החיוך של נתניהו יישאר הרבה אחרי מסקנות ועדת החקירה

נדמה כי מאז אמש, עת פורסמה תגובת הליכוד למסקנות ועדת החקירה, התחרו ביניהם כל המגיבים על מציאת המילה ההולמת שתתאר את הסלידה מההודעה ומסגנונה. לא ספרתי באמת, אבל כמדומני שהמילה "מבישה" שלטה בשיח.

נדמה שאפשר להסכים: מתגובת הליכוד סולד כל מי שנותר בו שמץ של שפיות, כלומר - כל מי שאינו שותף לדעתה של הזכאית בעיני לפרס "התגובה ההזויה של השבוע" (ומי שמצוי ברשתות השונות יודע עד כמה התחרות קשה), גברת בשם שרי צדוק אזולאי, שפרסמה בחשבון הטוויטר שלה: "לא מן הנמנע שגם אסון מירון תוכנן לפרטי פרטים" - ומאשימה את "השמאל" בהצרה מכוונת של המעברים "מבעוד מועד" (ראו את הציוץ המלא בתמונה).

אמרנו "הזויה"? בהחלט, אבל גם מאוד מחושבת: השפה גבוהה יחסית לחלק גדול מהפרסומים בפלטפורמה וניכר שחשבו בה על כל מילה, בעיקר על המילה "גם", ללמדנו שיש סיכוי שעוד אסונות, אולי אף גדולים יותר, תוכננו לפרטי פרטים כחלק ממזימה להפלת נתניהו...

עצוב שאלה האנשים האחרונים שנותרו לצדו של האיש שזקנתו מביישת את נעוריו. עצוב אך לא מפתיע: משבתאי צבי ועד לג'ים ג'ונס, אלה תמיד האחרונים להישאר, להתאסלם, להתאבד (בהתייחס כמובן לשתי הדוגמאות דלעיל).

עוד מעט קט הם יהיו הבעיה של עצמם, עד אז העובדה שהלך הרוח הזה הוא מה שמזין את "סביבת ראש הממשלה", היא הבעיה של כולנו.

כתבתי פה פעם ש"סביבת נתניהו" היא עלה התאנה שלו. בכל פעם שבה קולטים שהגזימו, מפילים את התיק על הבן או הגברת. אין לי באמת מושג מי כותב את ההודעות הרשמיות של הליכוד, הארגון הפוליטי הגדול בישראל, שיש לו מנגנון מסודר של דוברות.

יכולות להיות שתי אפשרויות לדרכה של התגובה אל אמצעי התקשורת: או שנתניהו ניסח אותה, ידע עליה ואישר את פרסומה - ואז מדובר באירוע חמור - או שהוא לא ידע מכלום, ממש כמו בבוקר השבעה באוקטובר, עת המערכת שעליה הוא מופקד כמנהל עליון (לפי דבריו שלו-עצמו על אחריותו העליונה והמוחלטת של ראש הממשלה, גם למה שידע וגם למה שלא ידע) כשלה כמעט לאורך כל השרשרת.

גם במחנה האחר התפתחו עם השנים שוליים הזויים, כמו אלה שבטוחים שיש כאן תכנון תבוני. אלה צייצו הבוקר דברים כגון: "במקום במהות כולנו מתעסקים בתגובה".

זה אולי נכון, אבל מי שחושב שיש פה איזו גאונות, לגרום לנו לעסוק בסגנון ולא בתוכן, טועה - ולא רק כי לפעמים הסגנון הוא התוכן האמיתי, כמו שיר שבו הלחן חשוב מהמילים, אלא מפני שכמו החתול הצ'שיירי ב"אליס בארץ הפלאות" (שחיוכו נשאר תלוי באוויר אחרי שגופו נמוג), זה מה שייזכר מהאיש שרצה להיכנס אל בין דפי ההיסטוריה כ"מגן ישראל".

כלומר - הרוח הרעה, המטורללת, זו שהבריחה שלה מאחריות לכישלונות היא מהירה אך במעט מהמהירות שבה היא ממהרת לנכס לעצמה הצלחות של אחרים, התרבות השלטונית המטורפת הזאת, ההפוכה מכל מה שהנהגה צריכה להיות - היא המורשת שתישאר מהקריירה הפוליטית המשמעותית ביותר של מדינאי ישראלי כלשהו.

לכן אולי המילה המתאימה לתגובת הליכוד למסקנות ועדת החקירה הממלכתית היא "עצובה" יותר מאשר "מבישה".

זה לא אומר שאין בדוח הוועדה כמה מסקנות שדורשות הסבר. למשל המסקנות בעניינו של יו"ר הכנסת הנוכחי והשר לביטחון פנים לשעבר, אמיר אוחנה. הוועדה קבעה כי אוחנה לא יוכל לשמש עוד כשר לביטחון פנים. זו קביעה תמוהה. למה תמוהה? כי או שאוחנה יכול לשמש כשר בממשלות ישראל בעתיד, או שלא.

הן המשרד לביטחון פנים אינו קיים יותר, אז מה הועלו חכמים בתקנתם? האם השר לביטחון לאומי הוא תפקיד שיוכל לכהן בו? ואם כבר, מאחר שאפשר כי לאוחנה עוד שנים רבות של קריירה ציבורית - מה יהיה אם מחר הוא ימונה לתפקיד שר הביטחון? לפחות על פניו משרד שעוסק יותר בדיני נפשות מהמשרד לביטחון פנים...

ומה יהיה אם ישאף יום אחד להיבחר לתפקיד ראש הממשלה, זה שאחראי על שלומם של אזרחי ישראל כולם (או לפחות כזה שבורח בעקביות מהאחריות הזאת...).

השאלה הזאת חשובה לא רק בהקשר של אוחנה (כלומר האסון הקודם) אלא גם בהקשר של זאת שתקום לגבי האסון שאנו נמצאים עדיין בעיצומו.

סביר להניח שעד שיוחלט על הקמתה, עד שתורכב, עד שתאסוף עדויות ועד שתגיש את מסקנותיה, כבר לא יהיה בין הנאשמים-בפוטנציה מי שיישאר בתפקידו. וכיוון שכך, מה לנו אם ייקבע שהרמטכ"ל היום, רא"ל הרצי הלוי - שיש לו בוודאי חלק במחדל הנורא - אינו יכול עוד לפקד על צבא ההגנה לישראל?

הרי עד אז הוא יפשוט כבר את מדיו (הערכה שלי: לא יחכה אפילו לסיום הקדנציה ויתפטר מיד עם הפסקת הלחימה), אז רמטכ"ל הוא לא יהיה, אבל מה אם יבקש לעצמו קריירה פוליטית וימצא עצמו כמועמד לתפקיד שר הביטחון? האם מי שנפסל (ואזכיר שעסקינן בתיאוריה בלבד) מלפקד על צה"ל, יהפוך בעוד מספר שנים למפקד של המפקד?

ועדות חקירה הן טקס גירוש השדים המודרני. תפקידן הוא לרוב להמשיך לגרום לנו - על ידי הוצאת תקלות חמורות למשפטן - להמשיך ולהאמין בשיטה, שכאשר היא פועלת, שלומנו מובטח. לא ניכנס לכל הדיון הזה עכשיו, אבל ועדת חקירה כמוה כמשפט: תארו לעצמכם משפט שבו אין הרשעה אלא רק הטלת אחריות?

בכל מקרה, הרשו לי לחסוך מכם את הציפייה לחקירה של אירועי ה-7 באוקטובר באמצעות ועדה: עד שזו תגיש את מסקנותיה, לא יהיה איש מגיבורי המחדל החמור בתולדות ישראל בתפקידו.
חזקה על נתניהו שהוא יודע את זה. לכן אם חושב מישהו שהוא מדבר על ועדת החקירה לאסון במירון ומתכוון כבר לוועדת ה-7 באוקטובר, אזי הוא טועה.

הן כל עוד נתניהו בשלטון ועדה שכזאת לא תקום (ממש כפי שהיה עם אסון המירון). המנדט לוועדה שתקום יהיה של הממשלה הבאה, זאת שלפחות על פי הסקרים, יש יותר מסיכוי טוב שלא יעמוד בראשה.

אם אכן תקום ואם אכן תחקור את המחדל לפרטיו - ואם אכן תסיק מסקנות אישיות בתום הליך ארוך של מכתבי אזהרה וכל הפרוצדורה המוכרת, הרי שזה יהיה כשנתניהו יהיה בערך בן 80, ככל הנראה אפילו לא מועמד לכהונה נוספת. משמע - נתניהו נאבק עתה לא רק על הישרדותו, אלא גם - ואולי בעיקר - על מורשתו.

זה המקום לעצור לרגע ולהזכיר שרק לפני כמה חודשים עוד קיווינו, הוא ואנחנו, שמורשתו תהיה מסילת רכב מהודו לישראל דרך ערב הסעודית. כלומר - זה לא רק שהתגלגלנו לתהום, אלא עשינו זאת מראשו של הר.

בחזרה אל ראש הממשלה: הוא מייחל לכך שההתקפה הפרועה תעמיד בספק את הלגיטימיות של פסיקת הוועדה (שלמרות שהטילה עליו אחריות אישית, לא המליצה דבר בעניינו), כדי שגם פסק דינה של הוועדה הבאה, אפילו בהנחה שלא יעמוד למבחן הציבור, יהיה מוטל בספק מראש.

אפשר שהוא פועל נכון ואפשר שמדובר בטעות היסטורית: עוד לפני שהוועדה הבאה תחרוץ את הדין, יקוטלגו יותר מ-30 שנות נתניהו בפוליטיקה הישראלית ככאלה שמורשתן "מבישה", ממש כמו המילה שבה השתמשו כדי להגדיר את "תגובת הליכוד" זו שנוסחה על ידי "סביבת נתניהו".