שופטת בית הדין האזורי לעבודה בת"א רוקנה מתוכן סעיף שאמור להגן על חושפי שחיתויות במקומות עבודה ציבוריים. בפסק דין שניתן בחודש מרץ האחרון קבעה השופטת מיכל נעים דיבנר, כי הסעיף בחוק ההגנה על עובדים חושפי שחיתויות שקובע שיש לבית הדין לעבודה סמכות להוציא צו שיורה לנציבות שירות המדינה למצוא לחושף השחיתויות מקום עבודה חילופי, בעקבות חשיפת השחיתות במקום העבודה המקורי שלו, אינו ישים וזאת חרף לשונו של סעיף החוק. לקביעה זו הצטרפו גם נציבי הציבור בבית הדין עמוס הראלי ורונן כץ.
מדובר בתביעה שהגיש אלי ירושלמי, מי שהוכר כחושף שחיתויות על ידי מבקר המדינה ואף ניתן לו צו הגנה של חושף שחיתויות. עתה ירושלמי מערער באמצעות עו"ד ערן גולן על קביעה זו. בנוסף, ירושלמי מערער על גובה הפיצויים שהוא קיבל מבית הדין לעבודה שהחליט לצמצם את גובה הפיצוי שמגיע לו, זאת חרף כך שלא נמצא לו מקום עבודה חילופי בשירות המדינה.
מי שהצטרפה לבקשת הערעור והגישה בקשה להצטרף להליך בתור ידיד בית המשפט (צד שאין לו מעמד פורמלי בהליך המשפטי אך הוא מבקש לטעון טענות עקרוניות בהליך המשפטי, ב"א) היא התנועה לאיכות השלטון, שמבקשת להשיג על החלטת בית הדין ולקבוע כי מדובר בריקון הסעיף מתוכן.
וכך כתבו בתנועה לאיכות השלטון באמצעות עו"ד תומר נאור ורחל אל-שי רוזנפלד: "התוצאה של הסתייגותם של בתי הדין ממתן צווי אכיפה גורמת לכך כי בפועל מוענק "פרס" לארגונים ולמנהלים המתנכלים, אשר משלמים מחיר כספי בלבד תמורת "הרחקת" העובד מהארגון. יתרה מכך, בארגונים ציבוריים הפיצויים לעובד נפרעים מהקופה הציבורית ולא מכיסם של אלה שביצעו את ההתנכלות בפועל. בכך, אין כלל סנקציה נגד הגורמים המנהלים והעובדים האשמים במקרה של התנכלות ופיטורים עקב חשיפת שחיתות של עובד. קיימת סכנה ליצירת תמריץ שלילי עבור עובדים המבקשים לחשוף שחיתות. ההתנכלות לעובד חושף השחיתות טומנת בחובה השלכות הרסניות ביחס לעובד עצמו, העלול לשלם מחירים אישיים כבדים, מבחינה בריאותית, נפשית, כלכלית ומשפחתית. חושפי השחיתות חווים בדידות קשה ומצוקה נפשית ממשית ומסוכנת, מתמודדים עם קושי שנוצר מול משפחתם והקרובים להם, וחלקם סובלים מתסמינים בריאותיים שונים שמקורם בדרך כלל במצוקה הנפשית בה הם נתונים".
בתנועה לא הסתפקו בכך ואף צירפו לבקשתן חוות דעת של ד"ר דורון נבות ופרופ' פרנסיס רדאי ופרום' מנחם אמיר שכתבו: "למרבה הצער שורה של מקרים הנוגעים למעורבות משפטית בנורמות שלטוניות וביישום טוהר המידות, כגון מינויים פוליטיים הסכמים פוליטיים והקצאות כספים לעמותות מלדת כי בית המשפט מתקשה למלא את תפקידו החשוב גם כשאר הוא קובע הלכה נכונה ומוצדקת. במילים אחרות במקרים רבים התייחסות פרטנית למקרה קונקרטי מביאה את המית המשפט לרחמנות לא מוצדקת ולהתעלמות מהמדיניות שהוא הוא נדרש לפועל התוצאה המצערת היא הכרעות שיפוטיות שאינן מקודמות את המאבק נגד שחיתות".