ועדת הבריאות של הכנסת בראשותו של חבר הכנסת יונתן מישרקי מסיעת ש"ס, דנה היום (שני) במצבם הרפואי של משפחות החטופים. את הדיון פתח פרופ' חגי לוין, מומחה לבריאות הציבור, המלווה את משפחות החטופים אמר בועדה כי משפחות החטופים לא דואגות לבריאות של עצמן. "הייתה איתי אמא בצעדה שהתעלפה, שניגשתי אליה ואמרתי לה למה את לא דואגת לעצמך? היא השיבה לי רק הבן שלי חשוב, אני לא חשובה. תפקידנו לדאוג גם לבריאות שלה".
"אנחנו רואים הרבה אנשים שנופלים בין הכיסאות ולא מקבלים את העזרה ואת המענה שמגיע להם", הוסיף לוין. "אנחנו צריכים לתמוך במשפחות. אנחנו 150 יום במצב חירום, חייבים מענה מעבר מלפתור בעיות נקודתיות, אין פתרון קסם. המשפחות מבולבלות, מחלות מתפרצות להם בגוף והם צריכות להתחיל להסביר ממה זה נובע ומה אפשר לעשות. צריכים לקחת בחשבון את הפן הבריאותי והסוציאלי, כי בריאות הגוף והנפש כרוכים זה בזה".
אחריו, קרובי המשפחות עצמם - החלו אחד אחר השני לחשוף את העול הנפשי והבריאותי שניטל עליהם מאז יקיריהם נחטפו. 150 ימים שאף נציג ממשלת ישראל לא דיבר איתי, אני לפני שבועיים איימתי להתאבד כי לי נגמר האוויר", סיפר ניסן קלדרון, ניצול ה-7 באוקטובר, אחיו חטוף ברצועה. "אני בעצמי עוד לא טיפלתי, אני צריך להחזיק את המשפחה שלי. אל תמציאו לי המצאות היו צריכים להתקשר אליי ולא אני אליכם".
לאה ינאי מור, אחותה של מורן סטלה ינאי שהשתחררה, סיפרה על המשבר שפקד את המשפחה ב-7 באוקטוברף שאינו זוכה למענה מלא: "כל המשפחה שלי קרסה. הילדים שלי בני 7 ובני 9, הבת שלי מחלימה מסרטן למה הם לא צריכים לקבל טיפול? הם לא חלק ממני? הם יקרסו אני אקרוס. אין לי זמן לקחת את הילדים שלי והבת שלי לטיפולים חשובים".
אסנת סלע ויינברג, דודתו של איתי סבירסקי שנרצח בשבי חמאס, סיפרה על האובדן המשפחתי העצום והמחיר הבריאותי שהוא גבה: "אני לא עובדת חמישה חודשים, התלבטתי אם לבוא לפה. אומרים לי לנוח כי איבדתי הכל. המחלות התפרצו ואף אחד לא פנה אליי. תרימו טלפון ותתקשרו אלינו. האנשים האלה לא קיבלו עזרה".
גם גיל דיקמן, בן דודה של כרמל גת שנחטפה לעזה, העיד כי המשברים שחוות המשפחות אינו זוכה למענה: "היינו כאן בדיון בתחילת נובמבר, דיברנו על זה שיפנו אלינו זה לא רעיון חדש. איך מוודאים שזה קורה עכשיו".
חן אביגדורי, שאשתו וביתו חזרו מעזה, סיפר על בריאותו המתדרדרת מאז 7 באוקטובר: "תסתכלו עליי, עלייה בצריכת תרופות פסיכאטריות, הפרעות בשינה, אני מעשן יותר, מעשן סמים יותר, דילוג על טיפולים רפואיים. ירדתי 8 קילו", סיפר. "הגיע הזמן שיהיה מעמד בחוק לחטופים ומנהלת שכל תפקידה יהיה פרו אקטיב. אם הילדה שלי בת ה-12 אומרת לי שלהיות פדוי שבי זה לכל החיים, אז גם בחדר הזה צריכים להבין את זה".
"הפסקתי לעבוד ובמשך חודש וחצי לא הייתי יכולה לצאת מהבית ובגלל שאין לי קשר דם לאיתן אז תתמודדו", סיפרה שיר דוד, כלתו לעתיד של איתן לוי שנרצח בעזה. "בקופת החולים לא נותנים לי מענה. כל הבית שלנו קרס. הייתי בן אדם מחונן ומצטיין, פרשתי מהלימודים ואני לא עובדת ואף אחד לא נותן לי מענה. הילדה שלי בת 4, כל היום שורטת ומרביצה לעצמה".
יזהר ליפשיץ, בנו של עודד ליפשיץ החטוף בעזה, ויוכבד ששוחררה: "הסיכויים של אבי החטוף להיות בחיים הולכים ומתמעטים כל יום. כל הקיבוץ שלנו נפגע, לא מבינים את גודל האירוע. האם יהיו לנו כאן התאבדויות? יש אנשים שאין להם כסף לאכול. אף אחד פה לא מבין איפה אנחנו חיים, לא רואים את התמונה הכוללת וממשיכים לפספס".
רעות אבן טוב, בתו של חיים פרי, החטוף בעזה: "צריך להיות סידור של טלפון אחד. להגיע לעזרה הכל בטלפון אחד, כל משהו שהוא מעבר לכך אנחנו לא מצליחים לסיים. רמת הסטרס היא כזאת שאין תיאבון ורמת הריכוז שלנו נמוכה. שכחתי לאכול עד עכשיו ורק שדיברו על זה נזכרתי. יש תשישות נפשית ופיזית שמטרפדת כל יכולת שלנו לעשות משהו עבור ילדינו ועבור עצמנו".
ימית אשכנזי, אחות של דורון או אמה של ליבי ורועי שהייתה בממ"ד 21 שעות עשתה פיפי וקקי ליד המשפחה, אשתו של עודד שהיה עם סכינים מול הילדים שלי ושבועיים לאחר מכן קם באמצע הלילה, או אחותו של דור שלא היה ב-7 באוקטובר שלא היה ויש לו את אשמת הניצול מסוגל להסתכל לי בעיניים או הבת של רוני וסימונה תושבי כפר עזה ולא הייתה להם היכולת להציל את בתם הקטנה. אז שמדברים עם בני משפחות החטופים אין לי זמן לטיפול רפואי. אם אני עוצרת לטפל בעצמי אני לא אמא ולא אישה לבעל ולא ילדה להורים שהבת הקטנה שלהם כבר 150 ימים בשבי החמאס. בתור תושבת העוטף, יש פה חובה מוסרית לטפל בנו. ניסן קלדרון דיבר ואמר את זה בצורה מדדויקת, לא רק משפחות המטופים אני שורדת את הטבח בעוטף. סתמתי לילדים שלי את הפה. הנתונים מאוד יפים זה לא מספר, אלא אנשים. ומשפחות. אני כבר לא יכולה שייגעו בי, לא יכולה שייגעו בי. אני רוצה לדעת שהליווי ימשיך כי בקצב הזה אחותי תחזור ולא יהיה מי שיקבל אותה. אמא שלי רזתה 30 קילו. אני מעשנת פקטים שאני עישנתי קופסה ליום. אנחנו לא מתפקדים.אנחנו רוצים הבטחות, כי עכשיו אנחנו לא פנויים לטיפולים".
ניר אלון תושב כפר עזה: "יש לי בקשה אחת מאז שום דבר לא השתנה. עדיין אני שורף כספים שלי על הטיפולים, אל תחכה לתיקון חקיקה, צריך לתקן חוק שכל מעגל שני ושלישי זכאי להכרה. היום קיבלתי סמס נחמד מביטוח לאומי שמכירים בי למשך 3 חודשים ואז חפש את החברים שלך ,אבל אחרי זה צריך לעבור ועדה ובהצלחה לכולם. צריך להעביר את החוק והכל מתחיל ונגמר בכסף. צריך לפתוח את הסכר ולהפסיק את הסבל".
שרה דולב, דודה של חנן יבלונקה שחטוף כבר 150 יום: "אנחנו לא יודעים מה מצבו הרפואי, הוא סובל ממחלה כרונית. אני שומעת את כולם ואני פשוט המומה ונדהמת. מגיעה מתחום של מיון ואותי לימדו דבר אחד נמדדים במבחן התוצאות ולא הכוונות. זה האחריות של המדינה לטפל במשפחות ובחולים, ולא מתנדבים. ב-7 באוקטובר הייתה לנו שואה ואני שמחה שאבא שלי לא ראה את זה בתור ניצול שואה. למה אנחנו מחכים? מדינת ישראל חזקה. שוחרר גלעד שליט ואיתו רוצחים איומים ולמה מחכים? יש שם ילדים נשים מבוגרים. אני רוצה להיכנס לעזה בעצמי ולהוציא אותם. התוצאות של עכשיו הם תוצאות איומות. הזעקות של האנשים, צריך להתבייש וללכת הביתה כי לא עשיתי את התפקיד שלי. צריך לעשות מעשה עכשיו".
דקל ליפשיץ, הנכד של עודד החטוף בעזה ויוכבד שחזרה מהשבי: "צוין פעמיים כאן עניין הזמן ואומרים לנו שצריכים זמן, תוציאו את המושג הזה מהלקסיקון. אי אפשר לבוא אלינו ולהגיד שצריכים זמן. כשאנשים מבינים את גודל השעה להכל יש פיתרון. תפנו למטה ואתם תקבלו את כל התיקונים שצריך ולסיים עם זה ובתוך שבוע אנחנו מסיימים עם זה, כי שום דבר לא השתנה".
שיר כהן, סמנכ"לית מכבי, הציגה את הנתונים שעלו מהסקר שערך ראש חטיבת הבריאות במכבי ד"ר ערן רוטמן לגבי מצבם הבריאותי של משפחות החטופים: "הלב שלנו עם המשפחות ונעשה הכל כדי לסייע". ד"ר ערן רוטמן, ראש חטיבת הבריאות במכבי מציג את הנתונים שבעיקר נשים ענו עליהן: "התמונה היא קשה מאוד. 62% מקרב משפחות החטופים מצביעים על כך שמצבם הבריאותי נפגע. 86% מקרב המטופלים של משפחות החטופים ויתרו על טיפול רפואי כלשהו מאז ה-7 באוקטובר. היא תופעה קשה והפגיעה במשפחות החטופים היא קשה יותר. לפני המלחמה לאף אחד מהמשפחות לא הייתה בעיה נפשית, כרגע מדובר על 67%, גם בקרב המעגלים שעוזרים למשפחות המנתדבות, 70% מהן העידו כי הם חוו פגיעה נפשית".
"55% מקרב בני משפחות החטופים פנו וקיבלו סיוע, 29% לא פנו אבל מרגישים שהם צריכים לקבל. יש אוכלוסייה גדולה שנמצאת בקרב המעגל הראשון של משפחות החטופים שעדיין לא פנו או לא הגיעו אלינו ויש עוד עשייה רבה לפנינו", המשיכה כהן, "אנחנו רואים עלייה של פי 2 בצריכה של תרופות דיכאון וחרדה (רק אלו שפנו לקבל טיפול). הפרעות בשינה- 93% מקרב משפחות החטופים מדווחים על הפרעות וגם המתנדבים. ויתור על הקפדה אורח חיים בריא 68% מוותרים. הנתון מהקשים ביותר ירידה במשקל-53% ירדו במשקל, בני המשפחות מרעיבים את עצמם ולא אוכלים מתחושת הזדהות קשה, הירידה במשקל בקרב המשפחות היא הבולטת".
שרון רוטשילד, נציגת אגף בריאות הנפש במנהלת החטופים: "נעבוד ביחד עם הקופות ולנסות לתת מענה לפיתרונות לבקשות שלכם". בת דודה של טל שהם, החטוף בעזה: "אומרים לי במכבי לבקש עזרה בטיפול נפשי, אומרים לי לא, את יכולה לקבל טיפול בתשלום, מאיפה יהיה לי כסף זה לא נותן לי משכורת בדקתי".
חברת הכנסת קארין אלהרר מיש עתיד הגיבה: "150 ימים שהחטופים לא נמצאים בבית ושקרובי המשפחה לא ראו את הילדים שלהם. תחשבו ש-100 דקות הילד לא עונה לטלפון, אנחנו מתחילים להיות חרדתיים. לא היה צריך מחקר כדי להבין שהמצב הוא קשה. המדינה שלא הצליחה העד כהה להחזיר אותם צריכה להצליח מיליון אחוז עבור משפחות החטופים ולשפר את בריאותם".
יעל גורן חזקיה ראש מדיניות וממשל במנהלת החטופים שהוקמה במשרד ראש הממשלה הוסיפה: "מנהלת החטופים טיפלו במשפחות ומקיימים מערך אחוד. לכל משפחה יש קצין מלווה של אכ"א שאחראי לתת מידע מודיעיני, אות חיים וכו'. ויש לנו אזרח שמתכלל את הטיפול במשפחה. כל משרדי הממשלה הרלוונטיים שלחו נציגים, יש שולחן עגול אחד שמתקיים בטיפול פרטני או בקשות אופרטיביות".
ג'וש לוסון קצין ארגון רפואה במיל', ראש דסק בריאות במרכז השליטה לטיפול במשפחות החטופים שלאחרונה עבר תחת משרד רה"מ: "מהיום הראשון הגענו לסייע למשפחות ולקצר הליכים ולהיות במענה לכל דבר. הקמנו מערך מאפס לא היה לנו ספר הוראות, אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים עד כמה שניתן ומסתכלים על המשפחות ככלל. מתוך כ-6,000 משימות, קרוב ל-500 הם נושאי בריאות ובריאות הנפש ומטפלים בכל המעגלים שמייצגים את המשפחה.
35 משימות של העברת ציוד ותרופות של החטופים היו תחתינו יחד עם המטות האזרחיים. קיבלנו ממשפחות החטופים תרופות וציוד ששמורות אצלנו. כמו משקפיים ותרופות מרשם מסוימות תעבירו אלינו במידת האפשר נעביר, לצערנו זה לא קרה. התרופות הגיעו מחו"ל כפי שכולם יודעים. לא העברנו את התרופות, ביום של פעימה הציוד הזה מתוכנן לפגוש את החטופים בגבול".
לירון רופאה במקצועה, מתנדבת ופעילה במשפחות: "הלב שלי מת מה-7.10 למרות שלא הייתי בעוטף. מה שאני שומעת כאן זה אבסורד. מדברים על ניתוחים טבלאות אחוזים, מה זה המילים האלה יש כאן רגשות של אנשים. צריך להחזיר את החטופים ואחרי זה להעלות הצעות חוק ושטויות, המשפחות האלה נצרחו להן אנשים והן עוד לא מסוגלים להתאבל על מי שנרצח כי היקרים שלהם בשבי. הבנות שם נאנסות, החטופים לא מקבלים תרופות איך אתם רוצים שהמשפחות יישארו שפויות שיחה או כדורים לא יעזרו או יפתרו את הבעיה. הבירוקרטיה מטופשת במדינת ישראל. המשפחות האלה לא יתרפו. אני מדברת כאחות שכולה גוף ונפש קשורים זה בזה".