בעוד פחות משבוע ימלאו כבר 150 ימים מאז כניסתה של סגן עמית פוגלמן ללחימה ברצועת עזה יחד עם גדוד 601 שבו היא משרתת כקצינת קשר גדודי (קשר"גית). מלבד רענונים קצרים שאליהם יוצאים הלוחמים מדי כמה שבועות, כבר תקופה ארוכה מאוד שהיא נלחמת כתף אל כתף עם המג"ד שכקשרית שלו. "יש תמורה לכל פיפס שאנחנו עושים פה", ציינה סגן פוגלמן בשיחה עם וואלה!. "ברור שיש אתגרים וימים שקצת יש רצון כבר הביתה ולהתקלח, אבל כשאתה בשטח וממש נושם אותו ונמצא עם המג"ד והלוחמים מקדימה, ממש קל לך להישאר מסופק כי אתה רואה את העבודה עצמה והמשמעות של כל מה שאתה עושה".
סגן פוגלמן, בת 21 מהוד השרון, הגיעה לתפקיד בדרך לא שגרתית ואף תקדימית. בעוד קשר"גים מתגייסים מהבקו"ם להכשרה במסלול ייעודי לתפקידם, סגן פוגלמן הצליחה לראשונה לעבור מתפקיד אחר שבו התחילה את שירותה בפלוגת חיל הקשר הגדודי של חטיבת גולני. "במבצע שומר חומות הקפיצו את גולני, אז קפצתי יחד איתם", משחזרת סגן פוגלמן. "ממש התאהבתי בעבודה בשטח ובידיים, בלחוות את הקצה ואת האקשן ופחות את המשרד. באותו זמן אני הבנתי שאני רוצה להיות קשר"גית".
לאחר שיצאה תחילה לקורס קצונה במגמת תומכי לחימה, היא הצליחה בנחישות רבה לעבור להכשרת קצינים במגמת לוחמה. במסגרת תפקידה בתמרון הקרקעי, היא "האוזניים" של המג"ד בקשר וממליצה לו על מיקומי מפקדות. "רציתי לשרת בקרבי בגלל התחושות שהיו לי בשטח במהלך מבצע שומר חומות עם הלוחמים", שיתפה סגן פוגלמן. "אתה מת לחזור לתחושה הזאת של הסיפוק שאתה רואה את האנשים משתמשים במערכות קשר שלך. התחושה שאתה חווה בעצמך את השטח ולא תחת פלורסנטים. לא שאני מזלזלת בזה חלילה אבל אותי אישית יותר מלהיב השטח והקצה שיש בלהשפיע על התמרון והלחימה וגם להיות אני בעצמי חלק מהם".
ביום מתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר, סגן פוגלמן הייתה בביתה. לאחר שהתחילו להישמע האזעקות בשעות הבוקר המוקדמות, היא קיבלה טלפון מהמג"ד וקפצה במהרה יחד על כל הגדוד להתכנון ללחימה. כבר באותו היום, הם הגיעו לעוטף עזה, שם לקחו חלק במאמצי טיהור המרחב ואיסוף הגופות. "זה היה יום מאוד מורכב עבורנו", שיתפה סגן פוגלמן.
לאחר שהגדוד שלה פשט במרחב הקרוב לגדר הגבול, שלושה שבועות לאחר השבת השחורה הם נכנסו ללחימה העיקשת בתוך רצועת עזה. עבור סגן פוגלמן, יום הכניסה לתוך התמרון הקרקעי היה אחד מהרגעים הבולטים עבורה, שכן גדודי ההנדסה ידועים ככוחות הראשונים שנכנסים ופורצים את הדרך לכניסה הקרקעית הגדולה. "זה היה מבחינתי רגע של 'וואו!' כל העבודה של המחלקה שלי עבדה והצלחנו לשלוט מצוין בפריצת המעברים", סיפרה סגן פוגלמן בסיפוק. "לשמוע את המג"ד שלי אומר בקשר 'התקפה סוף' ואחרי זה כולם יוצאים- זה היה נטו בזכות זה שכל המערכות שעבדנו עליהם עבדו תוך תיאום מופתי".
סגן פוגלמן וכל לוחמי הגדוד צפויים להישאר במהלך השנה הקרובה בלחימה בגזרה, שם דרושה עוד עבודה הנדסית רבה שתיעשה על ידם. אירוע קשה שעליו סיפרה סגן פוגלמן הוא יום מותו לפני כחודש של רס"ן דוד שקורי (30) מרחובות, שהיה סגן מפקד הגדוד ונפל בקרב בצפון הרצועה. "הייתי יחד עם המג"ד כשזה קרה", נזכרת סגן פוגלמן. "זה נתן סטירה לגדוד וגם סטירה לעצמי כשהבנתי שגם אנשים עם דרגות יכולים להיהרג וגם חיילים צעירים וזה יכול לפגוש את כולם ואף אחד לא חסין. שבוע לפני זה הייתי איתו בדיוק באותו המקום שהוא נהרג. זה נטו מזל".
סגן פוגלמן היא למעשה כיום הלוחמת היחידה בגדוד. עבורה זו תחושת גאווה גדולה מאוד דווקא כשמציינים את יום האישה הבינלאומי וברקע הקרב שמנהלות נשים כדי להתקבל לתפקידי לוחמה בצה"ל. "זה נותן לי המון כוח להוכיח את עצמי בכל פעם מחדש שלבנות יש מקום בשדה קרב ומקדימה", אמרה סגן פוגלמן. "בזמן שגרה התאמנתי יחד עם הלוחמים ללחימה, אז אין סיבה שעכשיו זה לא יקרה. גם בשגרה הייתי מתאמנת לצד המג"ד ויוצאת איתו למעצרים באיו"ש וסוחבת מגבר ופק"לים בדיוק באותו משקל כמו שסוחבים לוחמים אחרים".
היא מקפידה להתארגן מוקדם יותר בכל בוקר ולבשל אוכל במטבחון, אם כי חשוב לה ששאר הלוחמים יקחו חלק. "הם מתים על זה שאני אומרת שהם מסריחים ושעכשיו כולם עוצרים ומתנקים", סיפרה עם חיוך. "אני מרגישה שמסתכלים לי בעיניים בדיוק כמו שמסתכלים בעיניים של גברים בגדוד. בהתחלה הייתי צריכה להוכיח את עצמי כי כן היו קצת ספקות מאנשים שלא מכירים אותי, אבל בגדוד וגם בחטיבה מקבלים את זה מאוד יפה. יש לי את המקום שלי. אנשים בגדוד בוטחים בי ולא מפחדים לאתגר אותי".
לרגל יום האישה הבינלאומי, סגן פוגלמן שולחת מסר לנשים אחרות. "אני חושבת שבנות יכולות להיות באמת בכל מקום: גם בשדה הקרב, גם כתף לצד כתף עם לוחמים. אם מישהי רוצה, אז אני חושבת שהיא תצליח להגיע לכל מקום בצבא".