הטבח הנורא ביום שמחת תורה, והמלחמה הארוכה והקשה שפרצה בעקבות הפלישה הנפשעת ליישובינו, הבהירו שחוסר השוויון בנטל השירות בצה"ל לא יוכל להמשיך כמו שהיה ערב המלחמה. קריסת ההגנה של עוטף עזה ב-7 באוקטובר הוכיחה שאמצעים טכנולוגיים לא יכולים באמת להחליף לוחמים. ריבוי הזירות הפעילות והסכנה להידרדרות בהן דורשת תוספת כוח אדם משמעותי לצה"ל בשנים הקרובות. במצב הנוכחי, שבו אוכלוסיות שלמות אינן מתגייסות, מקור כוח האדם הזה הוא אך ורק על אותן אוכלוסיות שכבר כעת הנטל עליהן גדול מאוד. בצר לו, ומתוך שיקולים ביטחוניים גרידא, אין לצה"ל ברירה אלא להכביד עוד את נטל השירות על האוכלוסיות המשרתות בסדיר ובמילואים.
זאת ועוד, יש סכנה ממשית שהתמשכות המלחמה תפגע בכלכלה הישראלית. הורדת דירוג האשראי על ידי חברת מודי'ס היתה איתות מטריד לכך. ההעלאה הדרמטית הצפויה בתקציב הביטחון גררה העלאה צפוייה במע"מ, הגבוה ממילא בישראל, ולקיצוץ בתוכניות ציבוריות רבות. גם כאן, חוסר השיוויון בנטל זועק לשמים, כאשר ישנה אוכלוסייה גדולה בישראל של גברים חרדים שהמדינה מונעת מהם להיכנס לשוק העבודה לנוכח הפטור הגורף משירות צבאי שהם מקבלים במסגרת הסדר "תורתו אומנותו". בכך נמנעת מקופת המדינה מס הכנסה ובריאות ממאות אלפים שיכלו היו לעבוד. מעבר לכך, לנוכח האיסור הגורף על עבודה של הגברים החרדים הרשומים בישיבות, הם זכאים גם לקצבאות שונות שמכבידות על הביטוח הלאומי, כולל קיצבה של "הבטחת הכנסה", שמיועדת במקור לאנשים שאינם יכולים לעבוד מסיבות גופניות או נפשיות, ולא לגברים בריאים בגופם ובנפשם שנאסר עליהם לעבוד.
אנו סבורים שלאורך השנים שהוויכוח הזה קורע את החברה הישראלית, הבעיה היתה בשני האלמנטים שהיו הבסיס לכל פתרון שהוצע: הראשון הוא שההסדר יהיה ייחודי לחברה החרדית, ובכך בכל מקרה ייתן לה פריבילגיה שאינה מסורה לחלקים אחרים בחברה הישראלית, והשני שהוא פתרון קולקטיבי שממשיך לתת את הכוח לראשי הישיבות החרדיות ולפוליטיקאים החרדיים, ולא להחלטה של המיועדים לשירות ביטחון בעצמם.
אנו מבקשים להציע פתרון שאינו מבוסס על שני יסודות בעייתיים אלה, אלא מציע פתרון אינדיבידואלי.
כדי להבין את הפתרון המוצע, יש להבין את המצב הנוכחי. מזה יותר מ-40 שנה הפטור לגברים חרדיים מתבסס על הסדר "תורתו אומנותו". הסדר זה נוצר עם קום המדינה ל-400 עילויים בתורה שקיבלו פטור מגיוס החובה, על בסיס העובדה שהם מקדישים את כל זמנם ללימוד תורה בישיבה.
החל משנות ה-80 הוסרה המגבלה המספרית, ולמעשה היא חלה כיום על כל גבר חרדי בגיל גיוס ושירות מילואים. מדובר במאות אלפי גברים. לפי ההסדר הישיבות מציגות למשרד הביטחון רשימה של תלמידיהן שאמורים להתגייס. הצבא פוטר קולקטיבית את כל מי שמופיע ברשימות. הטענה היא שמדובר באנשים שלימוד התורה לא מאפשר להם להתגייס, כי הם עסוקים בו כל שעות היום, ומכיוון שכך, נאסר על אותם גברים לעבוד לפרנסתם. הם מתפרנסים בדוחק מקצבאות שונות, כגון קצבאות הילדים, קצבאות אברך, הבטחת הכנסה ועוד, ובעשרים השנים האחרונות גם על הכנסת נשותיהם שיוצאות במספרים גדלים והלכים לשוק העבודה.
ההסדר הנוכחי נותן כוח רב לראשי הישיבות, שקובעות את גורל תלמידיהן. חשוב להבין, החשש האמיתי של החרדים מגיוס לצה"ל נובע מהחשש שמי שיתגייס לצבא לא יישאר חרדי. אורח החיים החרדי מתבסס על התבדלות, ואורח החיים הצה"לי, כמו שיודע כל אחד מאיתנו ששירת, מתבסס על פתיחות. השירות בצבא הוא המקום שבו צעירים וצעירות מקהילות ורקעים שונים נפגשים, למעשה, בפעם הראשונה. העמדה החרדית הרשמית של חשש ל"ביטול תורה" אינו מתכתב עם המציאות. כל חרדי יודע שרבים מאוד ממי שרשומים בישיבות אינם לומדים בפועל. רבים מהם עובדים "בשחור" ולעיתים אף מנהלים אורח חיים בשולי החברה החרדית.
הפתרון שאנו מציעים מתבסס על מחיקה של מילה אחת בסעיף 40 ג' לחוק שירות הביטחון. מחיקה שתשנה גישה. סעיף 40 ג' נותן אופציה לפטור משירות לנשים המקיימות אורח חיים דתי. מלש"בית שמצהירה על בקשה לפטור על בסיס זה נבחנת על ידי ועדה מיוחדת, ובמידה ואכן נמצא שהדיווח מבוסס, היא מקבלת פטור. אנו מציעים שפטור כזה יהיה פתוח גם לגברים.
הסדר זה יענה על רוב הבעיות הכרוכות בכל הפתרונות המוצעים עד כה, ובוודאי שבמצב הנוכחי.
ראשית, אנו מאמינים שזהו פתרון שיביא לעלייה משמעותית בגיוס צעירים חרדים. זולת קיצונים מאוד, אין מי שמאמין שניתן יהיה לגייס חרדים בכפייה. מי שמצפה למאות שוטרים צבאיים שפושטים על שכונות בבני ברק ומאה שערים, צפוי להתאכזב, וטוב שכך. לא ניתן לשנות הסדר של עשרות בשנים באבחת חרב. חשוב גם להתחשב בחששות האותנטיים של החברה החרדית ורצונה לשמר את אורח חייה המיוחד.
יחד עם זאת, ניתן דווקא לקבל מושג על עתיד השירות מנושא שירות נשים בציבור הדתי-לאומי. בציבור זה, קיימת מגמה מתמשכת של עלייה בגיוס נשים לצה"ל, למרות לחצים חברתיים ותרבותיים. רבות ממי שאינן מתגייסות, משרתות בשירות לאומי משמעותי. יש להניח שמגמה דומה תירשם גם בקרב גברים חרדיים, במיוחד עם עידוד מצד המדינה לכך.
החשיבות הגדולה של ההסדר אותו אנו מציעים הוא שהוא מחד גיסא, מעביר את הכוח מראשי הישיבות לצעירים עצמם, ומאידך גיסא פורם את הקשר הגורדי שבין פטור מגיוס ואיסור על עבודה. ביטול הסדר תורתו אומנותו והקיצבאות הנובעות ממנו יחייב את הצעירים החרדים לצאת לשוק העבודה כדי לפרנס עצמם ומשפחתם. הצורך בעבודה יחייב את מערכת החינוך החרדית עם הזמן לספק לימודי ליבה של אנגלית, מתמטיקה ומדעים, שהם תנאי לעבודה בשוק העבודה המודרני. אחרי הכל, מאז הורדת הקיצבאות על ידי שר האוצר נתניהו בממשלת שרון השנייה לפני כ-20 שנה, הוכנסו לימודי ליבה לחינוך החרדי לבנות, וזאת נוכח הכורח שלהן לצאת לשוק העבודה. אותו דבר סביר שיקרה גם עם הגברים.
המדינה צריכה אף היא להתערב - בעיקר בגזרים, לא במקלות: צעיר חרדי שיתגייס לשירות צבאי יזכה במילגות יעודיות להשלמת לימודים וקורסים להכשרה לעבודה ולמכינות קדם אקדמיות, ויש אף לשקול מלגות לתואר אקדמי. צעיר חרדי שישרת בשירות לאומי במסגרות ייעודיות כגון זק"א, מד"א, איחוד הצלה ועוד, יקבל תמיכה משמעותית גם הוא.
לפני המלחמה התחלנו בגישושים עם ועד ראשי הישיבות לקדם הפתרון המוצע. באופן לא מפתיע, גם אם מצער, הם התנגדו נחרצות. אחרי הכל, הסדר כזה ישמוט את הקרקע תחת רגליהם, ואף יפגע בתקציביהן המתבססים על הרישום הגבוה מאוד של תלמידים, הנובע מהסדר "תורתו אומנותו". אולם, יהיה להם קשה להתנגד ציבורית להסדר שנותן את ההכרעה אם ללמוד או להתגייס לצעירים עצמם, ובכך כוחו.
מה שהיה לפני 7 באוקטובר לא יכול להימשך. יש ללכת לכיוון חדש, שעוד לא נוסה. אנו מציעים כיוון כזה.
הרב דוד סתיו הוא ראש ארגון רבני צהר. אורי זכי הוא יו"ר הנהלת מרצ