדמיה הינה גברית. ללא כל ספק ישנן נשים מוכשרות ומתאימות אשר מועמדות לתפקידים המדוברים ואת השאלה מדוע פעם אחר פעם הגברים קוטפים את התואר הנכסף יש להפנות לגורמים אשר נמצאים בשולחן קבלת ההחלטות (שכנראה אף הוא מורכב מגברים).
בציון יום האישה הבינלאומי השנה, ישנם מספר צעדים הכרחיים ומוחשיים שהאקדמיה צריכה לבצע, תוך נקיטת עמדה ברורה וקולקטיבית בדבר מעמד הנשים בהיררכיה המוסדית, בפרט באוניברסיטאות. על האקדמיה להצהיר כי בכוונתה לתקן את חוסר האיזון הקיים בהנהגה נשית ואת העוול הטמון בקידום נשים לתפקידי מפתח במוסדות. מינוי נשיאה לאוניברסיטה היא אינה רק מחווה סמלית, אלא צעד הכרחי לאור התקופה הנוכחית, ובכלל.
לפני שנבחרתי לתפקיד סגנית יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל, כיהנתי כיו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות באוניברסיטת חיפה, זאת אחרי 20 שנה שבהן לא כיהנה אישה בתפקיד זה. אני מאמינה באמונה שלמה שיש צורך לראות יותר ויותר נשים בתפקידי מפתח, באקדמיה ובפוליטיקה בפרט, ושהעולמות האלו לא יכולים ולא צריכים להיות "רק לגברים". היום יותר מתמיד אני מוקפת בנשים חזקות שהשינוי הזה חשוב להן, אבל בשורה התחתונה: אנחנו צריכות לעבוד קשה יותר מגברים, ואלו הן עובדות בשטח.
חשוב לי להעביר מסר לכל הנשים המדהימות והחזקות, לא לוותר על החלומות שלכן באשר הם, העולם שייך לנו הנשים - היום יותר מתמיד!
הכותבת היא סגנית יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל