אחרי שהוא ואשתו בילו בחול המועד סוכות עם משפחתו של בנם במרכז הארץ, כבר ציפה אשר שמולה לשוב לעבודה בדוכן הפלאפל שלו. לפני 54 שנים פתח אביו את הדוכן בלב קרית שמונה ומאז הפך המקום לאחד העסקים המזוהים ביותר עם העיר. אלא שאז פרצה המלחמה בדרום והתרחבה גם לצפון. בתשעה באוקטובר ארזו אשר ואשתו מזוודה ונסעו שוב לבנם, יואב, שגר בראשון לציון.
חודשיים לפני כן החליט הבן שהוא רוצה להמשיך את העסק המשפחתי ופתח סניף של פלאפל בנימין בראשון לציון. אשר, שנאלץ לברוח מביתו ולסגור מאז את דוכן הפלאפל, הפשיל שרוולים והצטרף לעבודה עם בנו. וכך פלאפל בנימין שלא נסגר מאז 1970 ממשיך לעבוד. "השושלת של סבא בנימין נמשכת", אמר אשר בסיפוק.
בנימין שמולה נולד באירביל, עיראק, וב-1951, כשהיה בן 15, עלה עם הוריו ואחיו לישראל. המשפחה הגיעה לקריית שמונה שהיתה אז מעברה. במעברה נישא לגאולה, גם היא עולה מעיראק והם הקימו משפחה, חיו עם חמשת ילדיהם בפחון ואחר כך בדירת שיכון קטנה. הוא עבד שנים רבות כרצף ואחר כך פתח חנות ירקות ובהמשך הקים לידה דוכן פלאפל.
במלחמת יום כיפור נהרג בנם הבכור, יואב. הוא היה לוחם בחטיבת גולני ונהרג בקרב לכיבוש החרמון. יואב שמולה נכנס למשוריין כשבידיו דגל ישראל, אותו התכוון להניף על המוצב שיכבשו מידי הסורים, אך במהלך הקרב נפגע מכדור ונהרג. חייליו כיסו את פניו בדגל שהביא איתו. מאז הקדיש את חייו להנצחת בנו ושאר חללי המלחמות, בני קרית שמונה. המשפחה גם הקימה בית כנסת שקרא "חלקת יואב".
אחרי שבנימין הלך לעולמו, אשר המשיך לעבוד בעסק המשפחתי ובהמשך הצטרף אליו הבן יואב, שנושא את שם הדוד שלו. מספר שנים אחרי שעזב את קרית שמונה החליט יואב לפתוח סניף של פלאפל בנימין במרכז הארץ. "רק באוגוסט האחרון יואב פתח את הפלאפל, זה מציל אותי. אם לא הייתי עובד עכשיו, פשוט הייתי משתגע. זה מחזיק אותי", אמר אשר.
מאז פינוי העיר, מדי שבוע, כל יום שישי, עולה אשר צפונה, לבקר בקרית שמונה. הוא עולה לבית הקברות שם קבורה בתו, ליגל-שרה, שמתה לפני שלוש שנים כשהיתה בת 27, בגלל רשלנות רפואית. אחר כך הולך לקברי הוריו ואחיו. לפני שהוא חוזר לראשון לציון עובר ליד דוכן הפלאפל. "כל כך עצוב לראות ככה את קרית שמונה. מרכז העיר שתמיד הומה אדם ממש מת. במעיין הכורדי שבנחל עין זהב אין אף אחד. בבית הכנסת שאבא הקים אין מתפללים. אבא לא ויתר אף פעם- גם בימים הכי קשים שעברו על העיר, כשהיו הפגזות, הוא היה מחכה להפוגה ומוציא אנשים מהמקלטים כדי שיבואו להתפלל בבית הכנסת".
לצד הנחמה שהוא מוצא עם משפחתו ובעבודה, מציין אשר את הקהילה אליה הוא משתייך ושנותנת לו כוחות: "כל יום מגיעות לפלאפל משפחות של מפונים מקרית שמונה, לבקר, לדבר, לאכול. אנשי קרית שמונה הם אנשים נפלאים", אמר אשר. "אחרי השכול שעברנו החברים, השכנים, עובדי העיריה והקהילה כולה חיזקה אותנו. לא היינו שורדים בלי החיבוק והחום שקיבלנו אז. גם עכשיו מתקשרים אלינו מדי יום חברים טובים ועובדי עיריה ושואלים לשלומנו. אנחנו נחזור לקרית שמונה, לעיר האהובה שלנו ונפתח מחדש את הפלאפל שהקים אבא בנימין".