וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

החקלאי האגדי מנהלל השקיע את כל מרצו במדינה שאהב. בגיל מאה הניח את הקלשון

עודכן לאחרונה: 3.3.2024 / 17:41

מספרים על מרדכי "חוזקה" ירדנאי, שכשנולד לא בזבז אף רגע על בית חולים, והכריח את אמו ללדת אותו בצריף שלהם בנהלל. מאז לא חדל לעבוד, גם בשדה וגם בבניית המדינה. הוא הקים יישוב בצפון השומרון ויזם את את הקמת מפלגת "צומת". "אהבתו לארץ ישראל היתה מעבר לכל"

מרדכי "חוזקה" ירדנאי. באדיבות המשפחה
מרדכי "חוזקה" ירדנאי/באדיבות המשפחה

לפני מאה שנים וחודשיים נולד מרדכי "חוזקה" ירדנאי בצריף מגורי הוריו שבמושב נהלל. בסוף השבוע הלך לעולמו בדירתו שבמושב, על חלקת האדמה שבה נולד ובה חי כל ימיו.

"אבא דחף עצמו מרחם אמו, מבלי לתת לה אפשרות להגיע לבית החולים. לא בזבז את זמנו בנסיעה לבית החולים. בוודאי אמר לסבתא חנה כי יש עבודה רבה. 'צריכים אנו לבנות את המשק ולהקים מדינה ולא נוכל לבזבז את זמננו בנסיעה לבית החולים'. 'לא צריך לעשות עניין מכל דבר. 'אני יוצא וזהו!'. מאז אבא לא נח לרגע", אמר הבן אייל בהספד על אביו.

סיפור חייו חסר המנוחה הוא סיפור מדינת ישראל והשנים שקדמו להקמתה. "ציונות ואהבת המולדת הכילו אותו מכף רגל ועד ראש", אמר בנו.

מרדכי נולד להוריו חנה ויעקב. יעקב שנמלט מגיוס לצבא הרוסי, הגיע לארץ ישראל ובמושבה מנחמיה שעל גדת הירדן עברת את שמו ל"ירדנאי". את שם המשפחה המקורי לא גילה לאף אחד. הבן מרדכי נולד, גדל ועבד במשק המשפחתי שבמושב העובדים הראשון. אחותו הקטנה לא הצליחה לבטא את שמו וקראה לו "חוזקה", שם שדבק בו גם משום שהתאים לדמותו, אבל במושב היה מוכר בעיקר בשם משפחתו - "ירדנאי".

בשנת 1947 יצא לגרמניה, שם אימן נוער יהודי מפליטי השואה. הוא ערך להם אימוני צבא והכשיר אותם לקראת עלייתם לארץ. בתום תקופת ההכשרה והאימונים העביר אותם לאיטליה במסעות ליליים, כדי להבריחם לארץ.

בפרוץ מלחמת השחרור חזר לארץ כמפקד אניית מעפילים והצטרף לגדוד של משה דיין, חבר המושב שלו. במלחמה היה מ"פ פלוגת הג'יפים הראשונה, השתתף בקרבות שונים ביניהם כיבוש לוד, נפצע ברגלו, אושפז בבית החולים וברח ממנו כדי להמשיך להילחם.

הוא היה חקלאי מצטיין ובנו מספר ש"הוא עבד במשק בחריצות ובמסירות ללא לאות. יום עבודה אף פעם לא הסתיים בשעות האור. הוא הסתיים כשהסתיימה העבודה. שעה שמונה בערב היתה שעה סבירה בהחלט להניח את הקלשון". עם השנים פיתח את המשק, והבן אייל הצטרף אליו לעבודה. "עבודתנו המשותפת במשק, לאורך השנים הרבות הייתה סוג של הרמוניה. לא זכורה לי אפילו פעם אחת בה רבנו על חלוקת העבודה ביננו. כל אחד עבד כפי יכולתו ובמיטב יכולתו", אמר אייל.

מרדכי "חוזקה" ירדנאי לצד משפחתו. באדיבות המשפחה
מרדכי "חוזקה" ירדנאי לצד משפחתו/באדיבות המשפחה

לצד העבודה הרחיב ידיעותיו בתנ"ך, בהיסטוריה ובמורשת של עם ישראל, אהב לטייל ולרכוב על סוסים והיה איש ספר. "אבל יותר מכל אבא זה ארץ ישראל", אמר הבן אייל. "משאת נפשו הייתה להקים יישוב יהודי בארץ ישראל", סיפר הבן. בשנת 1980 פנה לסוכנות היהודית וקיבל אישור להקים יישוב על גבול הקו הירוק, בצפון השומרון. הוא אסף גרעין עולים מקווקז והקים איתם את היישוב חיננית בשכנות ליישוב מי עמי. הוא ניהל את הקמת היישוב וריכז אותו במשך מספר שנים.

"אהבתו לארץ ישראל הייתה אצלו מעבר לכל", סיפר אייל. הוא נהג לטייל עם משפחתו ברחבי הארץ "ובכל מקום קיבלנו ממנו הסבר על ההיסטוריה שלו מימי התנ"ך ועד תש"ח. אהב מאוד לספר לנו את סיפורי התנ"ך ולחבר אותנו להיסטוריה ולמורשת אבות. בעודנו ילדים נהג בכל ערב בשעת המקלחת לספר פרק מהתנ"ך... ארוחת ערב שבת נפתחה תמיד בהקראת קטע מספר האגדה. לא טקס דתי ולא קידוש. במקום אלו הרבת בסיפורי מורשת ומסורת".

ירדנאי היה איש ימין מובהק ויחד עם רפאל "רפול" איתן הגה ויזם את הקמת מפלגת צומת שבראשה היה רפול. ירדנאי עמד בראש מטה הפעולה להקמתה והיה יד ימינו של רפול. ישיבות מטה התנועה בדרך להקמתה התקיימו בבית ירדנאי בנהלל.

בנהלל ריכז במשך 17 שנה את פעילות הנוער, בנה את תכניות ההדרכה והגדיר משימות לגילאים. במשימות בר המצווה על כל אחד היה לבצע שורה של משימות בהן דהירה על סוס, ירי ברובה, טיפוס על חבל, התמצאות בלילה, יום בודד ועוד.

משפחתו לא הלכה בדרכו הפוליטית אבל ספגה את ערכי ההתנדבות והתרומה. כל בני המשפחה הקפידו להתגייס לשירות קרבי בצבא. אייל הוא סא"ל במילואים ביחידה מובחרת וממשיך לשרת במילואים למרות שיכול היה להשתחרר כבר מזמן. אחד מנכדיו משרת בימים אלו בעזה למרות שעבר כבר את גיל חובת השירות. אמיר, נכדו של "חוזקה" ובנו של אייל, שרת גם הוא כלוחם ביחידת אגוז. במבצע "צוק איתן" התנדב לשירות מילואים וחילץ את לוחמי גולני מהנגמ"ש הבוער בסג'עיה. אירועי אותו יום קשה עוררו בו תגובה פוסט טראומטית קשה. הוא לא היה יכול עוד לשאת את הסבל ולפני קרוב לחודש שם קץ לחייו. בני המשפחה הסתירו את דבר האסון מסבו. למרות שהיה צלול, כבר לא יצא מביתו ולא נחשף לדיבורים על מות נכדו.

לפני חודשיים המשפחה חגגה לו את יום הולדתו המאה. הוא שמח בחיק משפחתו והיה מתבדח איתם. בסוף השבוע מת מות נשיקה בביתו, הבית שבו נולד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully